אתם נצבים היום כולכם לפני ה' א-לוקיכם..עם ישראל נצחי בעולם. לא בגלל היותו העם הגדול ביותר, לא בגלל היותו העם החזק ביותר. יש משהו מיוחד בעם הזה! הוא קבל את סוד הנצח לפני בדיוק 3317 שנה, שם במעמד הר סיני.
עם ישראל נצחי, ניצב בזכות :"ויתיצבו בתחתית ההר.."במעמד הר סיני קבלנו את הקוד הנצחי לחיי נצח. יוצר האדם הוא זה שיודע מה מתאים ליצוריו אשר יצר. הצפין את הקוד הזה בתורה! משה כורת בשמו של הקב"ה ברית עם כל עם ישראל הקיים באותו מעמד, בשנת הארבעים, ומשה מציין "כי לא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת" כי גם עם מי שאינו נמצא באותו מעמד מקבל על עצמו להמשיך מדור לדור, "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר עמנו פה היום".
השאלה היא כיצד בכלל אותו דור היה יכול להתחייב עבור הדורות הבאים, מה פתאום לחייב אותם? הרי אין חבין לאדם שלא בפניו?
מספר תשובות בעניין!
א) אומרים שכל עם ישראל היה נוכח במעמד הר-סיני. כולנו אלה החיים היום, נשמותינו היו במעמד הר סיני, ולכן לא אבותינו התחייבו בשבילנו אלא אנחנו בעצמנו קבלנו, ואנחנו אלה שהתחייבו להמשיך במסורת…
ידועה הבדיחה בין היהודים , כאשר יהודי פוגש יהודי אחר ואומר לו :"כן אתה נראה לי מוכר.. אבל לא זוכר מאיפה. האם לא נפגשנו אי פעם?." השני עונה לו, בודאי נפגשנו ..הלוא עמדנו זה ליד זה ב….מעמד הר סיני.."
ב) תשובה נוספת: האם לעבוד את ה' ולזכות בחיי נצח האם זה נחשב להתחייבות בלתי רצויה? הרי זה נחשב לזכות! ואכן על פי ההלכה :" כן זכין לאדם שלא בפניו!" ומי לא היה רוצה שיזכו עבורו איזו "בוכטה" של כסף או איזה מגרש בצפון ת"א או וילה בסביון? (יודעים מה ר"ת של "סביון:" ס'בא ב'קבר י'רשתי ו'ילה נ'הדרת" – זה לא פרסומת למצבות…) אי לכך עם קבלת התורה קבלנו את הדבר החשוב ביותר שיכול לזכות בו אדם עלי אדמות.
נאמר בסוף הפרשה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע." נשאלת השאלה הרי אם זה חיים הרי בודאי זה טוב!! אז מדוע חוזר משה ואומר את החיים ואת הטוב?
אלא כנראה שיש חיים שאינם טוב, והם חיים ללא תוכן יש חיים ש"על כרחך אתה חי:". חיים של פחד, חיים של דאגה כפי שנאמר בפרשה הקודמת:" והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך" מי באמת צריך חיים כאלה? במה חשיבותם? עצם החיים אינם מבטיחים עדיין אלא מעט מאוד ולפעמים כמעט כלום. תלוי באילו חיים מדברים כאן מדגיש משה רבינו :"ואת הטוב" חיים שיש בהם אורך ימים ולא רק חיי שעה" . חיים שהם כלי כדי להשיג תכלית, תכלית של חיי נצח.רמז לרעיון זה ניתן בפסוקים באחרונים בפרשה: "ובחרת בחיים למען תחיה" למה לא נאמר "ובחרת בברכה." אלא מדובר כאן על חיים של משמעות , של עבודת ה' למען תחיה- חיי נצח!
רעיון הנאמר בתוספות התפילה:
"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר החיים למענך א-לוקים חיים" בדרך כלל אומרים את התפילה הזאת בצורה כזאת:"כתבנו בספר החיים, למענך א-לוהים חיים" את ה"פסיק" שמים בין "בספר החיים" ובין המילים "למענך א-לוקים חיים" למה שלא נשנה הפעם ונאמר את התפילה בלשון אחרת, את ה"פסיק" הקטן, נשים במקום אחר בתפילה זו ומיד נקבל משמעות יותר חזקה : כתבנו בספר… (באיזה ספר?) בספר של אלה החיים למענך, א-לוקים חיים. שנזכה אמן.
"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך…כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו
אמר הרבי מגור: אדם שהוא חפץ באמת להיות דבוק בתורה, עד כי אפילו אם היתה בשמים או מעבר לים, היה מוכן לילך אחריה כדי להשיגה, אדם כזה, התורה קרובה אליו באמת, קרובה מאוד!
מספרים סיפור על אחד מגדולי ישראל שהלך למצוא שידוך לבתו. בא לישיבה סמוכה ובקש מראש הישיבה להעביר שיעור , לפני התלמידים, במטרה לשאול שאלה קשה את התלמידים, והתלמיד שיצליח ל"פצח" את הקושיה הוא יהיה חתן לבתו. וכן היה. השאלה נשאלה לפני התלמידים..וכולם מנסים לתרץ..ושום תירוץ אמיתי לא התקבל, תלמידים רבים ניסו אך לשוא! עזב אותו גאון את הישיבה, ללא בחירת חתן לבתו… ללכת לישיבה אחרת. לאחר שעה ויותר, בדרכו לישיבה האחרת, הוא שומע פתאום צעקות מאחור, רבי עצור"! רואה הרב את אחד התלמידים מזיע, מתנשף,שואל אותו הרב: "תירוץ" יש לך"?..עונה התלמיד:"לא". אבל בכלל לא מענין אותי השידוך..מענין אותי התירוץ" "בבקשה, רבי, אמור נא לי מה התירוץ..נפשי ללא מנוחה עד אדע את התירוץ" .חבק הגאון את אותו בחור ואמר לו "עצם הרצון שלך לדעת" זה הכח הגדול ביותר , חשוב יותר מכל תירוץ" אתה תהיה חתן לבתי.
הרב יעקב משה חרל"פ אומר : יש שני מיני רצונות הם:רצון נעלם ורצון גלוי.
הנעלם – אין לו גבול ואין לו מידה. אולם הגלוי הוא מוגבל.
כמו שאמרו בקהלת רבה פרק א' "מי שיש לו מנה -רוצה מאתיים" גם כאשר לא היה לאדם את המנה, גם כאשר עדיין לא השיג את המנה, רצה הוא ברצון הפנימי, ברצון שבהעלם, גם את המאתיים ויותר. אבל עכשיו שהשיג את המנה במציאות – יצא לאור הרצון של המאתיים. חשוב מאוד מה אתה חושב בעומק, בפנימיות זה הכח האמיתי להפעיל כל מציאות.
מכאן לומד הרב חרל"פ ישנם כאלה שיש להם רצונות רבים ואינם משיגים אותם, הרי זו עדות נאמנה שאין הרצון מורגש אצלם בפנימיות ולכן לא פעל מאומה..
זה מה שכתוב בפרשת השבוע "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" – ההינו שאם הדבר קרוב אליך ומורגש הוא "בפיך" וגם עמוק "בלבבך", בטוח הוא שתגיע גם לעשותו., להפוך אותו למציאות. יוצא הוא אל הפועל ולא תוכל כל מניעה גשמית ורוחנית לעצור בעדו.
לכן מובן: כל מצוה ומצוה, יש צורך באמצעים. להכין ארוחת שבת, צריך להתארגן, צריך לקנות, כדי להניח תפילין צריך להתאמץ ולהכין או לפחות לשלם הרבה כסף להשיגם וכן כל מצוה. חוץ ממצוה אחת. היא ללא חסרון כיס. אין צורך בשום אמצעי, הכל תלוי בלב, הכל תלוי במחשבה! "חינם" וזו מצוות התשובה , וכאן :אין שום תירוץ: " קשה לי.."עולה יקר.." מחר בערב נתחיל בסליחות(ידוע שהספרדים זריזין יותר והקדימו לאחר ר"ח אלו), נפעיל את המערכות הפנימיות העמוקות כדי להגיע באמת לעולם התשובה .
חשבתי ,
מי באמת מוכיח את הכלל:"הכל תלוי בעומק המחשבה, ועומק המחשבה, עושה מציאות
אמרתי בלבי: הלוא אלו אתם , תושבי גני טל וכל גוש-קטיף. למרות שהמציאות כמעט דמיונית ובלתי אפשרית, לחיות בצורה מכותרת, בהפגזה בלתי –פוסקת, בנסיונות חדירה עקשניים של האויב, מובלעת קדושה של ארץ ישראל,המציאות שאתם נמצאים כאן, מראה את עומק המחשבה הכנה והאמיתית והטהורה הנמצאת בלבכם, בתוככם. יישר כוחכם!!!