"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" . זה הפסוק הראשון של הפרשה והפסוק האחרון של הפרשה הקודמת:"וידעת כי ה' א/לוקיך הוא הא/לוקים הא/ל הנאמן…"חכמים אומרים מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמנותו של הקדוש ברוך הוא.
מה פירוש?
אנו מגלים מקרים רבים שהאדם שהוא יציר כפיו של הקב"ה, אנשים ישרים והגונים ומכאן אתה למד, שמי שייצר אנשים הגונים וישרים בודאי שהוא בעצמו מושלם נאמן וישר.
חכמים מביאים את המקרים הידועים: מעשה ברבי פינחס בן יאיר שהיה גר בעיר אחת בדרום. והלכו אנשים להתפרנס שם והיו בידם שתי סאין של שעורים, והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן.מה עשה רבי פינחס?זרע אותם בכל שנה ועשה אותם גורן והכניס אותם למחסנים. אחר שבע שנים באו אותם אנשים לבקש בחזרה את שקית השעורים. מיד קיבל את פניהם לקח אותם אל המחסנים… ואמר להם בואו טלו אוצרותיכם, הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.
ושוב מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת תלויה לו בצוואר של החמור, באו התלמידים בשמחה לרבי שמעון ואמרו לו: רבי:"ברכת ה' היא תעשיר" אמר להם רבי שמעון "חמור קניתי – אבן טובה לא קניתי. הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאלי :"ברוך ה' א/לוקי שמעון בן-שטח.
למדנו מהסיפורים הללו וסיפורים דומיהם מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה כי הוא נאמן לשלם לישראל שכר המצוות שהם עושים . מנין? שנאמר "ושמר ה' א/לוקיך לך…". אם בשר ודם מתנהג כך על אחת כמה וכמה הקב"ה נאמן לשלם שכר טוב ליראיו…
מאין באה התכונה הזאת של הגינות? הרי לצערנו מוצאים לפעמים גם אנשים הנוהגים אחרת…?
הסוד הוא בפרשה עצמה..
הפסוק אומר : "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" רגילים אנו בשגרת חיינו לראות את עניני העולם הזה כתוצאה של השקעה והפירות הנובעות מהמאמצים שאנו משקיעים. תפישת עולם מוטעית! האדם אשר זוכר כי כל מציאות היא תוצאה ישירה הבאה מהקב"ה , הרי שהוא מתייחס אחרת לכל עניני העולם הזה.עניני הכלכלה ורצף האירועים בחיינו מקנים לנו הרגשה שעולם כמנהגו נוהג ושוררת בו מעין חוקיות קבועה, שבה אדם חורש, זורע ותבואתו צומחת, אדם משכים כל יום לעבודתו ולעמלו ובשגרת חייו אינו חש בסכה כל שהיא, והשגרה בחייו מקנה לו בטחון. ההצלחה מאירה לו פנים מתחילה לחזק את בטחונו, ומכאן ההרגשה של כוחי ועוצם ידי הדרך קצרה…
האדם אשר יודע כי הכל הוא דבר ה', רואה את חייו כמציאות של נוכחות ה' הרי שהגינותו תהיה מוחלטת, הרי שייהפך לאדם מושלם, ללא פחד לאבד משהו ולא יחפש שיטות של "קיצורי דרך" להתנהג חלילה בחוסר הגינות…אלא לראות את הכל כמתנה ישירה מהקב"ה ועל כך עלינו להודות לו ובכל עת שנעשה משהו בחיינו נזכור שקיומנו תלוי רק בה' לבדו.
מי שעדיין לא הגיע למסקנה ברורה כי מלחמת ששת הימים היא נס גדול מאין כמוהו וכל מלחמות ישראל וניצחונות צה"ל, הם נס בפני עצמו ורק יד ה' היא המצליחה, יכול להתבונן בימים אלה במציאות של המלחמה הנוראה בצפון הארץ , ולגלות מה היו באמת הניסים והנפלאות שעשה לנו הבורא כפי שנאמר :"וראית את אחורי.."ואולי לא כ"כ ידענו להעריך ולהודות לו בכל פה ובכל לשון.
הבה נתפלל לטובת אחינו ואחיותינו ועבור בנינו הנמצאים בקרבות בלבנון, לנחם את המשפחות שאיבדו את יקיריהם ולאחל החלמה מהירה לפצועים הנאבקים והכואבים את כאב עם ישראל
ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא. הוא הנאמן לשלם שכר טוב ליריאיו אמן.
פעם אחת ביקשו התלמידים מרבם הבעש"ט שיראה להם דבר חידוש . נעתר להם בתנאי שלא יצחקו. הבטיחו לו שלא יצחקו, יהיה מה שיהיה. הראה להם עני אחד, שעמד בתפילתו בליל שבת בהתלהבות גדולה ובשמחה עצומה. ראו שהוא עני מדוכא ולבוש קרועים ומטולאים, ועומד ומתפלל. לאחר שסיים תפילתו הלך בשמחה לביתו, והתלמידים הלכו אחריו בלאט.
