תיאור
הרעיון: עליה רוחנית.
מקור: 15 שירי המעלות, תהלים ממזמור ק"כ ועד מזמור קל"ד.
פסוקים כוללים
לכל אות, לכל מילה, או לכל פסוק בתורה, יש ערך של קדושה שווה. הכל שמותיו של הקב"ה.
מצאנו כי חז"ל הבליטו שלושה פסוקים אשר מרכזים בתוכם את יסודות היהדות. במד"ר פרק י"ד בעין יעקב נאמר :
- בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא, "שמע ישראל".
- בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא, "ואהבת לרעך כמוך".
- שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא, "את הכבש אחד תעשה בבקר".
הפסוק "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" נרמז במנורה בנר המרכזי. הנר האמצעי המהווה את עיקרה של המנורה, בו כתוב "שיבת+ות". ערך האותיות המהוות את הנר הוא בדיוק 1118 כערך הפסוק "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" בשלמותו במדויק ובמלואו!
הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" נרמז בשמש הבולטת. השמש נכתבה באמצעות 13 אותיות במדויק. ידוע כי המספר 13 רומז למילה "אהבה". המעיין ב"מאור ושמש" בסוף פרשת כי תצא יבין יותר כי המספר 13 רומז ל"ואהבת לרעך כמוך". (בביטוי זה יש 13 אותיות בדיוק).
הפסוק "את הכבש אחד תעשה בבקר…" – עוסק בענין הקרבנות. חשיבות הקרבנות גדולה ביותר, כי בזכות המעמדות מתקיימים שמיים וארץ (תענית כז, ב).
עוד יותר, לומדים אנו מפסוק זה את חשיבות ההתמדה!!!
ענין הקרבנות רמוז בבנינים הבנויים מאבנים. אבנים מזכירות לנו מזבח. "ואם מזבח אבנים תעשה לי"
מעניין שר' פלוני עמד על רגליו – כדי להדגיש את דעתו של בן פזי בענין רמז לקרבנות ולמזבח.
וביצירה: בבתים רמוז ענין רגליים ועמידה (מפותח במקום אחר), וכן הבתים שהם סמל לעושר וממון רומזים על עמידה, כפי שנאמר "זה ממונו של אדם המעמידו על רגליו" (פסחים קיט, א).
כסף, מקנה וזהב
"ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב" (בראשית יג, ב).
היצירה מחולקת ל-3 חלקים בהתאם:
"כסף" מייצג את מידת החסד. מיקומו של החסד הוא בצד ימין. גם נאמר בפתיחת אליהו: "חסד – דרועא ימינא". החסד תכונתו שהוא מתפשט כאור, ולכן משתמשים בביטוי אור החסדים.
ביצירה קיבל החסד ביטוי ע"י המנורה המאירה, ומיקומה הוא בצד החסד, למעלה בצד ימין.
"מקנה" מבוטא ע"י רכישה בעיקר של נכסי דלא ניידי (קין), או נכסים חמריים . "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים…" גם ירמיה בישר לעם "עוד ייקנו בתים ושדות.."
ע"י אמצעים חמריים אפשר לשלב עבודה רוחנית. גם הלשון העברית מראה לנו כי המילים "חומר ורוח" משולבות ויונקות זו מזו. החומר צריך לשמש כאמצעי להשיג עוצמות רוחניות, לכן הבתים, בתי החומר ביצירה, רומזים למקנה. הבתים נמצאים ביצירה באמצעיתה. הבתים מלאים אור ורוחניות. גם מידת הרחמים היא מידה ממוצעת בין שתי המידות הקיצוניות חסד וגבורה.
יש הרואים קשר בין האותיות שבמילים, רחמים וחומר.
