האורים והתומים
סוד חיבור 12 אבנים
מקור הסוד הגדול של חיבור 12 אבנים אל מקום אחד, הרומזים לחיבור ישיר עם הקב"ה אנו מוצאים במקומות שונים. נראה כי ההתחלה היתה אצל יעקב אבינו. יעקב בורח מעשו אחיו. מאמר שם "ויקח מאבני המקום" ואח"כ נאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. אמר רבי יהודה: ב"ר ס"ח)שתים עשרה אבנים נטל. כיון שנתאחו זו לזו, ידע שמעמיד שנים עשר שבטים. ברית זו שבה ונתחדשה במעמד הר סיני: שם נאמר:"ויכתב משה את כל דברי ה' וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל"(שמות כ"ד)
מצאנו זאת גם אצל יהושוע כשעלו עם ישראל מהירדן, כזכר לנס חציית וכאות לכך שה' עתיד לתת להם את הארץ ולתת את אויביהם לפניהם. נאמר:"ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושוע בגלגל (יהושע ד)בתוספתא סוטהח' מספרים לנו שעל שתתים עשרה אבנים אלו כתבו את התורה כתבו בעת שעמדו בברית עם הקב"ה על הר עיבל, שם התחייבו לשמור את התורה. על ברית זו קיבלו את הארץ, ועל האבנים האלה ניתנו הברכה והקללה.
לאחר שהופרה הברית ע"י אחאב(מלכ"א ט"ז), במקביל, אליהו הנביא מנסה לחדש את את הברית, במעמד הר הכרמל. שם נאמר: "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר:ישראל יהיה שמך ויבנה את האבנים מזבח בשם ה' (מלכ"א י"ח)
ברית שתים עשרה האבנים כברית מתמדת וקשר עםמקור הכל, מופיעה בבגדי הכהן הגדול."והאבנים תתהיין על שמות בנ ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי יחותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט. שתים עשרה אבנים על החושן אבן לכל שבט, וכולן ביחד, "שם מאחור"בכיס החושן תפור שם ה' המפורש, כפי שנאמר: ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד…ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד.
הבהרת מושגים: הקשורים לבגדי הכהן הגדול.
הכתונת: בגד צמוד לגופו של הכהן מעין "שמלה" עם שרוולים, מכסה את המכנסיים שברגליו
המעיל: בגד עליון, מעל הכתונת, שכסה את כל גופו של הכהן, עם שרוולים , וארכו הגיע עד קרוב לרצפה., בשולי המעיל למטה, היו פעמונים
האפוד: בגד הנלבש מעל למעיל מהגב והמותניים ומטה, פתוח מלפניו, יש לו שתי כתפות המונחות על הכתפיים. על כל אחת מכתפות האפד היתה אחת מאבני השוהם. על כל אחת מאבני השוהם היו כתובים שמות ששה מהשבטים.
החושן: בין כתפות האפוד , מלפניו, על חזה הכהן הגדול היתה מונחת טבלה ובה משובצים 12 אבנים שונות בארבעה טורי אבן. לכל אבן צבע מיוחד, על כל אבן בנפרד היה אחד משמות השבטים (דעות שונות איך היו השמות כתובים על האבנים)
האורים והתומים: על החושן, 12 אבנים שונות צבעוניות, בהם רשומים על כל אבן אחד משמות השבטים נקראים: "אורים ותומים"
סוד גדול הם האורים ותומים. סוד גדול המגלה דברים כמוסים ונסתרים. בזמן שבית ראשון היה קיים,כל מידע וכל שאלה אשר התחבטו בה עם ישראל,לצורך מלחמה או לעניני הציבור היו פונים אל הכהן הגדול במשכן או בבית המקדש, על החזה שלו היה האפוד, ובאפוד האורים והתומים ודרכם היו מקבלים תשובה .
