אלף המגן

תיאור

אלף המגן

המקורות:

1. שירת הים (שמות ט"ו)
2. שירת דבורה (שופטים ה')
3. "נשמת כל חי…" (מתפילת השבת)
4. שמות 4 המלאכים הממונים על השמירה
5. הפסוק : כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

הסבר היצירה

היצירה נקראת "אלף המגן" ע"ש הפסוק משיר השירים (ד, ה) "אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים".

היצירה מביעה את הרעיון "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" ומבטאת את הרעיון: "לא אירא רע – כי אתה עמדי".

מי שברא אותנו הוא ישמור אותנו. הוא בלבד הכוח החזק המיועד לשמירת האדם במהלך חייו.

הפסוק הבולט: כי מלאכיו יצוה לך… הוא פסוק אשר ייחסו לו אנשי הקבלה שם של שמירה. גם בר"ת של שמו "כ-מ-י-ל" וגם בסופי התיבות "י-ו-ה-ך".

השם האחרון הוא שם קדוש המשתמשים בו בזמן שֶׁמְּלַוֶּה המארח את אורחו ונפרד ממנו במשפט: "י'חיד ו'רבים ה'לכה כ'רבים" – שהיא נחשבת הלכה ברורה, וגם ר"ת של השם הקדוש: "י-ו-ה-ך". הוא רומז לשילוב של שני שמות קדושים, שם הויה שערכו: כ"ו = 26, ושם "י-ה" שם של  חיבור… ביחד ערכם 41.

מספר החלקים הבהירים בתוך היצירה הוא ג"כ 41 חלקים מלאי אורות.

ב-27 חלקים מהם נמצאות כל 27 האותיות א' ב' כולל הסופיות. וכן 7 חלקים מכל צד המסמלים את המנורה המאירה, יחד יוצרים 14 חלקים בהירים בתוך היצירה, (41 = 27 + 14).

 

משולשים

היצירה נבנתה ממשולשים.

המספר שלוש מסמל  חוזק וחוסן, כמו שנאמר (קהלת ד, יב) "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", וכן נאמר במספר מקומות "על שלושה דברים העולם עומד…", וכן מצאנו כדי להביע דבר שהוא מבטא דבר בטוח חוזרים עליו 3 פעמים.

גם מצאנו את מידת ה"תפארת" אשר נחשבת לספירה השלישית וקשורה ליעקב אבינו, ועליו נאמר (בראשית כח, כ) "ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש…"

שמירה קבועה – יומם ולילה

"יומם השמש לא יככה וירח בלילה" (תהילים קכ"א, ו')

"יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי". (תהילים מ"ב, ט')

היצירה בנויה משני חלקים לבנים וכהים – המסמלים את היום וגם את הלילה.

היצירה נבנתה מ-40 משולשים. מספר זה מסמל יצירה של כל דבר חדש, כמו התינוק הנוצר במעי אמו, שם ההגנה הגדולה ביותר, כפי שנאמר (איוב כט, ג) "בהלו נרו עלי ראשי" – ההגנה צמודה עודו בבטן אמו.

מספר הקוים הבונים את 40 המשולשים הוא 120 (120=40X3), לבטא כי השמירה על האדם היא מזמן יצירתו, החל מ-40 יום הראשונים של חייו עד גיל 120 שנה! – שמירה מתמדת של יומם ולילה.

למעלה ולמטה אפשר להבחין ב-3 משולשים גדולים בשטח כל היצירה. הבסיס של המשולש הקטן הוא ליד האותיות "ש" "ת". ראשו מהווה את הפסגה של המגן-דוד הפנימי במרכז. מעל המשולש הזה בנויים עוד משולש בינוני ומשולש גדול שקדקדו הוא פסגת היצירה. כמו כן ישנם שלושה משולשים בכיוון ההפוך שבסיסם למעלה, ליד האותיות "א" "ב" וקדקודם פונה כלפי מטה.

דגם זה מבטא את העניין של התפילות העולות למעלה כמו "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי…", ותגובת ה' היורדת מלמעלה למטה "ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך…"

יחד לששת המשולשים יש 18 קוים, הרומזים למילה "חי".