"זהב" מייצג את מידת הדין, את מידת הגבורה. שמש כולה חום לוהט, ושמה גם חמה. אולי שמה מזכיר גם חימה – כעס, מידת הדין. השמש מחממת שורפת ולוהטת. השמש כולה אנרגיה של אש, והיא מפיצה אור גשמי בעולם. "כצאת השמש בגבורתו" "ישיש כגיבור לרוץ אורח… ואין נסתר מחמתו…"
ביצירה, השמש נוצרה בצד שמאל, המסמל את מידת הדין. גם נאמר בפתיחת אליהו: "גבורה – דרועא שמאלא".
יש קשר בין זהב למידת הדין. איוב (לז, כב) אמר: "מצפון זהב יאתה", וירמיה (א, יא) אמר: "מצפון תפתח הרעה".
צד שמאל נחשב לצד צפון. ראה תרגום אונקלוס (בראשית יג, ט) "אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה".
האידיאל של 3 האבות
"ואהבת את ה' א-להיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".
"ואהבת" אותיות: "האבות".
האבות הם יסוד ושורש לכל עבודתו של היהודי. הם המקור הבלתי נדלה לעוצמה הנצחית של האומה היהודית לכל דורותיה. האבות הם בסיס איתן ומוצק. נפשו של כל יהודי יונקת את עוצמתה מהאבות.
תשתית האומה היהודית מקבלת רמזים בפסוק הראשון בקריאת שמע, וקיבל ביטוי ביצירה.
"בכל לבבך" – כנגד אברהם, עליו נאמר בפירוש: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
ביצירה, לבה של היצירה, השמש מסמלת את הרעיון של אברהם, שמעלתו היתה עצמת הלב והפצת אור היהדות בעולם כולו, כמו השמש המפיצה את אורה לכל באי עולם.
"ובכל נפשך" – כנגד יצחק, אשר נעקד על גבי המזבח. בכך לימד את ההתבטלות לפני הבורא והפיח את תכונת מסירות הנפש לכל דורות ישראל – "אפילו נוטל נפשך".
ביצירה, המנורה מסמלת את הרעיון הנז'. המנורה – שלהבותיה אש, ומיקומה במקדש. כך יצחק, מסירות נפשו היתה באש העקידה, במקום המקדש.
נרמז במקום אחר (לעיל) כי המילה "נפש" רומזת למילים: נ'ר פ'תילה וש'מן.
"ובכל מאדך" – כנגד יעקב. על יעקב נאמר (בראשית ל, מג): "ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים". לכל העושר הזה לא היתה התייחסות, כי יעקב הקדיש את חייו לעבודת ה' – "יושב אהלים", "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". עם כל מה שהיה לו, הביע את הרגשתו: "קטנתי מכל החסדים.."
ביצירה, הבתים מסמלים רכוש, עושר ונכסים. הם רומזים להמילה "מאדך". הבתים הולכים ונעשים קטנים לכיוון מעלה, ורומזים להביטוי הקשור ליעקב "קטֹנתי…"
חז"ל מסבירים את הביטוי "בכל מאדך" – בכל מידה ומידה הוי מודה לו. מי סבל כיעקב? כבר בבטן, רדף אותו אחיו. שרשרת לא פוסקת של צרות. צרת עשו, אליפז, לבן, דינה, רחל, יוסף ובנימין. מסכת חייו מתוארת ע"י חז"ל: "בקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של…"
יעקב הכריז: "עלי היו כולנה". יעקב סיפר לפרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי…"
יעקב כליל השלמות של האבות. הזוהר קורא לו: "יעקב שלימא".
יעקב נבחן במידה השלמות, הודה לבורא עולם בלב שלם ובנפש חפצה על כל מידה ומידה, שהקב"ה מדד אתו.
המשקים הבסיסיים
המים – הוזכר שהמים יצרו עובי וגשמיות. ביצירה נמצא רמז לעובי, לגשמיות ולחומר בבתים.
היין – נרמז ב-70 קרני אור, נכנס יין יצא סוד (70).
השמן – נרמז במנורה אשר בה נמצא השמן, חומר הבערה לאור.
