תיאור
טבעת דודים
1) המקור: שיר השירים בשלמותו
2) "אשת חיל" (משלי פרק ל"א)
3) "שיר המעלות אשרי ..אשתך כגפן פוריה.." (תהילים פר' קכ"ח)
שיר השירים, השיר המבטא אחדות ושלמות, השיר שחובר ע"י מלך ישראל, שלמה, החכם מכל אדם. שיר השירים, המעולה מבין כל שירי העולם, שיר אשר שרים אותו שנים. זוג מושלם שרים את שירת האהבה זה לזה כמו הד חוזר, מבטאים את האופי שלהם את הטבע(ת) שלהם… טבע של אהבה!
היצירה נקראת "טבעת דודים" ומבטאת כי האהבה אינה משהו חיצוני, היא הופכת להיות הטבע של האדם – חלק מהותי ממנו במשך שנים. כל אחד משנה את האני שלו ומתחבר ל"אני" של השני ומתחברים להיות אחד. אנשים ה"מתמזגים" זה בזה והופכים להיות אחד. אין הבדל בין "דודי" ובין "אני". שנינו "אחד"!.
האחדות מתבטאת לא רק בחיצוניות ובהצהרות שבפה, אלא קשר אמיתי קשר עמוק הנובע מן הלב כפי שנאמר: "תוכו רצוף אהבה". היצירה. מובנית בצורה כזאת, שהפנים הופך להיות חיצוני והחיצוני הופך להיות פנימי.
העוקב באצבע אחר החלק החיצוני של היצירה, יראה שאצבעו מובלת פנימה, וכן להיפך מבפנים החוצה. תנועה זו מבטאת את התכונה "תוכו כברו".
פה ולב שוים:
הדגם שביצירה מביע את הרעיון של "פיו ולבו שוים".
הטבעת- שביצירה, מזכירה צורה של פה, שתי שפתיים מקבילות זו לזו, וכן צורה אליפסית זו נראית כמו שני לבבות המחוברים זה לזה. (לב אחד פונה למטה ולב שני – למעלה)
סוד ההצלחה בין בני הזוג הוא השלמות וההשלמה ביניהם. זוגיות מושלמת בנויה על היחס של "תוכו כברו" ועל היחס של דיבור נאה ומכובד בין בני הזוג, על שיחה זורמת בין שני הצדדים, על מחמאות הדדיות, עידוד ותמיכה בלב ובפה גם יחד.
הזוג דומה לשפתיים. כמו שהשפתיים חייבות לפעול בהדדיות ואז נוצרת יצירה של דבור, כך בני הזוג. הדבור מסמל קשר וחיבור. החלק הפנימי של היצירה מלא בכתיבה, מסמל את החיבור שבין האיש והאישה, שהפכו להיות חטיבה אחת. החיבור הוא מרכז חייהם.
הטבעת בוהקת על הרקע הכהה, מסמלת את האור הנכסף של בני זוג המבקשים לחיות באושר, שופע שמחת חיים שלווה ורוגע. כאשר שניהם הופכים לאחד אינסופי, נצחי…
הטבעת ה"מוזרה"
טבעת כזאת לא נמצאת במציאות. כאילו היא מעבר לטבע. רומזת לביטוי: "להינשא מעבר לטבע" שפירושו הוא כפול, תרתי משמע. להתרומם מעבר לטבע שלנו. הנישואין והחיים המשותפים עוזרים לאדם לעצב את דמותו ואת טבעו להיות ראוי כדוגמא למשהו הנמצא גבוה גבוה ברמה אידיאלית ונכספת.
מספר השורות הבונות את הטבעת:
17 שורות מאוזנות, שלמות מכל צד.
המילה הראשונה בתורה שערכה 17 היא המילה "טוב" וכך נאמר: "וירא א-להים את האור כי טוב"
השורות המאוזנות החצויות הן: 9+9 למעלה וגם 9+9 למטה.
חיבור של 9+9 מכל צד מבטא את המספר "חי" ומבטא את הערך של החיים המשותפים של בני הזוג שיוצרים זה לזה את האידיאל את הטוב. האחד דואג לזולתו, שיהיה לו/לה טוב, וכך נוצרים חיים טובים לשניהם גם יחד.
במסגרת של שיר השירים
המסגרת משני צידי הטבעת בנויה מ-3 שורות מכל צד.