למרות זאת, לכל אורך פרשת תצוה בחומש שמות, המתארים בגדי הכהן הגדול באריכות רבה ( אופן הכנתם, חומרי הגלם וכו' ), אך פרט אחד נשאר סתום והתורה לא מגלה לנו פרטים עליו והוא האורים ותומים . התורה אומרת (פרק כ"ח פס' כ"ט – ל) : "ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט … ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרון בבואו לפני ה' ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד".
שמם מראה לנו כיצד היו פועלים דרך האורים והתומים.
כתב שם המפורש שהיה נתון בתוך כפלי החושן שעל ידו האירו אבני החושן. יש הסוברים כי השם המפורש שהיה תחוב בו הוא שם :מ"ב , שם של 42 אותיות המוכר לנו כראשי תיבות של התפילה :"אנא בכח גדולת ימינך…" (אב"ג ית"ץ…ראה גם מאמר שם מ"ב)
וכן נאמר ביומא ע"ג
אורים ותומים כיצד נעשית?
ר' יוחנן אומר: בולטות היו האותיות, כגון עי"ן משמעון למ"ד מלוי ה"א מיהודה לחבר המלה "עלה" והכהן היה מצרפן מעצמו ברוה"ק. ריש לקיש אמר: מצטרפות, ר"ל שזזו האותיות ממקומן והיו מצטרפות.
כדי שיהיו כל האותיות בחושן, היו חרותים על החושן שמות האבות, ואחריהם שבטי ישורון (יומא ע"ג) כזה:
אברהם יצחק יעקב
ראובן שמעון לוי
יהודה דן נפתלי
גד אשר יששכר
זבולן יוסף בנימן
שבטי ישורון
האורים ותומים היו מאירים ומזהירים על האותיות י' ע' ל' ה יהודה, והכהן צרפן יעל יהודה או יהודה יעלה. ולדברי ר"ל נתחברו מעצמן.
תומים – אורים שמאירין את דבריהם, תומים שמשלימין את דבריהם . מדוע הם נקראים בשם מיוחד זה? אורים מלשון :"אור" או מאיר" תומים מלשון" תמימות " סגור"
האורים ותומים היו על לב הכהן הגדול בצד החושן, והאפוד היה מעל לחושן (שמות כ"ח כ"ז-ל'; ויקרא ח' ז'-ח'). יוסיפוס אומר כי החושן והאורים ותומים הם אחד. כיצד שואלין? השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה (למערב)
כיצד נעשית?
לדוגמא: נשאלה ה שאלה האם יהודה יעלה למלחמה?
ר' יוחנן אומר בולטות היו האותיות, כגון "עי"ן" משמעון למ"ד מלוי ה"א מיהודה, התגלו 4 אותיות : ה,י,ל,ע והכהן היה מצרפן מעצמו ברוה"ק. למילה :"יעלה"
אנו מוצאים בזה גם את המקרה הידוע בסיפור חנה (שמואל א' א)אשר באה למשכן עלי ושם מררה בבכי והתפללה בלחש לבקש לה בן, ..עלי שהיה צמוד לאורים ותומים שאל: מה עם האשה הזאת? מה קורה לה? האורים ותומים נצנצו באותיותיהם. והאותיות שהבהיקו היו :ה,כ,ר,ש . עלי צרף את האותיות (שלא ברוח הקודש) למילה :"שכרה" פירוש : שכורה, שתויית יין. ואכן כך נכתב "ויחשבה עלי לשכרה (ללא וא"ו)" והתחיל לץתת ל ה מוסר :"עד מתי תשתכרין הסירי יינך …" אמרה חנה"לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי..ואשפוך את נפשי לפניה'…" עלי הבין שטעה בצירוף האותיות שקבל. הסבירה לו חנה כי היא : "כשרה" לא שכורה ועוד אפשר היה להבין כי מן השמיים הראו לעלי את חנה כמו שרה אמנו שהיתה עקרה ואכן אילו האותיות המצטרפות "כשרה" כמו שרה אמנו!