אברהם, יצחק ויעקב
אברהם יצחק ויעקב הם שלושת האבות ביצירה, ויעקב השלם מביניהם.
במדרש תנחומא פרשת מקץ נאמר: "אשרי שא-ל יעקב בעזרו…", למה לא נאמר שא-ל אברהם או א-ל יצחק, אלא א-ל יעקב?
אתה מוצא שלא ניצב הקב"ה לא על אברהם ולא על יצחק אלא על יעקב, שנאמר "והנה ה' נצב עליו" (פסוק זה קיבל ביטוי, מעל המילה "יעקב" כתוב: "ועליו יציץ נזרו"). א"ר סימון, אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעת ולא כשנחרשת ולא כשנעדרת. ואימתי עומד עליה? כשהיא עומדת כרי. כך, אברהם – עדר, שנאמר "קום התהלך בארץ".
יצחק – זרע, שנאמר "ויזרע יצחק…".
ולא עמד המלך עליה עד שבא יעקב, שהיה כרי של תבואה, שנאמר "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו".
"קודש" – רמז בשמש שיצאה מהשורה השביעית, מקום הקודש.
"ישראל" – פסגת הבתים היא המילה "ישראל", הכל הולך אחר החתימה.
"לה'" – המנורה מקום השכינה. "בשוב ה'…".
ועמד הקב"ה עליו (רמז: המנורה למעלה מהבתים, וה' למעלה מהמילה "ישראל"), שנאמר: "והנה ה' ניצב עליו… הווי, "אשרי שא-ל יעקב בעזרו".
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי (שבת קיח, א): כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "אז תתענג על ה'… והאכלתיך נחלת יעקב אביך".
לא כאברהם שכתוב בו "קום התהלך בארץ" – רעיון הארץ מסומל ביצירה בבתים שהם חומר.
ולא כיצחק שכתוב בו "כי לך ולזרעך אתן…" – קרני האור מתחילות במילים: "הזורעים בדמעה…".
אלא כיעקב שכתוב בו "ופרצת ימה וקדמה…" – שלמות של כל הצדדים. ביצירה הרעיון מקביל למנורה אשר מחברת את הכל.
ואמר ר' אלעזר (פסחים פח, א): מאי דכתיב "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב"…
לא כאברהם שכתוב בו "הר". – הרעיון "הר" מקבל ביטוי ביצירה באמצעות הבתים הגבוהים, וכן נאמר על בית המקדש "ונישא מגבעות".
ולא כיצחק שכתוב בו "שדה". – קרני האור מתחילות במילים "הזורעים בדמעה…". (זריעה- בשדה)
אלא כיעקב שקראו "בית". – המנורה סמל לבית המקדש, בית ה'.
אברהם תיקן (תיכן) תפילת שחרית – רמז לכך בבתים שנכתבו בתחילת היצירה שהם ההתחלה, כמו ששחרית היא התחלת היום.
יצחק תיקן (תיכן) תפילת מנחה – רמז לכך בשמש – צהרי היום.
יעקב, ערבית – רמז במנורה, הדולקת בלילה. (שרגא בטיהרא מאי מהניא?)
שלוש רמות של הנשמה:
אברהם מייצג את החלק שנקרא "נפש", "ואת הנפש אשר עשו בחרן". הדרגה הבסיסית, רמז בבתים.
יצחק – רוח. ברמז: ר' וְ- ח' גימטריא 208 = יצחק. התפרצות קרני האור כמו רוח מפוזרת…יצחק לא החשיב את גופו וביטל אותו, בזמן העקידה.
יעקב – נשמה. יעקב הנשמה של העם, ולכן העם הזה נקרא בשמו: "ישראל". "נותן נשמה לעם עליה…". הנשמה יסודה בהילה עוד לפני שיצא האדם לאויר העולם. רמז במנורה "בהלו נרו עלי ראשי…".