למעלה, כתובה הפתיחה של ספר החכמה, ספר משלי, שנכתב ע"י שלמה המלך, מחבר שיר השירים, ומצדדיו כתוב הפרק האחרון של ספר משלי – שיר ההמנון לאשה: "אשת חיל מי ימצא" . הביטוי הגדול של המלך החכם להביע הערכה לאשה, שבזכותה כל הבית נבנה, בזכותהּ – העושר, בזכותהּ – חינוך הילדים, והיא בעלת סגולות תרומיות, היא צנועה ועושה עבודתה, עבודת יצירה של משפחה מאורגנת, שמחה ומאושרת.. מזכיר לנו שלמה המלך כמה הכל תלוי באשה: "חכמת נשים בנתה ביתה.."
ביצירה למטה, 3 שורות אחרונות בבסיס שיר המעלות ששר דוד המלך, שיר ההלל למשפחה מלוכדת ומאושרת "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך..הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'.."
המסגרת נוצרה מ-12 שורת (12=3X4) והחלק הפנימי, שם נכתב שיר השירים בשלמותו, הוא החלק הגדול והחשוב, הוא החלק ה-13 הרומז למילה "אהבה" לבטא את העיקר, את האהבה הנצחית את השלמות.
גם הביטוי "דודי לי ואני לו" בנוי מ-13 אותיות, כאשר בתוכן נמצא החלק ה-13, השלמות האהבה!
הזכרנו לעיל: "תוכו רצוף אהבה"- חיזוק של הרעיון!
(האין היצירה בשלמותה מזכירה צורה של טבלת שוקולד מתוקה..?).
"דודי לי ואני לו"
הביטוי "דודי לי ואני לו" נבחר דוקא להיות הבולט ביצירה. בא להביע את אחריותו של הגבר לחיי הנישואין, להיות היוזם, לתת תשומת לב לרעיתו, לשמח אותה "ושמח את אשתו…" להעניק לה מחמאות, להוכיח שהוא מסוגל להגן עליה, להיות לה למשענת ועוד. ממילא היא הופכת להיות כולה שלו, הופכת להיות לו הד לכל מעשיו הטובים כלפיה.
מי שירצה יוכל לגלות את התכונה של חתן וכלה על פי "ניתוח" שתי המילים הללו. המילה "חתן" מבטאת את הרעיון של "ח-תן". פירוש: לאחר היום השביעי, לאחר שבעת ימי המשתה, מהיום השמיני והלאה ("ח") יתחיל לתת!!! ("תן")
אז, רעיתו, תיהפך מ"כלה" לאותיות "הכל" תיהפך להיות כולה שלו!!!
ביטוי זה מהווה רמז לשלמות: ערכו של הביטוי: "דודי לי ואני לו": הוא
167 זה הערך של הביטוי הנאמר בזמן הייחוד שבינינו לבין רבונו של עולם, איחוד של הצהרה מאחדת לנצח! הערך העליון של העם היהודי! "ה' א-להינו ה' אחד" – ערכו ג"כ 167 כמו הביטוי "דודי לי ואני לו"!!!
כל ברכה אנו מתחילים במילים, ומבטאים בפינו: "ברוך". "ברוך אתה ה' א-להינו… ומבטאים את ה' במילים ברוך אתה א-דני א-להינו". הברכה באה ממקור שני השמות הללו שערכן 167. רמז לברכה בבית אשר באה בעקבות האחדות והשלמות שבין בני הזוג.
המספר 167 ערכו בגימ' "מחיל אל חיל" . בחיבור האידיאלי בין בני הזוג ההצלחה מובטחת להם ויעלו מחיל אל חיל!
לסיכום
הצפייה לבניית קשר זוגי נמצאת כאחד היסודות המקשרים בבסיס של קשר הנישואין. בני זוג הרוצים להכיר זה את זה, להיפתח ולשתף זה את זה, יש להם צורך להיחשף, להיות אמיתיים בלי חשש מדחייה או בקורת. הקשר הזוגי מאפשר התרפקות רגשית והזדהות הדדית גם עם השוני. קירבה ללא מחיצות מעניקה תחושה של שייכות והרגשה שבני הזוג מקבלים זה את זה ללא תנאי.
מחמאות, הבעת תודה, דיבור המבטא קירבה, וחשיבות בן הזוג כשותף בונים את החיים המשותפים. תשומת לב מיוחדת מידי פעם, יכולה לשמר את גחלת החמימות של הקשר המיטיב. חיוך אישי מחזיר ברק לעיניים, ויכול להזין את הקשר לעתיד טוב ומוצלח ביותר.
מה שנשאר… זה לחיות חיים ערכיים באור, בשמחה, באושר ובשלווה.
