תיאור
הרעיון: חלום יעקב.
המקור: א. פרשת ויצא.
ב. ברכת יעקב למנשה ואפרים.
הדגם: הד קולו של ה"א" המרחף בעולם.
הסבר: יעקב אבינו יוצא מבאר שבע, מעומק באר מחשבת הקדושה.
ומגיע הוא למקום המקדש.
ויקח מאבני המקום
המביט ביצירה למטה, בצד ימין, רואה אבן מיוחדת ומושלמת שנבנתה מ-12 אבנים. אומר המדרש (ר"פ ויצא): "ויקח מאבני המקום" ר' יהודה אמר, שתים עשרה אבנים נטל (יעקב). אמר: כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני, אם מתאחות הן שתים עשרה אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. כיון שנתאחו שתים עשרה אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים.
אבן יסוד זו, הנמצאת ביצירה בצד ימין, היא הוכחה שאכן יעקב עומד ליישם את המטרה הנעלה של עם ישראל "…מורשה קהילת יעקב".
מהרהר יעקב, סוף מעשה במחשבה תחילה, מהי המטרה הנעלה אליה יחתור עם ישראל בעולם? מהרהורים של יום בא החלום בלילה, "שאין אדם חולם אלא מהרהורי לבו".
העוקב בכתיבה, מצד ימין, באותיות הגדולות והבולטות, קורא "ויחלום והנה סולם…". כתיבה מיוחדת זו יוצרת את הסולם, בו מלאכי א-לוהים עולים ויורדים. גם האותיות בו עולות בצד ימין ויורדות בצד שמאל (חוץ מהמילה "עולים").
בצד ימין בחלק התחתון כתוב "סולם מוצב ארצה", בחלק העליון כתוב "וראשו מגיע שמימה". בצד שמאל בחלק העליון כתוב "מלאכי א-להים עולים" בכיוון מעלה, בחלק התחתון כתוב "ויורדים בו".
חלומו של יעקב יהפוך למציאות. לו ולזרעו יש מטרה נכספת, למצוא את הקשר והגשר בין השמים ובין הארץ, לחבר את הגשמיות עם הרוחניות, להראות לכל העולם כי יוצר הכל, אחד הוא. זו היתה הסיסמא שלימד את בניו אחריו "…ה' א-להינו ה' אחד".
אין בעולם מקום פנוי ממנו. הוא הכל וממנו הכל. הוא ה"מקום", מקומו של עולם. "מה נורא המקום הזה", אין העולם "כי אם בית א-להים וזה שער השמים".
החלק הגבוה של היצירה
החלק הגבוה של היצירה בנוי מ-4 חלקים נראים. החלק התחתון כולו אותיות גדולות, עבות, כהות. מאחוריהם כלפי מעלה האותיות נעשות בהירות ודלילות, מלאות אור. חלק נוסף שכולו אור הוא החלק החמישי (רמז לקוצו של יו"ד). הסבר נוסף לחלק זה יבואר להלן.
ביצירה, הסולם מגיע בפסגתו אל השמים וחודר אל החלק הרוחני ביותר, הגבוה ביותר, החלק בו פורחות אותיות בודדות וגם נושק הוא באור הגבוה.
האות "ה" האות האחרונה (במילה "השמימה"), המסמלת את העולם הזה, מגיעה אל הפסגה, כאשר המילה "בו" שערכה 8, מגיעה אל תחתית היצירה בצד שמאל. כנזכר: המספר 8 מסמל קדושה גבוהה ביותר והיא יורדת מטה.
רמזים נוספים בחלק העליון הם:
- "ראשו כתם פז". האותיות הקיצוניות של החלק העליון, "וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-להים עולים". ערך האותיות ו', ה', ו', ע',
סה"כ 87 כמנין המילה "פז", לרמוז כי תחילתו, ראשו כתם פז.
- האותיות הקיצוניות הגבוהות ביותר "השמימה והנה", ערכם יחד
111 כערך המילה: "אלף" האותיות שנותרו משתי המילים הללו הן ארבע המילים הראשונות של המילה: "השמימה" והן האותיות "שם י-ה" שרומז על שם של חיבור בין שני דברים מנוגדים ובמיוחד בין עולם גשמי לעולם רוחני.
- "וראשו", ה"א" היא ראש האותיות, מגיעה גבוה מאוד – עצמתה רבה ומיוחדת.
סוד ה"א"
האות "א" בנויה מ-3 חלקים:
י' (יו"ד) למעלה בצד ימין,
י' (יו"ד) למטה בצד שמאל,
ו' (וא"ו) באמצע כתובה באלכסון.
י' (יו"ד) למעלה, מסמלת את הקב"ה בשמים, "ושכינת עוזו בגבהי מרומים", וכן שמו מתחיל באות י' בשמו הקדוש שם הוי-ה ב"ה.
י' (יו"ד) למטה, מסמלת את היהודי הנמצא בארץ, עם הקב"ה, בעולם הזה. "יוד" היא גם שם אחר ליהודי.