האבות וארבעת היסודות
שלושת האבות, שהם יסוד העולם, נרמזו בשם הוי' ב"ה, ולהם נוסף דוד.
גם ביצירה קיבלו האבות ביטוי בחלקים אלו:
אברהם – הבתים. הכנסת אורחים, "קום התהלך בארץ", הבתים העומדים מסמלים את החלק הגשמי.
יצחק – המנורה. מקום המקדש, מקום העקידה.
יעקב – שמש. יעקב, שמו "שמש".
דוד – כל היצירה נכתבה משירי המעלות לדוד.
השורה התחתונה (כמו שהעפר נמצא למטה), מסתיימת במילה: "וארץ" שהיא מידת המלכות – מידתו של דוד המלך. הכל הולך אחרי החתימה.
המדבר, הישוב והים
העולם בנוי משלושה חלקים: שליש מדבר, שליש ישוב ושליש ים. (ישעיהו מ', י"ב).
הילקוט מביא: אמרה הים לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, במדבר נתת התורה, בישוב נבנה המקדש, אני הים מה תהא עלי? אמר לה, כבר כתבתי "על כל קרבנך תקריב מלח".
המדבר תוקן על ידי התורה, וביצירה – השמש ו-70 הקרניים רומזות לתורה (מוזכר במקום אחר). המדבר שהוא החלק הקשה ביותר, תוקן בנתינת התורה, כי זה עיקר התיקון.
הישוב תוקן על ידי בית המקדש. ביצירה – רומזת לכך המנורה שהיתה סמל לאור המקדש.
הים תוקן במלח. מה הקשר בין מלח והבתים שביצירה? המלח מתקן את הקרבנות, וכבר נרמז כי הבתים הם סמל לעבודת הקרבנות. המלח מתקן את המאכלים, וכבר נרמז כי הבתים מסמלים את המזון הגשמי. המלח ירמוז כי מיעוטו יפה ורובו קשה, כמו העולם הגשמי שיש לקחת אותו במידה מתאימה.
נרמז כבר כי הבתים הם כיסוי למים שניסו להתפרץ בזמן שדוד המלך כרה שיתין לבית המקדש, והם תיקון הים.
וכן נראה ביסוד הבתים הביטוי: "שמ-ים וארץ", את הרמז "שם ים וארץ". והחול הוא תיקון הים, המגביל אותו שלא יתפרץ, "אשר שמתי חול גבול לים…" (ירמיה ה, כב).
שלושה דברים צריך אדם לומר:
עישרתם, עירבתם, הדליקו את הנר. (פ' במה מדליקין)
"עישרתם" – רמז בבתים הבנויים ב-10 שורות.
"עירבתם" – רמז בשמש. "ובא השמש וטהר" – ערבה השמש.
"הדליקו את הנר" – רמז במנורה.
ארון, מנורה ושלחן
תניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה: ארון של אש, ומנורה של אש, ושולחן של אש ירדו מן השמים. ראה משה ועשה כדוגמתן, שנאמר: "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר". (מנחות כ"ט, ע"א).
הרמז ביצירה: המילה הקיצונית ב"עמוד" הימני היא "הראש" המחולקת ל-2 חלקים "הר אש". אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: גבריאל חגור כמין פסיקיא היה (רמז גם למקומו של גבריאל ביצירה בקצה הימני, מוזכר במקום אחר) והיה מראה למשה מעשה המנורה (שוב רמז ביצירה מקום המנורה בסמוך לקצה העליון הימני) (פרק הקומץ).
ההבדל בין שלושת החלקים האלה והשלמות בהם מבוארים במדרש תלפיות (אות א.).
ארון מנורה ושולחן של אש יותר משאר כלי המשכן, בא כל אחד לרמוז על חשיבותן של כלים אלה דוקא, והשלמות שבשלשתם יחד.
