"לקבל" -מה טיבה של תכונה זו?
כולנו למדנו: "לתת" זו תכונה נעלה ביותר!
חינכו אותנו על תכונה זו, ובצדק, כי על פי התכונה הזו אפשר באמת
ליצור חברה בריאה, משפחה, כל גוף אחר…
לחשו באזננו: האדם הבוגר נמדד על פי תכונה זו, וראה זאת כהוכחה התינוק "רק מקבל"…
מסקנה: "לתת" זו מעלה אליה יש לשאוף…
בחברה, הנותן -תורם, נותן יד, עוזר, תומך… והרי זה האידיאל!
אם נרצה להתעמק יותר נוכיח את שיטתינו ונראה כי האדם צריך לשאוף ולחקות את מידותיו של הבורא . תכלית הבורא היא נתינה. המצווה "והלכת בדרכיו" מראה לנו את מעלתו של הנותן והוא נקרא: "הולך בדרך ה'".
מה צריך להיות היחס שלנו כלפי התכונה "לקבל"?
לכאורה, "לקבל" זו תכונה הפוכה מ"לתת".
אם "לתת" זה דבר חיובי ונעלה, הרי שהפעולה ההפוכה היא שלילית.
ישנם בני-אדם הסוברים כך.
ההיגיון מופיע! ההיגיון דוחה מחשבה זו.
יצאנו מתוך נקודת הנחה נכונה ש"לתת" היא התכונה האידיאלית.
הבה ונשאל : האם יכולה להיות מציאות בעולם של נתינה ללא קבלה?
לו המקבל היה מכריז "שביתה" ונמנע לקבל, מה היה גורלו של הרוצה לתת?
למה הדבר דומה ? לאותה שאלה: מה יש בעיר יותר? עליות או מורדות? כל עליה היא גם מורד וכל מורד עליה הוא!
האם קיימת מציאות של נתינה ללא קבלה!?
הבה ונהרהרה: אולי מעלתו של המקבל חשובה יותר מן הנותן?
כי רק בזכות רצונו של המקבל יכול הנותן ליישם את מעלתו ולתת.
זה לא רק הא בהא תליא, אלא יותר מזה, הנותן- תלוי, לחלוטין, ב"חסדיו" של המקבל.
הנותן יכול להישאר ברצונו הנעלה: "לתת".
אולם מה יהיה אם לא ימצא כלי אשר ישפיע לתוכו את טובו ורוב חסדיו?!
אמרו חז"ל: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית!
כפי שמוזכר בפסוק אצל רות " האיש אשר עשיתי עמו היום- בועז"
העניים, בעבר, כאשר פשטו יד ובקשו מתן צדקה היו משתמשים בביטוי: "זכה בי!"
העשיר נותן לנזקק , פרוטה. מה נותן העני בחזרה לנותן?
הוא נותן לו הזדמנות להיקרא נדיב. הוא נותן לו הזדמנות לקיים מצוה שיש לה מתן שכר לחיי נצח.
צא וחשוב מה הפער האמיתי בין שני ה"נותנים" הללו, הבה ננסה להבין את הביטוי:
"המקבל- נותן לנותן, יותר מאשר נתן הנותן למקבל"! (קשה להבין?)
יש להבהיר מושג אחר בהזדמנות זו והוא הביטוי "לוקח" .
במידה וטעינו עד היום ביחסינו לתכונה "מקבל", הסיבה היא שלא שמנו לב להבחנה בין "לקחת" ו"לקבל". יש פער עצום ביניהם!
ואכן התכונה של "לקחת" היא תכונה שלילית, והנבונים בודאי מבחינים בהבדל.
צאו וראו : אנו משתמשים בביטוי "קבלה" דווקא למושגים חיוביים ביותר:
"קבלת התורה" "קבלת-שבת" "קבלת עול מלכות שמיים"
"…וכולם מקבלים עליהם…"
"כל תורת הסוד נקראת: "קבלה". וליודעי החן די אם נזכיר את הפסוק: "תנו עוז לא-להים" או: "ישמעאל בני-ברכני!"
ומה היינו עושים אלמלא תכונתו של הבורא "הא-ל המקבל התפילות" ואנו מבקשים ממנו "וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו..".
נתעמק עוד יותר ונחשוב: כמה צריכים ההורים להעריך ולהוקיר את בניהם- שהרי רק בזכותם הם נקראים בשם המכובד: "הורים".
כמה צריך הרב להוקיר ולכבד את תלמידיו כי רק בזכות עצם קיומם הוא ייקרא:"רב",
ובסתר לבה של עקרת בית צריכה להיות הכרת התודה לאלה שאוכלים ונהנים מהפשטידה הטעימה ש..טרחה והכינה… עוד ועוד…
מעתה צא וחשוב מי גדול ממי? הנותן או המקבל?
והלומד כי "מקבל" גם היא תכונה חיובית בודאי יגיע לרמות גבוהות של: לקבל את העולם כפי שהוא… "הצור תמים פעלו…"
או לקבל את בן-זוגו כפי שהוא..
יקבל כל אדם-בלי יוצא מן הכלל- בסבר פנים יפות , ויקבל גם את.. עצמו..
משימה חדשה: מה עדיף ? לקבל ע"מ לתת או לתת ע"מ לקבל?
רמז: ביטוי אחד- שלילי ביותר, ואחר -חיובי ביותר !