בא האיש לביתו והנה אשתו לבושה קרועים ויחפה ללא נעליים, ובבית דולקים נרות קטנים עד שלא נראה כמעט אור, רק מין ערפל, והבית מלא עשן. בירך האיש את אשתו בברכת שבת שלום מתוך הרחבת הלב, כאחד הנגידים, ואמר לה לאשתו:"אשתי האהובה, תני קידוש". נטלה האישה שני לחם שחורים ונתנה על השולחן. אמר העני:"שלום עליכם" וכו' בקול שמחה וצהלה כאיש אשר אלפי-אלפים בביתו ועל פניו לא נראה שום צער.
אחר כך אמר לאשתו:"תני את הדגים שהכינות לכבוד שבת", ואותה עניה לא הכינה אלא קצת פולים ולא יותר והביאה פולים ונתנה ואמרה: הא לך דגים" אבל העני אכל לתיאבון כאילו הם מעדני מלך, וכל פעם אמר:"מה טובו הדגים, טעם כטעם גן-עדן". לאחר שאכלו קטניות במקום דגים הגביה את קולו וזימר זמירות בקול ערב ובשמחה. לאחר הזמירות אמר לאשתו: "אהובתי, הביאי את המרק שהכינות לכבוד שבת" נטלה האשה מעט פולים ונתנה לו ואמרה:"הא לך מרק ואכול" . אכל האיש בשמחה עד אין לשער, וכל פעם היה מזמר :"מה טוב ומה נעים המרק הזה"
אחר כך אמר לאשתו:"תני לי בשר" ונתנה לו שוב מעט פולים, ואחר כך בקש עוד כמה מטעמים, והיא חלקה לו פולים לכמה מיני מטעמים ונתנה לו, ואכל מתוך תענוג ושמחה כאדם שאוכל מעדני מלכים, לאחר שסעד ובירך אמר לאשתו :"אשתי האהובה, עתה בואי ונירקוד ונשמח יחד לכבוד שבת קודש לשם שמים." שמעה לו אשתו וריקדו כשהם יחפים ושמחים שמחה גדולה.
כאן לא היו התלמידים יכולים להתאפק וצחקו צחוק גדול. אמר להם הבעש"ט :"הלוא אמרתי לכם אל תצחקו, הוא חשוב ומקובל מאוד לפני השם יתברך, שאין שמחה לפניו, יתברך כשאדם אוכל מעדנים, כי השם יתברך רואה ללבב ומעשה עני הזה חשוב לפניו עד למאוד ככהן גדול משרת בקודש הקודשים.
בפרשת השבוע אנו קוראים את הקטע השני של קריאת שמע פרשת "והיה אם שמוע.." קבלת עול מצוות. (ביחס לפרשה הראשונה פרשת :"שמע"-פרשת קבלת עול מלכות שמים) ובתוך הפרשה השניה של קריאת שמע אנו רואים את הציווי של :"ולעבדו בכל לבבכם" אמרו חז"ל מהי אותה עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה. מהסיפור הארוך והמעניין דלעיל לומדים אנו מה באמת הקב"ה מבקש מאיתנו: הוא מבקש את הכוונה! הוא מבקש את הלב ! לא את החיצוניות אלא את הפנימיות.
רעיון משלים הוא בפסוק הידוע מתוך הפרשה והוא : "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" מה ההסבר בפסוק זה?איך אנו שבעים בגלל שאוכלים לחם? או כל מזון אחר מקובל? מדוע אם נלעס ונבלע חבילה של ניירות לא נשבע? מדוע אם נאכל עפר נשאר רעבים? הוי אומר יש משהו מיוחד בלחם הגורם לנו לשבוע והוא נקרא :"מוצא פי ה'" הקב"ה שם "משהו" בפנים, בתוך הלחם והוא: "דבר ה'" היא הנקודה הפנימית החשובה ביותר אשר רק היא גורמת לנו לשבוע והיא הנקודה המזינה את גופנו. למה הדבר דומה לאדם שאוכל גזר מה התועלת באכילת גזר ? בודאי בגלל ויטאמין A הידוע הנמצא בתוכו, האיכות שלו – נמצאת בתוכו, במה שמסתתר בו.
הנקודה החשובה והמסר מהמקרים שהזכרנו הוא : כי יש להתייחס לדברים הפנימיים של כל עניין ועניין. וביחס אלינו אישית, הבה ונצטט את הביטוי שהזוהר אומר: רחמנא ליבא בעי" פירוש:" הקב"ה רוצה את ה"לב" שלנו, את הפנימיות שתהיה משועבדת כולה לבורא יתברך,
הלואי ונזכה שנוכל לשיר באמת, מכל הלב ובשמחה : :בלבבי משכן אבנה…"