לדעת רש"י האורים ותומים הוא השם המפורש שהיו נותנים בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט האורים (בפירוש לשמות כ"ח ל'). כמו הלוחות שהיו מונחים בארון (ראב"ע פירוש לויקרא ח' ג').
רמב"ן בפירושו לשמות כח,ל מסייע לדברי רש"י ומבטל דברי מתחכם אחד (בשם ר"א, אבל לא נמצא בראב"ע שלפנינו) שאמר כי האורים ותומים הם מעשי אומן כסף וזהב על הצורות, שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. הרמב"ן מביא ראיה:
"שלא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנין, ונאמר ויעש האפוד ויעש החשן ולא נאמר ויעש האורים ותומים וכו'. אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה והיו מעשי שמים, ולכן יזכירם סתם בה"א הידיעה… והנה משה לקח האורים ותומים ויניחם שם בחשן המשפט אחר שהלביש את אהרן האפוד והחשן. והעניין הוא כי היו שמות קדושים, ומכוחם האירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם".
יהושע היה הראשון להשתמש בהם. כאשר סמך משה ידו עליו נאמר:
"ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה" (במדבר כ"ז כ"א).
בחלוקת הארץ לשבטים ע"פ הגורל (שם כ"ו נ"ה), פרשו חז"ל באורים ותומים. הא כיצד?:
אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של תחומין מונחים לפניו, והיה מכוון ברוח הקודש ואומר: זבולון עולה תחומי עכו. (ב"ב קכ"ב.).
הוספה על העיר והעזרות נעשית על פי מלך, נביא ואורים ותומים (משנה שבועות פ"ב א'). מלך ובית דין הגדול, ומי שהציבור זקוק לו, היו שואלים באורים ותומים (יומא פ"ז ה'(
אחרי מות יהושע
"וישאלו בני ישראל בה' לאמר מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להלחם בו?
ויאמר ה': יהודה יעלה" (שופטים א' א').
שבט הדני שהלך לבקש לו נחלה באו להר אפרים עד בית מעכה, מצאו שם כוהן מבית לוי נושא אפוד וישאלו לו באלהים אם יצליחו בדרכם. ויאמר להם "נכח ה' דרככם אשר תלכו בה" (שופטים י"ח ה'-ו)
במלחמת בני ישראל עם בני בנימין בגבעה שאלו בבית אל בא-להים:
"מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין, ויאמר ה' יהודה בתחלה" (שם כ' י"ח).
שמואל בחר את שאול למלך ישראל באמצעות האורים. …ויקרבו משפחותיו ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן קיש. ויבקשוהו ולא נמצא, וישאלו עוד בה':
"הבא עוד הלום איש? ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים" (ש"א י' כ'-כ"ב)
במלחמת שאול עם הפלשתים היה אחיה בן אחיטוב נושא אפוד, וישאל שאול בא-להים:
"הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל? ולא ענהו ביום ההוא (שם י"ד ל"ו-מ"ב)
שאול הרג את נוב עיר הכהנים ואביתר ברח אחרי דוד ויקח עמו אפוד:
"וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה? ויאמר ה' אל דוד: לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה" (שם כ"ג ב').
ברדת שאול לצור על דוד, שאל דוד שתי שאלות:
"היסגרוני בעלי קעילה בידו?
הירד שאול כאשר שמע עבדך ה' אלהי ישראל?
ויאמר ה' ירד".
כיוון שקיבל תשובה רק על השאלה האחרונה, שאל שנית:
"היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול?
ויאמר ה' יסגירו" (שם י"א-י"ב)
ברדפו אחרי העמלקים אשר את צקלג שאל:
"ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו?"
"ויאמר לו: רדוף כי השג תשיג והצל תצל" (שם ל' ח).