ו' (וא"ו) מסמלת את התורה.
רמזים אחדים לסמליות האות ו':
- המספר 6 בפעם הראשונה מוזכר בתורה בפסוק "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי". רמז ההדגשה של ה"א הידיעה לומר, שהוא ששי הידוע – ששה בסיון, יום קבלת התורה, תנאי לקיום העולם.
- כל עמודי ספר התורה מתחילים באות ו', והם "ווי העמודים", חוץ מ-6 מקומות הידועים שסימנם: "בי"ה שמ"ו", והם בעצמם ביחד ו' (6).
- אות ו' (ואו) היא אות הדעת, אות החיבור. גם התורה היא דעת: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו".
אי לכך, האות "א" רומזת בצורה ברורה ש"קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא" (אחד הם).
וכן נראה כי: י , ו' , י' = 10 + 6 + 10 = 26, רומזים לשם הוי-ה ב"ה.
רמזים נוספים לאות "א" נמצאים בספר במקום אחר. (ראה יצירה: היהודי הנצחי).
ביצירה עצמה, האות "א" בולטת במרכז, והיא מסמלת את מטרתו הנכספת של יעקב בהעמידו את 12 השבטים. מטרתם לחבר שמים וארץ, קדושה וגשמיות, דרך קיום מצוות התורה.
ניתוח האות "א" ביצירה
ה"יוד" העליונה מצביעה כלפי מעלה, בנויה מ-65 שורות הרומזות לשם אדנות (א-ד-נ-י = 65). וכן האות "יוד" התחתונה יש בה 65 שורות, להראות שהקב"ה נמצא עם עַם ישראל.
יחד 65+65 הם 130, רמז ל-5 הוויות, וקל למבין. (עין=130) וכן המילים "סיני" ו"סֻלם", והביטוי "והאמִן בה'", כל אחד מהם ערכם 130.
ניתוח האות "ו" – התורה
ביצירה, מרכז האות "א" הוא האות ו'. הוא ציור של התורה. הקצה הימני התחתון של התורה מתחבר עם המילה "ארצה".
שני הקצוות משני הצדדים מהווים עצי החיים של ספר התורה הפתוח לפנינו.
עץ החיים הימני
מתחיל בענין של 'שבע' (ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים). ומסתיים בענין 'שבע'. (ויעבוד ימו עוד שבע שנים אחרות). לרמוז לנו כי התורה מחברת את הקדושה אל העולם (כרמז המספר 7).
בפסגת עץ החיים כתובות המילים "שמאל" ו"ימין" המסמלות את קיום המצוות: "על פי התורה אשר יורוך… לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז, יא). בדרך זו זוכה האדם באורך ימים שבימינה, עושר וכבוד שבשמאלה.
בחלק התחתון של "עץ החיים" כתובה המילה "אל". הוא הרעיון של החסד: "חסד ה' מלאה הארץ" ("חסד א-ל כל היום"). החסד הגדול של הקב"ה שהעמיד את העולם 26 דורות ללא תורה מבריאת העולם עד קבלת בני ישראל את התורה. הרי ידוע, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה), אלא "…כי לעולם חסדו".
כן חיבר דוד המלך את ההלל הגדול – תהילים פרק קל"ו – פרק הבנוי מ-26 פסוקים. המיוחד בפרק זה שכל פסוק מסתיים במילים "כי לעולם חסדו", במקביל לחסדו של הבורא שהעמיד את העולם 26 דורות עד שישראל קבלו את התורה.
האות "א" רומזת בחלקיה הנזכרים לעיל כך:
י' – 10 דורות מאדם ועד נח.
י' – 10 דורות מנח ועד אברהם.
ו' – 6 דורות מאברהם עד משה, שעל ידו ניתנה התורה במעמד הר סיני. אז הכריז הקב"ה לפני כל העולם "אנכי ה' א-להיך", התחיל באות "א". ההד של אות זו מהדהד בכל העולם ובכל היצירה. (סיני = 130 = סלם. בתורה וביצירה כתובה המילה סולם – "סלם").
עץ החיים השמאלי
בקצהו העליון כתוב "אפרים", ובקצהו התחתון כתוב "מנשה".
"אפרים" רומז לפריון וריבוי, הוא המרבה את האור, הולך ומוסיף.
"מנשה" הוא ה"משכיח", הולך ופוחת.
ההלכה היא, הולך ומוסיף, כמו האורות ההולכים ועולים מצד ימין לצד שמאל.
ההדרגה של עליית האור, כדברי הפסוק: "בהעלותך את הנרות" נעשית כך: הנר הראשון בצד ימין יש בו להבה אחת בלבד. עצם גוף הנר הוא גשמיות, חושך, עולם ללא תורה כ"חושך על פני תהום".
אדם הלומד תורה, כביכול מדליק נר אחד, זוכה להארה קלה. הארה זו ממשיכה גוברת ועולה.