כן נמצא במרכז היצירה צורה של מגן דוד עם שני משולשים שאחד מהם פונה למעלה והאחר פונה למטה. תפילת האדם מלמטה למעלה, ותגובת ה' מלמעלה למטה על פי הרעיון "מלאכים עולים ויורדים בו".

שמות המלאכים

בקריאת שמע שעל המיטה, נאמרת תפילה מיוחדת: "בשם ה' א-לוקי ישראל, מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפני אוריאל, מאחורי רפאל ועל ראשי שכינת א-ל". התפילה הזאת נכתבה בגבולות היצירה על פי החלוקה של הצדדים  הנזכרים בתפילה. המתבונן יגלה זאת.

עיגול

העיגול רומז לשם "ש-ד-י", שם של שמירה. הוא נכתב מאחורי כל מזוזה, ונמצא על בית המזוזה הנמצאת בכל פתח של בית יהודי.

ידוע כי הקב"ה ברא את עולמו בעשרה מאמרות. העולם הלך והתרחב עד שאמר לו הקב"ה די!

גם יעקב אבינו אמר לבניו (בראשית מג, יד) "וא-ל ש-די יתן לכם רחמים…" ומסביר רש"י "מעתה אינכם חסרים אלא תפילה – הריני מתפלל עליכם… ומדרשו: מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי…"

וכן אמר רב יהודה אמר רב במסכת חגיגה (יב, א): בשעה שברא  הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר "עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו…."

העולם המסומן כעיגול, וכל גרמי השמים צורתם כעיגול.

אנו מוצאים קשר ברור בין הנוסחה של מציאת שטח העיגול לבין מעשה הבריאה שצורתם עיגול.

הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, כביכול, המחוג (הרדיוס) הוא 10. אם נשתמש בנוסחה המוחלטת של מציאת שטח העיגול, למצוא את הגבולות של העיגול, עד היכן הוא מגיע בשטחו, הרי נשתמש בנוסחה הידועה: 3.14X10X10 שהם בדיוק: 314 כערך שם ה', "ש-ד-י" – שאמר לעולם די.

השם "ש-די" הוא גם בגימ': "סדרן" (314), הוא בלבד הסדרן של העולם ואין אחר זולתו, לכן הצורה הזאת מבטאת שמירה מכל צרה, כפי שאמר יעקב: מי שאמר לעולם די יאמר לצרותי – די!

"שויתי"

ביצירה יש איזון ושוויון בין החלקים היוצרים אותה. בא לרמוז על מה שנאמר: "שִׁוִּיתִי ה' לנגדי תמיד". מושג זה "שִׁוִּיתִי" בא לומר שכל מה שקורה לאדם בחייו, כל מה שהאדם עושה בחייו, יראה לפניו את הכל בצורה שווה. כל מי שמתהלך על פי הפסוק הזה הרי הוא מוגן ושמור.

אמרו חז"ל (ברכות מח, ב) "כשם שמברך על הטובה…" – הכל יהיה שווה לפניו. אם האדם מתהלך בחייו במחשבה כזאת, הרי יבין כי הכל מריבונו של עולם.

מצאנו זאת בגדולי ישראל שידעו ואמרו "כל דעביד רחמנא לטב עביד" או "גם זו לטובה".

רבי יוסף קארו בספרו מגיד מישרים (בשלח נז ע"א) כותב: "[המגיד שלי למדני] ובכן לא תדאג משום דבר בעולם כי אם הדברים הנוגעים לעבודתו יתברך. אבל כל דברי העולם הזה יהיה שווה בעיניך הדבר והיפוכו. כי זה סוד החכם ששאל לרוצה לייחד – "ההשתויתָ?" כי האמת מי שאינו שווה בעיניו טובות העולם ורעותיו אינו מייחד גמור…" (כביכול אינו מכריז: "ה' אחד")

רק בזכות ההתנהגות של לקבל כל דבר באיזון – האדם מוגן ושמור וקשור בקשר ישיר עם ריבון העולם.

כך אומר רבי ישראל בעל שם טוב בליקוטים יקרים (סימן קעט): "שוויתי ה' לנגדי תמיד" – שוויתי לשון השתוות, בכל דבר שיארע לו יהא הכל שווה אצלו, בין בעניין שמשבחים אותו בני האדם או מבזין אותו, וכן בכל שארי הדברים…

המגיע לדרגה כזאת של השתוות יקוים בו הפסוק (תהלים טז, ח) "כי מימיני בל אמוט", וגם יקוים בו הפסוק (תהלים פט, כ) "אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שוויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם".