"הארון בא לרמוז לתורה, וביצירה, השמש רומזת לתורה. (כי גימטריא של ר"ת של ארבע המילים שבשמש היא "תורה", ותורה – אור). התורה אינה מושגת כי אם בהתמרק חומרו, על ידי אומץ העסק בה, עד שיתגבר עליו החום הטבעי ויתלהב גופו, עד שיבטל ממנו התאוות הגשמיות… (כל קרני השמש הן זכות והתבטלו מגשמיות). כן נמצא ביצירה את המילים, "וארון עוזך" בפסגת קרני האור בצד ימין. "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" (ישעיה סב, ח), "בימינו" זו תורה (ברכות ו, א), וכפי שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו".
"המנורה, הדעת המאיר, גם כן תלויה בהתהפך אדם עצמו לבחינת אש כמלאכי רום, ("רום" בגימטריא "גבריאל", וכן המנורה נמצאת במקום הגבוה של המלאכים, מוסבר במקום אחר), על ידי הפרישות וההיבדלות מהדברים אשר לא יאות לנשמה, ואז ישיג עיוני שנמשל למנורה" (המילה "עיני" נמצאת קרוב למנורה רומז לענין "עיוני").
השולחן נרמז ביצירה בבתים. הבתים הם החלק הגשמי הם מקבילים למזון הגשמי. "נראה לו של אש לרמוז כי השגתם בהיזהר עצמו מהשולחן, (ביצירה הולך ומתמעט כלפי מעלה), דהיינו המזונות שלא ימשך אחריהם רק לאכילה כפי צורך החיות בלבד, כרבנו הקדוש שלא נהנה במותרות, ויחשב בדעתו כאילו הוא מאש יסודי המלאכים שאין לפניהם אכילה ושתיה.
כן נראה "בהשתקפות" שבצד שמאל של הבתים, והוא ה"עמוד" המאונך הימני, המילים התחתונות שבעמוד הן: "צידה" ו"אשביע לחם…".
בני, חיי ומזוני
שלוש מתנות יקרות מקבל האדם בעולמו ללא קשר לזכויותיו. הן יסודות העולם ובלעדיהן לא יתקיים. כפי שנאמר (ראשית חכמה צט.): "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא".
המושג "מזל" מציין את שלושת הספירות הראשונות: כתר, חכמה ובינה.
"בני" כנגד ספירת הבינה – המילים בן ובינה קרובות זו לזו.
ביצירה, ספירת הבינה קבלה ביטוי ע"י הבתים העומדים על תילם "כל היקום אשר ברגליהם" זה ממונו של אדם המעמידו על רגליו (סנהדרין קי, א) וכן נאמר "ברא כרעא דאבוה" – הרגליים עליהם עומד האב, בדומה לבתים המבטאים קומה זקופה ועומדים על תילם.
האות המייצגת את ספירת הבינה היא באות "ן" (נ' =50 שערי בינה).
"חיי" כנגד החכמה – נאמר (קהלת ז, יב): "החכמה תחייה את בעליה". חיים בגימ' חכם. או: חכמה בגימ' החיים.
החכמה רמוזה במנורה.
האות המייצגת את החכמה היא האות "י".
"יו"ד חכמה קדומה" (בפיוט בר-יוחאי).
"מזוני" כנגד הכתר – ביחס למזונות. הקב"ה רחמיו על כל מעשיו, זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, ללא יחס למעשיהם. הקב"ה מיטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו. "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"
(נשאלה שאלה: הכיצד נמצאים בעולם אנשים אשר סובלים מחרפת רעב? התשובה היא פשוטה. הקב"ה מכין מזון לכל הבריות, אך מה עושות חלק מהבריות? לוקחים לעצמם יותר ממה שמגיע להם, או משחיתים מזון קיים. הדברים ידועים, לצערינו).
ביצירה, הכתר רמוז בשמש הבנויה בצורת כתר. שלושת הקצוות של שלוש הקרניים העליונות שבה, שמגיעות עד החלק העליון הפתוח, יוצרים יחד את המילה: "כ.ת.ר"
האות המייצגת את ספירת הכתר, הספירה הראשונה, היא האות הראשונה, האות "א".
