מתוך "הגדה לליל שיכורים"
סימן לבדר של פורים.
שתה ואכול, אכול ושתה / אכול ושתה, שתה ואכול,
כל מכאוב-לב הלאה זרה / עד דלא תדע בין ימין ושמאל.
מגביהין כוס תשיעית
כהא חמרא דשמפניה די שתי אבהתנא בכל אתרא ואתרא. כל דצמי ייתי וישתי, כל דאית ליה זוזא בכיסיה ייתי ויזבין. השתא הכא לשעה הבאה בביתא דמשתא השעתא הכא לשעה הבאה שיכורין.
וכאן הבן שואל:
מה נשתנה היום הזה מכל הימים. שבכל הימים פעם אנו עוסקין במלאכה ופעם אנו אוכלים, היום הזה כולו אכילה ושתיה. שבכל הימים אנו שותים מים או שכר בלי יין, היום הזה כולו יין. שבכל הימים לחם לבב אנוש יסעד, היום הזה אין פחות בישראל בלי סעודת מלכים. שבכל הימים אנו אוכלים כדי שובע ושותים לצמאון, היום הזה כולנו זוללים וסובאים ושיכורים.
מוזגין כוס עשירית
עבדים היינו לאחשוורוש בשושן ונמסרנו להמן הרשע. וגם אסתר המלכה ציותה לצום שלושת ימים, לילה ויום ויפרקנו ה' מצרנו. מעז יצא מתוק ומתענית – משתה ויום טוב. ואליו לא הפר המקום את מחשבת המן, הרי אבותינו מתים ברעב וכלים בצמא. ואפילו כולנו שבעים, כולנו חלשים, כולנו זקנים – מצוה עלינו לאכול ולשתות ולהשתכר בסעודת פורים, וכל המרבה הרי זה משובח.
מעשה ברבי גרגרן ורבי יינא סבא ורבי חמרן ורבי שכרן ורבי בקבוק שהיו אוכלים ושותים בסעודת פורים כל היום וכל הלילה והיו משתכרים. עד שנפלו תחת השולחן וכוסם בידם. ולמחרת מצאום תלמידיהם מתגוללים זה על זה. ואמרו: רבותינו, הגיע זמן פת של שחרית.
אמר רבי בקבוק הנטופתי: הרי כבר שמחתי בשמחת פורים ולא זכיתי שתיעשה סעודת פורים שלושה ימים ושלושה לילות. עד שדרשה בן יינא סבא, שנאמר: "מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, מה יגון שלושה ימים ושלושה לילות. כמו שנאמר: " וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושה ימים לילה ויום" כן שמחת יום טוב.
רבי גרגרן אומר: שבעת ימים . שנאמר: ומאבל ליום טוב ואין אבלות פחות משבעה ימים. וחכמים אינם אומרים כלום אלא אוכלים ושותים עד ימות המשיח
ברוך המקום ברות הוא שנתן המגילה לעמו ישראל ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד שוטה ואחד תם ואחד שאינו יודע לשתות.
חכם מהו אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים לעסוק יומם ולילה? הלא טוב לנו שבת על סיר הבשר או לכת אל בית המשתה. ואף אתה אמור לו: – אין נפטרין עד הפסח ממקומן.
שוטה, מה הוא אומר? – מה שמחת פורים לכם אשר לא ראיתם לא המן ולא מרדכי? "לכם" ולא לו: ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר במגילה ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, וכל זה איננו שווה לי ולא לו. אילו היה שם היה נתלה.
תם מה הוא אומר? – מה זאת? ואמרת אליו: – סעודת פורים היא וכל המתעסקים בה זוכים ליהנות מסעודה של לויתן.
ושאינו יודע לשתות את פתח לו את הפה שנאמר: "הרחב פיך ואמלאהו" ונאמר: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"
יכול מראש חודש, לפי שנאמר: " והחודש אשר נהפך להם – תלמוד לומר: להיות עושים את שני הימים ההם. יכול מעלות השחר – תלמוד לומר: מיגון לשמחה. ל ש מ ח ה , לא אמרתי אלא בשעה שהכוסות מזוגין לפניך.
מתחילה היו מתענים שלושה ימים ואוכלים יום אחד ועכשיו מתענים יום אחד ואוכלים עד אין קץ ואין תכלית, עד שיכלה הבשר מהשולחן והיין מהכוס והפרוטה האחרונה מהכיס. ואם ימי התענית והחגים מבוטלים, ימי הפורים יהיו לעד קיימים, שנאמר: "וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.
ברוך שומר יינו במרתף כל השנה לכבוד פורים, ברוך שחישב ומנה וספר את החביות שלא יגזלו ממנו. שבכל השנה השתייה רשות ובפורים חובה לשתות, שנאמר: "והשתיה כדת" שישתכר ויישן ובחלומו יראה שיש לו רכוש גדול.
והוא היין שעמד לאבותינו ולנו. כי ברצות המקום לזכות את ישראל הרבה להם סעודות של מצוה וכוסות של ברכה, קידוש והבדלה, מילה ופידיון הבן, והר מצוה ואירוסין וסעודת נישואין וברכת מעין חתום. אשרי מי שזוכה לכולם וכוסם בידם.