דוד שאל באורים ותומים אחרי מות שאול:
"האעלה באחת ערי יהודה?
ויאמר ה' אליו: עלה!
ויאמר דוד: אנה אעלה?
ויאמר: חברונה (ש"ב ב' א).
וכן:
"האעלה על פלשתים, התתנם בידי?
ויאמר ה' אל דוד עלה כי נתון אתן את הפלשתים בידך" (שם ה' י"ט)
בבואם אל עמק רפאים שאל בה' ויענהו:
"לא תעלה, הסב אל אחריהם" וגו' (שם כ"ג).
בימי הרעב בקש דוד את פני ה' ויאמר ה':
"אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים" (שם כ"א א)
כיצד שואלין?
בברייתא במסכת יומא ע"ג נאמר:
כיצד שואלין? השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה (למערב). השואל אומר "ארדוף אחרי הגדוד הזה?" והנשאל אומר "כה אמר ה' עלה והצלח". ר' יהודה אומר אין צריך לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח. אין שואלין בקול רם, ולא מהרהר בלבו, אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה: וחנה היא מדברת על לבה. אין שואלין שני דברים כאחד, ואם שאל אין מחזירין אלא על אחד ועל ראשון. ומחזירין לו כסדר אע"פ ששאל שלא כסדר. ואמרו גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, אע"פ שגזירת נביא חוזרת. שנאמר "כמשפט האורים", ובגבעת בנימין לא בחנו (פירשו) אם לנצח או להנצח, ובאחרונה שבחנו – נצחו.
משחרב בית המקדש הראשון פסקו אורים ותומים, והנבואה. כאשר אבד כתב ייחוס של משפחות כוהנים נגאלו מן הכהונה, ויאמר להם התרששתא:
"אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כוהן לאורים ולתומים" (עזרא ב' י"ג)
כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבוא משיח בן דוד (סוטה מ"ח ע"ב)
הכהן היה נושא האפוד וחושן, כדי שלא יהא מחוסר בגדים, אבל לא היו נשאלים בהם, מפני שלא הייתה רוה"ק וכל כוהן שאינו מדבר ברוה"ק ואין שכינה שורה עליו אין נשאלים בו (יומא ע"ג: רמב"ם בית הבחירה פ"ד א', כלי המקדש פ"י י).
לכל אורך הפרשה מתוארים בגדי הכהן הגדול באריכות רבה ( אופן הכנתם, חומרי הגלם וכו' ), אך פרט אחד נשאר סתום והתורה לא מגלה לנו פרטים עליו והוא האורים ותומים . התורה אומרת פרק כ"ח פס' כ"ט – ל : "ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט … ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרון בבואו לפני ה' ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד".
מהפסוקים מבואר 2 דברים:
1. מקום האורים והתומים שהוא על החושן.
2. מטרתם היא – בשילוב עם החושן לסייע לכהן לשפוט את עם ישראל ולהורות להם מה לעשות.
ישנם דעות שונות במפרשים מה בדיוק האורים והתומים היו:
רש"י מסביר– שהכוונה לשמות המפורשים שהיו מונחים בתוך כפלי החושן שעל ידיהם הכהן יכול להגיד לבנ"י אם לעשות דבר מסוים או לא "שעל ידיו הוא מאיר את דבריו ומתמם את דבריו".
רש"י מסתמך על הגמ' ביומא דף עג ע"מ ב: "למה נקרא שמם אורים ותומים ? אורים שמאירין את דבריהן ותומים שמשלימין את דבריהן". ישנה מחלוקת בגמ' כיצד בדיוק מתגלה התשובה לכהן "כיצד נעשית? ר' יוחנן אומר בולטות, ר"ל אמר מצטרפות". (להלכה נפסק כמו ר' יוחנן) מסביר רש"י שבולטות הכוונה – בשמות 12 שבטי בנ"י האותיות בולטות במקומן ומובלטות לדוג' האות "ע" משמעון או האות "ל" מלוי וכל אחת אינה זזה במקומה והכהן הוא זה מצרפן. ר"ל אומר שהאותיות הרצויות אינן בולטות אלא מצטרפות מעצמן.
