פרשת שופטים מבררת את העניין של החברה המבוססת, של החברה הבריאה, בה מערכת משפט הוגנת פועלת, בה המלך מתפקד עם ערכים רוחניים גבוהים וכו..
האדם עצמו הוא ממלכה שלמה!
השופטים והשוטרים הם החושים שלנו הם המצפון שלנו, הם דרך החשיבה שלנו ..הפרשה כאילו מדברת על ממלכת האדם, על עצמו.
חכמים כבר הראו לנו מה הדרך שיבור לו האדם? כפי שנאמר: איזהו גיבור הכובש את יצרו " לא נאמר: הכובש את האחרים אלא את עצמו.. גם נאמר "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". לא נאמר מי שמלמד בני אדם , אלא מי שלומד מכל אדם.."איזה הוא עשיר? השמח בחלקו! "לא זה שיש לו אלא זה שיש בו…וההבדל ברור..
האדם הוא כמו ".מלך" יש הדורשים ואומרים מה שכתוב בפרשה שלנו: :"שום תשים עליך מלך…" ומסבירים כי "מל"ך" ר"ת של הסדר שצריך לנהוג: "מח "לב" ו"כבד"
"מח" מסמל את ההיגיון, המחשבה, את השיקול דעת,
"לב" מסמל את הרגש..את צד האמוציונאלי
ו"כבד" מסמל את הצד הגופני, הפיסי,….
הסדר, ההיררכיה צריכה להיות בצורה הזאת "מח לב וכבד" , מוח השולט על הלב., אחרת אם נשנה את הסדר: יהיה "למ"ך" או "כלו"ם"
הפסוקים בפרשה בעיקר בפרק י"ח פסוקים ט—י"ד
מתארים את אלה שאינם עובדים לפי ההגיון, "עובדים" הם על עצמם בכל מיני אמונות-תפלות, הורסקופים, "מגידי עתידות" ה"חתולות השחורות" ושאר אמונות הבל הגורמות לאדם ל"האמין" כי הוא משחק ביד הגורל העיוור. חושב האדם חסר הבינה, כי "צריכים" לרצות את הגורל העיוור שלא ישתלט ולא ישתלח בנו…קוסם קסמים מעונן מנחש ומכשף " "וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים.." המאמין בכוחות אלו, חי בעולם אפל. האדם מאבד כל חוש של אחריות, כל יצר של יצירה.
התורה והיהדות מוקיעים את הקוטב הזה, כי זה האנטי-תזה של היהדות כולה! "כי תועבת ה' א/להיך כל עושה אלה ..תמים תהיה עם ה' א/להיך.."
היהדות הביאה לעולם את התפישה והמחשבה , כי כל דבר בעולם, נמצא בשליטה, בשליטה של האדם עצמו. האדם פועל מתוך חירות גמורה, ממדרגה ראשונה,. הא/להים הבורא, הפועל בתוך המאורעות מציב אתגרים בפני האדם, באמצעותם, היכולת והרשות בידו של האדם, להתקדם במסלול החינוך הרוחני, בטיפוח האישיות, ולקבוע בכך כיצד יראה העתיד המזומן לו מאת ההשגחה העליונה.
האדם חייב לזכור תמיד כי בידו הדבר..הוא זה שמכריע את עצמו ואת העולם כולו, לכף זכות או לכף חובה. מעשה הקטן ביותר יש לו השפעה. גם אם מבינים אנו כי "גזרה" היא מהשמיים…יש תמיד אפשרות לשנות.."אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש מן הרחמים" תמיד יש תקווה , תמיד יש יכולת לשנות, . כי אלמלא יסוד זה, מה טעם בתפילה? מה טעם מעשה טוב שנעשה בחברה, אלמלא ההד החיובי הנובע ממנו להשפיע על אחרים והוא חוזר כבומרנג חזרה אליך, העושה טוב ,- ימצא טוב..
הרבה דברים בחיינו, עושים אנו עם אמונה חזקה בלב , ולמרות כל הסיכויים המציאות הוכיחה כי כל הדברים אפשריים…
ובזמן של תשובה הבה ונזכור מה שאמר בעל התשובה הגדול והמפורסם רבי אלעזר בן דורדיא : "אין הדבר תלוי אלא בי…"