כמה מעלות טובות למקום עלינו:
אילו נהרגה ושתי ולא מלכה אסתר תחתיה דיינו
אילו מלכה אסתר ולא קראה את המן אל המשתה דיינו
אילו קראה אסתר את המן ולא נדדה שנת המלך דיינו
אילו נדדה שנת המלך ולא בא המן אל החצר דיינו
אילו בא המן אל החצר ולא הרכיב את מרדכי על סוס דיינו
אילו הרכיב את מרדכי ולא נפל על המיטה דיינו
אילו דיבר חרבונה ולא ניתלו בני המן עם אביהם דיינו
אילו ניתלו המן ובניו ולא ניתן רכושם למרדכי דיינו
אילו ניתן רכושם למרדכי ולא נעש(ת)ה נקמה בשונאים דיינו
אילו נקבעו ימי פורים ולא נצטווינו לעשות משתה ושמחה דיינו
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת עלינו:
שנהרגה ושתי, ומלכה אסתר תחתיה, וקראה את המן אל המשתה, ונדדה שנת המלך, ובא המן אל החצר, והרכיב את מרדכי על הסוס, ונפל על המיטה, ודיבר חרבונה, וניתלה המן ובניו, וניתן רכושם למרדכי, ונעש(ת)ה נקמה בשונאים, ונקבעו ימי פורים ונצטווינו לעשות משתה ושמחה בכל מושבותינו.
רבן צחקיאל היה אומר: כל שלא עשה שלושה דברים בפורים לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: אכול ושתה ורקוד.
אכול – כמו שנאמר: "לך אכול בשמחה לחמך" ומניין שלחם הוא סעודה? שנאמר: "ולחם לבב אנוש יסעד" ונאמר: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", לכו אכלו משמנים "ויאכילך את המן" אל תקרא את הַמָן אלא הָמָן. מכאן למדנו שסתם זמן אכילה בפורים.
שתה – כמו שנאמר: "ושתה בלב טוב יינך", ונאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה". מאי "משתה"? ש ת י ה. ומפני מה נאמר "יינך" ולא "שכרך" או "מימיך"? ללמד שמצוה עלינו לשתות כל היין אשר בבית ולא משקה אחר, משום שנאמר: "ומותר האדם מן הבהמה אין" – אל תקרי "אין" אלא "י י ן". ומניין שערל מצטרף למניין בשתיה? שנאמר: "שתה גם אתה והערל". ומניין שאין שיעור לשתיה? שנאמר: "שתו ושיכרו וקיוּ".
ורקוד – כמו שנאמר: "להיות היהודים עתידים ליום הזה". "עתידים" לא נכתב "עתוּדים". ללמד: מה עתודים מרקדים אף היהודים חייבים לרקד בפורים, ונאמר: "עת רקוד" – ואין עת אלא פורים, שנאמר: "בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים". ומי לנו גדול מהילל הזקן, שהיה רוקד לפני ההיכל בשמחת בית השואבה, מפני שכתוב: "ושאבתם מים בששון", על אחת כמה וכמה עלינו לרקוד על היין.
בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא היה בשושן הבירה, שנאמר: "וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם" לא מרדכי ואסתר בני דורם לבדם ניצלו מידי המן, אלא אף אנחנו, שנאמר: "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם ולא יעבור".
לפיכך אנחנו חייבים לאכול ולשתות ולשמוח בפורים, לעשות משתה ויום טוב, להיות זוללים וסובאים ומאחרים על היין, ורוקדים כעתודים, ולעשות סעודות כסעודת שלמה בשעתו וכסעודת המלך אחשוורוש ולברך על הניסים, למען היותנו רגילים, מוזמנים ומוכנים לסעודה של לויתן, הללויה.
הללו יין, הללו שותי היין, יהי היין מבורך מכל המשקים שבעולם. מצאת השמש עד בואו הללו ושבחו בפינו: רם על כל משקה היין, על שכר ומים כבודו ומי כיין משנתנו המגביהי מולדתו על ההרים, המשפילי מקום תחנותו במרתף מתחת לארץ. מקימי מעפר זולל מאשפות ירים סובא, להושיבי קמצנים עם נדיבים, מלך נער עם זקני עמו, מושיבי בחורים ובתולות יחדו, אחוזת מרעים שמחים הללו יין.
בצאת השמש בגבורתו ישמח היוקב בכרמו. הגפן תתן פריה ענבים. ענבים ולא באושים; השכר ראה וינוס, המים יזלו אחור, זוללים רקדו כאילים וסבאים כבני צאן. מה לך, השכר, כי תנוס, המים – כי תזלו לאחור? הזוללים, תרקדו כאילים, סבאים – כבני צאן? – מלפני היין חולי, ארץ, מלפני תבואת היקב המחפיר ומבאיש שכר ומים אוהביו מבזים למעינו מים.
(אוכלים ושותים עד בלי די ומרקדים מעט).