המחבר את שלוש האותיות המייצגות את שלוש הספירות מהן אנו זוכים ל"בני חיי ומזוני" יגלה כי הן מצטרפות למילה "אין". מעתה יובן לנו יותר הפירוש לביטוי "אין מזל לישראל" – ה"אין" הוא המזל לישראל! וד"ל.
האדם הוא סוד חכמה בינה ודעת
כת"ר בגימטריה – 620 בדיוק כמו חיבור 3 המילים חכמה בינה ודעת שהם בגימטריה 620 .
כתר, חכמה ובינה
שלוש ספירות ראשיות אלה קיבלו ביטוי בחלק הרוחני של היצירה.
"כתר" הן האותיות הקיצוניות הגבוהות ביותר של 3 קרני האור.
"חכמה" נרמזה במנורה (שמן, חכמה).
"בינה" – ב-70 קרני האור. 70 בגימטריא "יין", ויין זה בינה. כן עולם התשובה קשור לעולם הבינה "ולבבו יבין ושב ורפא לו…".
"ועשו לי מקדש… בחכמה, בתבונה ובדעת". מי בונה המשכן? – בצלאל. אמר רב יהודה אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. כתיב הכא (שמות לה, לא) "וימלא אותו רוח א-לקים בחכמה בתבונה ובדעת", וכתיב התם, אותם ביטויים, (משלי ג, יט) "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו" (ברכות נה, א).
עולם, שנה ונפש
על פי ספר יצירה מסביר רבנו בחיי כי עולמנו מחולק ביסודו לשלושה חלקים חשובים והם:
|
שלושה חלקים אלה בולטים ביצירה.
עולם – הבנינים.
שנה – השמש (הזמנים והמועדים נקבעים על פי השמש).
נפש – המנורה. "נפש" הם ר"ת של נר, פתילה, שמן.
כדי להבין את הניתוח הבא, יש להביט אל היצירה מפסגת הבתים לכיוון מטה, כמו הבריאה שהשתלשלה מלמעלה למטה.
בצורה מפורטת מסביר רבנו בחיי כך:
כל מה שנברא עד היום השלישי נקרא: "עולם", שהוא נעלם. גם עצי העדן שנבראו בשלישי נגנזו מן הבריות.
וכן תראו ביצירה את שלוש השורות העליונות מלמעלה למטה, ותגלו כי החלונות והדלתות סגורים – עולם נעלם.
(אחד הפירושים של הביטוי: "יום אחד" שההויה כולה בשלמותה כלולה וגנוזה בתוך המציאות של אותו יום, "יום אחד" כמו "ה' אחד").
"ומה שנעשה אחריו ביום הרביעי נקרא "שנה" (רק הדלתות פתוחות ביצירה). הטעם הוא לפי שכשם שהשלושה מֵחֵלֶק האחד, כן הארבעה מחלק השניים, שאין הארבע אלא כפל השניים, על כן שני המאורות שהם מכח השניות. ונקראת "שנה" כמו שניים, לפי שהיא נגמרת בשני המאורות הללו, שנת חמה ולבנה."
כן תראו ביצירה, בבתים מול השמש, כפול הענין בהם – דלתות פתוחות וחלונות סגורים, מה שאין כן בכל השורות האחרות של הבתים.
ועוד שהשמש יצאה בדיוק מהשורה הזאת, השורה הרביעית, כמו שנוצרו המאורות ביום הרביעי. אולי רומזת גם המילה "סביב" הבולטת בשורה הזאת, ומזכירה את המאורות המסתובבים סביב.
וכל מה שנעשה אחריו ביום החמישי וביום השישי היא הנקראת "נפש".