בתנ"ך, הביטוי "שוויתי" נמצא 5 פעמים בלבד. ישעיה הנביא השתמש בו פעם אחת, ויתר ארבעת המקומות הם דברי דוד המלך.

היצירה מזכירה רמז לצורה של מגן-דוד.

שירת הים

שירת הים רומזת לתשועה הגדולה שהיתה לאחר מציאות קשה ביותר של עבדות מצרים. הפחד הגדול שהיה לעם ישראל באותו מעמד – נעלם, לאחר שראו את יד ה' הגדולה העוזרת ומסייעת להם, לכן אנו שואבים כוחות עצומים כל יום מחדש כאשר אנו קוראים את שירת הים.

"בן איש חי" על התורה בפרשת ויגש אומר: שירת הים יאמרנה בשמחה כאילו עומד בתוך הים בשעת הנס. לחוש את הנס הגדול, ולהיות בתוך מציאות של הצלה ורווח, שלא יינזק חלילה.

ההפטרה של פרשת בשלח, שם נמצאת שירת הים, היא שירת דבורה. גם המציאוּת שהיו בה דבורה וברק בן אבינועם, היתה מציאות קשה של אויבים אכזריים כמו סיסרא וחילו… והתחולל שם נס הדומה לקריעת ים סוף.

למה נכתבה גם שירת דבורה ביצירה?

סיבות אחדות:

• זו שירה על תשועה גדולה המקבילה לקריעת ים סוף.
• זו הפטרה הנאמרת בשבת, לרמוז לנו על ענין השבת. זכות שמירת השבת גורמת לברכות למשך כל ימות השבוע. כפי שנאמר: "כי היא מקור הברכה…".

מים במרכז היצירה

גם בשירת הים וגם בשירת דבורה נזכר עניין של המים.

כמו כן המים מתוארים בתפילת נשמת כל חי – "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו… וידינו פרושות כנשרי שמים…

אפשר לראות את המשולשים הגדולים שנזכרו לעיל, כאילו הם מעופם של נשרי שמים הפורשים כנפיהם אל-על. אפשר ממש לחוש בתנועה המתקדמת של צורת המשולשים הנוסקים ועולים מעלה…

כל הצורות נעות בתוך היצירה ודומות לגלי הים ההולכים ובאים. המים מסמלים חסד הבורא.

המתבונן ביצירה – מהמרכז לכל הצדדים, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, יגלה צורות רבות של מעוינים שצורתם צורת יהלומים.

היהלום נחשב כאבן החזקה ביותר, וכאבן בעלת סגולות של ריפוי. כמו כן יצירה זו מביעה כוחות חזקים של הגנה וכוחות ריפוי. תפילת "נשמת כל חי" באה להביע ברכות והודאות לבורא עולם על כל הטובה אשר גמל אותנו, וימשיך לגמול אותנו ללא הפסקה…

27 אותיות הא' ב'

27 אותיות הא' ב' מפוזרות ב-27 החללים הבהירים במרכז היצירה.

ידוע כי כל 27 האותיות של הא' ב' ערכן יחד בגימ' 1775:

ערך האותיות  א' עד ט' הוא 45

ערך האותיות י' עד צ' הוא 450

ערך האותיות ק' עד ת' הוא 1000

ערך האותיות הסופיות מנצפ"ך הוא 280

צא וחשב ערך כל 27 האותיות סה"כ 1775 (1775=45+450+1000+280)

מספר זה מופיע בתורה במעשה המשכן בפרשת פקודי (שמות לח, כח): "ואת (וא-ת) האלף ושבע המאות וחמשה (1775) ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחישק אותם".

המספרים זהים במיוחד, ויש לראות בערך כל האותיות הקְבלה למספר ווי העמודים התומכים ומחזיקים את המשכן. יש להם, לווי העמודים ולאותיות, סגולה של חוזק, חישוק, חוסן ושמירה על דבר חשוב ויקר.

אדם הבונה משכן בלבבו לייחד את הקב"ה, לבו ייהפך למבצר, עד אשר יהווה עבור האדם מקום מבטחים, עוצמה והגנה בכל עת ובכל זמן.