מפירוש רש"י שם משמע שיש שימוש רק בשמות שהיו כתובים בחושן ז"א 12 השבטים ושמות האבות ולא בשום דבר אחר, אבל המהרש"א – מסביר שהאותיות שעל החושן לא היו בולטות מעצמם "אלא ע"י שם המפורש שהיה בו (בחושן – שזה האורים והתומים) היו שמות אלו מאירין באותיות דברים כפי שאלת השואל וכן הם מעצמן משלימים דבריהם". נראה שהוא מסביר את הגמ' כמו רש"י אצלנו בפס' שע"י שם המפורש יודע הכהן לענות על השאלות שנשאל.
הראב"ע – בפירוש על פרק ח' פס' ו' מדייק מהגמ' ביומא אחרת ומסביר ששאלת הכהן עצמה היא באורים ותומים שנתנו בתוך החושן ולא מהמילים שכתובות על החושן עצמו כי כתוב: "ויתן אל החושן את האורים והתומים". ז"א האורים והתומים הם דבר נפרד לגמרי. עוד שאלה שהוא שואל שמלשון אורים ותומים משמע שהם הרבה פרטים וכולם היו בתוך החושן חוץ מהחושן עצמו. לאור זה מסביר הראב"ע שהאורים והתומים היו עשויים מחומרים יקרים מאוד כמו כסף וזהב והם צורות של מראה חמה ומראה לבנה ומערכת הכוכבים "שככה יעשו בעלי הכוכבים לדעת את מחשבת השואל". הם היו צורות של כוכבים התלויות במזלות שלפי מה שהכהו רואה בהם הוא יורה לעם מה לעשות.
הרמב"ן – על פס' ל' דוחה את הראב"ע מכל וכל ומכריע כדעת רש"י שאורים ותומים הם השמות המפורשים ומביא הוכחה לדבריו שמעולם לא ציווה הקב"ה את משה לעשות את האורים ותומים, לא ע"י עצמו ולא ע"י האומנין, כמו שציווה בבגדי הכהונה האחרים.
הרמב"ן מסביר כיצד היתה השאלה בהם: היו שואלים את הכהן שאלה מסוימת כגון האם לצאת למלחמה או לא וכדו' והוא היה מכוון בשמות הקדושים שנקראים אורים ואותיות מסוימות היו מאירות ובולטות במקומן (כמו ר' יוחנן בגמ'), אבל עדיין לא היה יודע הכהן כיצד לצרפן יחד ואז היה מכוון בשמות המפורשים הנקראים תומים "שמכוחם לב הכהן יהיה תמים" וידע כיצד לצרפן יחדיו לתשובה המבוקשת.
ישנה שיטה שלישית שהיא שיטת הרמב"ם – שמפרש גם בפירוש המשניות לרמב"ם במס' יומא וגם בהלכות כלי המקדש פ"י הי"א שמסביר את השאלה באורים ותומים אחרת "… ומיד רוח הקודש לובשת את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה… באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו". הרמב"ם מסביר שפשוט רוח הקודש עוזרת לכהן לראות את האותיות שבולטות ולהבין את התשובה. אפשר להבין מדוע הרמב"ם הסביר שדווקא מדובר ברוח הקודש כי מובאת בגמ' ברייתא שהרמב"ם מביא אותה להלכה בהלכה י' "…וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו". יוצא מפה שהדבר שחשוב בשאלת האורים והתומים הוא רוח הקודש, ובזמן שאין רוח הקודש (כמו בימי בית שני) לא היו משתמשים בהם.
יהי רצון שנזכה לראות בבניין מקדשנו ונזכה לשאול באורים ותומים במהרה בימינו.