שפוך חמתך על הרחוב וצוו להביא חמת יין מלאה, כי אכלנו לשבעה ועוד לא שתינו כחורבותינו. שפוך זעמך על המים וחרון אפך ישיג השכר, תרדוף ותשמידם מתוך הבית:
לא לנו לעמוד מן השולחן כי עוד היום גדול ועוד אוכל בקערה והכוסות אינם ריקים. למה יאמרו בגויים נרפים הם על כן הולכים לדרכיהם ואנחנו לא כן איתנו כי על יום טוב באנו. מה לנו לכסף ולזהב ולכל צלמי בני אדם – פה להם ולא ישתו, לשון להם ולא יטעמו, שינים – ולא יטחנו אוכל ולא יבלעוהו בגרונם. שמחו ואכלו רעים כי זמן אכילה הוא, שתו ושכרו דודים כי יום פורים הוא:
מה אשיב ליין כל תגמולוהי עלי כוס ישועות אשא בעוד נשמה באפי נדרי ליין אשלם נגדה נא לכל שותיו החצרות בית היין ערב ובוקר וצהריים הללו יין.
אין גומרים את ההלל בפורים משום מעשי ידי טובעים ביין ואתם אומרים שירה.
האורחים מגביהים כוס ואומרים:
ה ל ל ו את היין כל השותים, שבחוהו כל הסובאים, כי גבר טובו על כל המשקים הללוהו.
לשנה הבאה נשתה בכיפליים.
אין אומרים ברכה אחרונה על היין בפורים.
חסל סידור פורים כהלכתו. ככל משפטו וחוקתו. כאשר זכינו לשתות בראשיתו, כן נזכה לשתות באחריתו. בין ארור המן לברוך מרדכי לא ידענו. ושם חרבונה לטוב זכרנו. לכן עשינו כאשר נצטוינו. הנה שכרנו אותנו ופעולתנו ניכרת על פנינו.
הקוראים מקיפים אחד מביניהם ורוקדים סביבו ושוררים:
אכלן הוא ימלא כריסו בקרוב במהרה במהרה בפנינו בקרוב. אכול ושתה מתא כריסך בקרוב.
בלען הוא ימלא כריסו וגו'. גרגרן הוא,דלגן הוא וגו', התלן הוא,ותרן הוא, זולל הוא, חמרן הוא וגו', טלין הוא, יקבן הוא, כורם הוא, לץ הוא, מזגן הוא, נדיב הוא, סובא הוא, עשיר הוא, פזרן הוא, צחקן הוא וגו', קצין הוא, רקדן הוא, שכרן הוא, תקיף הוא ימלא כריסו בקרוב במהרה במהרה בפנינו בקרוב.
אחד מי יודע? – אחד אני יודע: אחד הוא היין המשמח אלוהים ואנשים בשמים ובארץ.
שנים מי יודע? שנים אני יודע: שני ימי פורים, אחד הוא היין וגו'.
שלושה מי יודע? שלושה אני יודע: שלוש סעודות בשבת, שני ימי פורים וגו'.
ארבעה מי יודע? ארבעה אני יודע: ארבע כוסות בפסח וגו'
חמישה מי יודע? חמישה אני יודע: חמישה חושים וג'
ששה מי יודע? ששה אני יודע: ששה קני מנורה וגו'
שבעה מי יודע? שבעה אני יודע: שבעה ימי משתה וגו'
שמונה מי יודע? שמונה אני יודע: שמונה ימי חנוכה וגו'
תשעה מי יודע? תשעה אני יודע: תשעה ימי החג וגו'
עשרה מי יודע? עשרה אני יודע: עשרת בני המן וגו'
אחד עשר מי יודע? אחד עשר אני יודע: עשתי עשר יריעות וגו'
שנים עשר מי יודע? שנים עשר אני יודע: שתים עשרה עינות מים וגו'
שלושה עשר מי יודע? שלושה עשר אני יודע: שלושה עשרה פרי החג, שתים עשר עינות מים, עשתי עשר יריעות, עשרת בני המן, תשעה ימי החג, שמונה ימי חנוכה, שבעה ימי משתה, ששה קני מנורה, חמישה חושים, ארבע כוסות בפסח, שלוש סעודות בשבת, שני ימי פורים, אחד הוא היין המשמח אלוהים ואנשים בשמים ובארץ.
חד גדיא, חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא.
ואתא נבוכדנצר ואכל עשבא דחלקא ברדיא דזבין אבא וכו'.
ואתא אסתר שהייתה מן הגולה אשר הגלה נבוכנצר דאכל עשבא וכו'
ואתא ושתי שתחתיה מלכה אסתר שהיתה מן הגולה וכו'
ואתא אחשוורוש וציוה להרוג את ושתי תחתיה מלכה אסתר וכו'
ואתא בגתן ותרש וביקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש שציוה להרוג וכו'
ואתא מרדכי והגיד על בגתן ותרש שביקשו וכו'
ואתא המן וציוה לתלות את מרדכי שהגיד על בגתן וכ'
ואתא התליין ותלה את המן שרצה את מרדכי שהגיד על בגתן ותרש שביקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש שציוה להרוג את ושתי שתחתיה מלכה אסתר שהייתה מן הגולה אשר הגלה נבוכנצר, דאכל עשבא דחלקא ברדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא.