האות "ד" מזכירה לנו את המלה "דלת" הניצבת מול הפתח בבית.
אות "ד" רומזת למלה "דל"., עני ואביון העומד ליד הדלת. מוכר הביטוי "כדל על דלת"(ראה להלן הבחנה ביו שמות עני)
האות "ד" יכולה לרמוז על פעולת הקבלה ההפוכה מנתינה, המסומלת ע"י האות הקודמת "ג".
האות "ג" מייצגת את המשפיע והאות "ד" מייצגת את המקבל.(להלן יורחב נושא הקבלה)
צורת האות "ד" מבטאת את תכונותיה ודלותה. האותיות שלפניה "א" "ב" "ג" לכל אחת מהן יש בסיס. כל אחת מהן עומדת יציבה "על שתי רגליים" ואילו האות "ד" יש לה גג רחב אבל רגל אחת בלבד. מי יתמוך בה שלא תיפול?!
משמעות המלה "דלת"
יכולה להוות משמעות חיובית. "דֶּלֶת" היא הגנה לבית לבל יפרצו מזיקים לתוכה. הפועל "דָּלֹה" משמעותו להעלות "לדלות מים מן הבאר" .בפסוק נאמר: "וגם דלה דלה לנו (שמות,ב, י"ט) "ארוממך ה' כי דליתני" (תהילים ל ב).
אות "ד" נמצאת בקשר התפילין, מאחורי הראש. לרמוז לנו לאן ראשנו צריך להיות מורם ומופנה . זה הקשר אל אבינו שבשמים.
המציאות של אנשים נזקקים מהווה הגנה על החברה ועל הנותן. הנותן מקבל יותר ממה שהוא נותן. הנותן –נותן למקבל –"פרוטה" ובתמורה הנותן מקבל "אישיות" של נדבן. מקבל הזדמנות לקיים מצווה ששכרה לנצח נצחים.
הדל, דולה את הנותן . מעלה אותו לרמות רוחניות נעלות.
החיבור של האות "ג" עם "ד" , הוזכר לעיל כי יוצר את המלה "גד" (מזל) . נצרף להן את האות "א" הרומזת לקב"ה, יחד יוצרות את המלה: "אגד" שהוא החיבור והקשר החזק הקיים.
האות "ד" נמצאת בין שתי אותיות . בין האות "ג" לבין האות "ה". בין האדם הגומל חסד עמו ובין הקב"ה, אליו הדל נושא תפלה. האות "ד" מפנה את גבה מתוך בושה מהאות "ג" הנותנת, ומפנה את פניה אל האות "ה".
הוזכר כי האות "דל"ת" מלשון עליה, כמו "דָּלֹה דָּלָה לנו"(שמות ב יט). כאן היא מעלה את ראשה למעלה, עיניה נשואות ליושב שמים לתת לה את צרכיה. מזכיר לנו את דברי רש"י ביחס ליונה שהביאה עלי זית בפיה אל תיבת נח. כביכול אמרה: "יהיו מזונותי מרים כזית מידך, הקב"ה, ואל יהיו מידי בשר ודם". כן אנו מבקשים בברכת המזון :"ונא אל תצריכנו לא לידימתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה…"