המתבונן ביצירה בשורות החמישית והששית (מלמעלה למטה) יגלה כי נצפנו שם המילים שבהם נפש. "צפור" "טרף לשיניהם", המילה "נפשנו" מוזכרת שם שלוש פעמים בשורה הששית, כפעמון מצלצל. וכן כתוב בשורה זו המילה: "אדם", אשר נברא ביום הששי.
גשמים, מאורות ותורה
3 דברים ניתנו במתנה: הגשמים (גשמיות) והמאורות והתורה (ב"ר ו, ז).
הגשמים – רמז בבתים, העשויים חומר וגשמיות.
המאורות – מסומלים ע"י השמש שהיא המאור הגדול התורה – המנורה, המהווה סמל לחכמה גבוהה, שהיא התורה.
בקר, צהריים וערב (בחיי האדם)
כתבו חכמי המחקר כי חיי האדם הנהוגים כוללים 4 דרגות: הילדות, הבחרות, הישישות והזקנה. והנפש תעלה באלו הארבעה זמנים מעילוי לעילוי. ועל כן קראה שלמה בשירו בארבעה לשונות "אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי".
חיי האדם הם: עלייה, עמידה וירידה. הם מקבילים לחלקי היום, ולתפילות: בקר, צהריים וערב.
הבתים מסמלים את העלייה. וכך הוא כיוון הכתיבה, כמו השמש במציאות שעולה ממזרח למרכז השמיים.
המנורה מסמלת את העמידה האיתנה. כיוון הכתיבה הוא מאוזן יורד ועולה באותו יחס, ונוצרת עמידה.
השמש מסמלת ביצירה את הירידה. כיוון הכתיבה הוא מכיוון המנורה
מלמעלה לכיוון מטה, שם בולטות במיוחד המילים: "שובה ה' את שביתנו".
3 חלקי חייו של האדם צריכים להיות מושלמים לעבודת הבורא, וכן כתוב (תהלים נה, יח): "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי".
חכמה ובינה
"ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה"
המנורה למעלה בצד ימין, השמש וקרני האור בצד שמאל, מביעים את הרעיון: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים…" (דברים ד', ו).
המנורה נמצאת למעלה, מבטאת את המטרה: "למען תחכם באחריתך."
השמש נמצאת בצד שמאל ביחס למנורה. מספר קרניה 70. המספר 70 רומז גם למילה: "יין". יין רומז לבינה. (יין עיקרו – גבורות).
על פי סדר הספירות, חכמה נמצאת בצד ימין, ובינה בצד שמאל.
יש לשים לב שהכתר (ספירת הכתר) רמוזה בקצות קרני האור של שלוש קרני האור הגבוהות ביותר ביצירה.
"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה" (משלי ג, יג), אשרי האדם אשר יודע לשלב שמים וארץ, גשמיות ורוחניות, למעלה עם למטה, להשיב את הרוחניות ולהוריד את הגשמיות..
עולם התשובה יסודו בבינה.
בשמש כתוב: "שובה ה' את שביתנו" עולם התשובה.
חזרה לארץ ישראל מהגלות קשורה לחזרה בתשובה, כפי שנאמר בדברים ל' "והשבות את לבבך…" "ושבת עד ה' א-להיך…" "ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים…" (מ-70 אומות =70 קרני השמש) וכן נרמז "תזרח השמש יאספון" (בני ישראל מהגלות).
עולם התשובה – רמזים לראובן וליהודה.
ראובן – אור. הוא הראשון שהראה לעולם את דרך אור התשובה.
יהודה – "גור אריה יהודה…" (אריה = 216 = גבורה) סמל ודוגמה לתשובה. הוא פסק את דינה של תמר כלתו "הוציאוה ותשרף" ולאחר שגילה את טעותו, הודה ולא בוש "צדקה ממני".
תכונתו זו נרמזה בשמש. לשמש יש שתי תכונות:
א. סגולה של "הנה יום בא בוער כתנור"… – שמש שורפת ומכלה.
