תיאור
פנים מאירות
מדברי הרב
הרעיון: פנים מאירות.
המקור: 70 מאמרים שונים, תמצית חוכמתו המעשית של הרב קוק.
הדגם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בגאווה יהודית השפיע השפעה חיובית ובסיסית על הישוב השב מהגלות ובנה חזרה את ארצו. אהב את ארץ ישראל ואהב במיוחד את בוני הארץ הזאת. ראה בעיניו רק את הטוב בכל יהודי, וראה את הפוטנציאל הטמון בו והדגיש רק את החיובי שבו.
הוא חינך וממשיך לחנך דור ישרים יבורך האמון על אהבת התורה, אהבת הזולת ואהבת ארץ ישראל. ראה בשלושתם חטיבה אחת בלתי ניתנת לניתוק.
תולדות הרב קוק
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (נולד – 7 בספטמבר 1865 –ט"ז באלול ה'תרכ"ה . נלב"ע 1 בספטמבר 1935 – ג' באלול ה'תרצ"ה), (מכונה גם הראי"ה) היה רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. אישיות רבת אנפין שידה רב לה בעולמה של היהדות על זרמיה ומבועיה השונים. הוא תרם תרומה מכרעת לעיצוב חיי הדת ביישוב החדש בארץ ישראל.
הרב קוק נולד בעיירה גריבה שבמחוז דוינסק בלטביה לאביו רבי שלמה זלמן ולאמו פרל זלטא לבית פלמן. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם ושניהם נתקיימו בו, רוח הלימוד המעמיק והרגש היהודי העמוק פיעמו בתוכו.
הרב קוק עלה לארץ ישראל בתרס"ד, (1904) בתקופת העלייה השנייה ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. הוא נתמנה לרבן של יפו ושל המושבות ואחר כך לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי האגדה, פילוסופיה, ומוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית.
השיבה לארץ ישראל היא, לפי הרב קוק, בבחינת "אתחלתא דגאולה" (התחלת הגאולה), ברבנות הראשית לישראל ראה צעד לקראת חידושה של הסנהדרין, תנועת הגאולה שביקש להנהיג הרב קוק כוללת מלבד היהדות והחיבור החזק לארץ ישראל, למשנתה, לערכיה ולסמליה את כל תחומי החיים ובהם מוסר, צדק, אהבת האדם ועוד.
כאשר פנו אליו אנשי יפו בהשתדלותו של הרב יואל משה סלומון לכהן שם כרב, מיהר להגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להישאר בהגדלת משכורתו ובתשלום חובותיו. בכ"ח אייר תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה לרב של יפו והמושבות החדשות. תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו – אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.
ב-1924 ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית" או בקיצור "מרכז הרב", שחידושיה העיקריים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח… להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש". הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, והרב קוק ניהל את הישיבה באופן אבהי וללא גינוני מרחק.
אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית נחשב הרב קוק להוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, מחשבת ישראל והקבלה (במיוחד של האר"י והרמח"ל), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של המהר"ל מפראג, וידע לצטט פרקים שלמים ממנו בעל פה.
לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שתהיה לו קורת רוח אם לא יעשו ענין מיום זה. (משנת הרב עמ' 44) ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב" וכן היה.
הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול את הדברים, לחפש ליקויים ופגמים, יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין רכים. כך יִתְרַּצּוּ, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם.
לשון אחר, במקום להתלונן על החשכה, יש להדליק נר ולהאיר, שכן:
"הצדיקים הטהורים
אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה.
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה."
(ערפילי-טוהר).
"כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."
"כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה" (אורות הקודש ג') .
הא-לוהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לא-להים
כותב הרב: "אי אפשר למצוא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר הא-להי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו א-להיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים… מקום מנוחתנו הוא רק בא-להים…" (אורות עמ' קיט).
הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף לכך חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים. הרב קוק כתב חיבורים רבים, אך לא הציג את תורתו בשיטתיות ובסדר.
כתבי ההגות שלו נאספו בכמה קבצים, בהם, "אורות הקודש" (1963/4; 4 כרכים) "איגרות הראי"ה" (1962/5; 3 כרכים), ו"אורות התשובה" (1970). מחיבוריו בהלכה: "שבת הארץ" (1937), "דעת כהן" (1942), ו"משפט כהן" (1966). כתביו נפוצים ונלמדים ביותר.