ב. יש לה גם תכונה חיובית, "שמש צדקה ("צדקה ממני") ומרפא בכנפיה", כמו יהודה שחזר בו מ"הוציאוה ותשרף" ל"צדקה ממני". זו דוגמא בולטת לעולם התשובה.
הענפים יונקים מן השורשים
תיקון חצות
הפרק האחרון של שירי המעלות כתוב על הבסיס של היצירה, על ה"רצפה". שם כתוב: "שיר המעלות הנה ברכו את ה' …" מסמל את תיקון חצות. כפי שנאמר: (בהוראות לפני תיקון חצות) …"תשב אצל הפתח סמוך אל המזוזה ותחלוץ מנעליך ותתעטף ראשך ותרבה בבכיה כפי כחך… ותאמר "שיר המעלות הנה ברכו את ה' …".
סגולת תיקון חצות היא מעלה גדולה שמגיעה עד למעלה, ורמז לזה במשפטים הכתובים בחלק העליון של היצירה: "ה' שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות… לעומת "העומדים בבית ה' בלילות…" הכתוב למטה ביצירה. בזה יש רמז לאנשים המתפללים למטה, ממעמקים. (כי לשון "עמידה" היא לשון תפילה, כפי שנאמר: "אשר עמד שם"). התגובה מתקבלת למעלה במילה הבולטת במרכז למעלה "לבקר".
כן למטה ביצירה כתוב: "יברכך ה' מציון", ולמעלה במנורה כתוב: "בשוב ה' את שיבת ציון" ע"י כך מתחברים שמים וארץ, כפי שנאמר "עושה שמים וארץ".
כן תמצא במילה הקיצונית השמאלית למטה מעל המילה: "וארץ" את המילה: "גרתי" המסמלת את תרי"ג המצוות, כפי שנאמר "עם לבן גרתי". והמדרש מוסיף "ותרי"ג מצוות שמרתי".
סוד הכתר
- למעלה, בקצה קרני האור הגבוהים ביותר ביצירה מוצאים אנו שלוש אותיות בפסגה ת.ר.ך שהם בגימ' 620, המסמלים את תרי"ג מצוות ו-7 מצוות דרבנן.
- הערך 620 רומז למילה: "צפנת", מסמל "מה רב טובך אשר צפנת ליריאך". להנחיל אוהבי יש" – ש"י עולמות. המתבונן, ימצא בקצה העליון של ה"עמודים" את האותיות: "י,ש".
- המספר 620 רומז גם לשלוש הספירות הגבוהות הרומזות לתורת הסוד: חכמה (73), בינה (67) ודעת (480). (620= 480+67+73).
- המספר 620 רומז גם ל"פסוק" המיוחד אשר התחבר ע"י המלאכים: "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד". פסוק זה, עם ישראל משתמש בו כדי להמליך את הקב"ה יחד עם המלאכים, כפי שנאמר: "כתר יתנו לך… מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה יחד קדושה לך ישלשו…"
לסיכום
היצירה על כל חלקיה יוצרת שלמות של מחשבה.
עומק ההתבוננות גורם לראות את כל הצדדים המשמעותיים.
למה הדבר דומה? ליהלום!
לקחת יהלום בידך וסובבת אותו לכל צד. קרני האור שייפגעו בו יזהירו אור יקרות בגוונים מרהיבים. כל פעם הגוון ישתנה בכל כיוון ובכל זווית. הנשמה נהנית מעצמת ההוד וההדר הטמון ביהלום זה.
כן היצירה, בה הושקע עמל רב.
נאמנים עלינו דברי חז"ל בסיום פרקי אבות "לפום צערא אגרא".
השכר הוא לראות בכל הכיוונים האפשריים את הרעיונות הכמוסים המתחלפים, השזורים כמסכת, והכל הולך אל מקום אחד, להביע: "מלוא כל הארץ כבודו"!
ישאל השואל:
האם יש רעיונות נוספים כמוסים ביצירה?
הנבונים ישיבו לעצמם את התשובה…