בנר השני, שתי להבות. החושך, הגשמיות, גוף הנר מצטמצם.
כך בשיטה זו, בקביעות מנר לנר, בהדרגה מתרבות הלהבות וגדלות, והחושך מצטמצם. גם הולך ופוחת בגשמיות וגם הולך ומוסיף ברוחניות.
ובאוֹר גם נמצאו הרמזים בשמותיהם של מנשה ואפרים.
אפרים ומנשה
הוזכר לעיל כי אפרים רומז להגברת האור, ומנשה רומז למעט ולצמצם את החושך. בשלהבות כתובים הפסוקים המתארים את ה"מחלוקת" בין יעקב ליוסף ביחס לאפרים ומנשה. מי קודם למי? יעקב הכריע ושם את יד ימינו דוקא על ראש אפרים (הצעיר).
לכן גם ביצירה, "אפרים" הנמצא בחלק העליון (של עץ החיים השמאלי), הוא מול האורות והשלהבות, העולם הרוחני.
מנשה נמצא בחלק התחתון, הוא מול החושך, הגשמיות, ההולכת ומתמעטת.
יש הרואים את ה"מחלוקת" בין יעקב ליוסף בנוסח זה: האם האדם בעולם הזה "יעבוד" על הגשמיות והחומריות שבו ויתקן אותם? האם קודם יצחצח את מידותיו כדי להכין עצמו לעבודת הבורא מתוך זַכּוּת ושלמות? או שאפשר כבר בהתחלה, מיד, לקיים מצוות, להרבות באור, והחושך ממילא ילך ויצטמצם.
פירוש: מי קודם, "מנשה" או "אפרים"?
לפי בית שמאי, הולך ופוחת במספר הנרות, בגשמיות. רק ע"י הכנה עצמית מושלמת אפשר לעבוד את ה', "כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק".
ואילו לבית הלל הולך ומוסיף באורות וברוחניות, מכל מקום שהאדם נמצא בהתאם לדרגתו, להגביר אור, והחושך מאליו ילך ויפחת.
בפתילי הנרות כתוב "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה", "וישם את אפרים לפני מנשה".
הבנתי את הסברו של מו"ר הרב יורם אברג'יל שליט"א שהסביר את הפסוק "סור מרע ועשה טוב" – סור מהרע, אל תתעסק בו, אל תשקיע את מרצך לחטט במעשי הרע שנעשו או שעשית, אלא תקדיש את עצמתך לעשות טוב. המטרה היא לעשות מה שיותר טוב, וממילא הרע ילך יצטמצם ויעלם.
ידועה אמרתו של הרב: "את החושך אין מגרשים במקלות אלא ע"י האור" פזר אור בכל מקום חשוך (תרתי משמע) ומאליו יעלם ויתבטל החושך.
מספר הנרות – שמונה
המספר שמונה מסמל את הקדושה שהיא מעבר לעולם הגשמי. המספר שמונה מקבל ביטוי ביחס לדברים נעלים ביותר מחוץ לעולם הגשמי. התורה רמוזה במספר שמונה:
- כפי שאנו יודעים שמחת תורה הוא ביום השמיני של חג הסוכות, שמיני עצרת.
- מתן תורה היה מעבר לכל מספר 7, כי ימי הספירה הם 7X7, ויום מתן תורה הוא מעבר לזה, הוא בדיוק בשבוע השמיני.
- ברית מילה היא ביום השמיני.
- "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'" (ויקרא כב, כז).
- המשיח נרמז פעמים אחדות ע"י המספר 8 (8 נימין בכינורו של משיח).
שמונה יש בו רמז גם למילה שמן, (ומכאן ל-משח, משיח). וביחס לנרות יש שמן קבוע, וכפי שמוזכר (שמות כז, כ) "להעלות נר תמיד".
ה"שמן" ביצירה מופיע בראש הקצה של האות יו"ד העליונה, שם כתוב "ויקח… ויצק שמן על ראשה…"
מספר השלהבות
מספר השלהבות עולה בהדרגה מאחד לשמונה, בסך הכל 36. למספר 36 יש רמזים רבים הקשורים למושג 'אור" ביהדות. אור זה הופיע בבריאת העולם ומתגלגל בהסתר עד ביאת המשיח. אותו אור מקורי שנברא ביום הראשון, "ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור", היתה בו סגולה שהאדם ראה בו מקצה העולם ועד סופו, וידע את כל האמת.
ראה הקב"ה כי באור זה עתידים הרשעים, חלילה, להשתמש בו שלא כהלכה, עמד וגנזו (בתורה).
אור זה היה בעולם 36 שעות בדיוק.
בתורתנו הקדושה מוזכרות המילים: "אור", "מאורות" ו"נר" בדיוק 36 פעמים.
האור מתגלה בל"ו (36) מסכתות שבתורה שבעל-פה.
האור מתגלה בל"ו (36) צדיקים נסתרים.
האור מתגלה בל"ו (36) נרות חנוכה.
האור מתגלה בל"ו (36) רוב הסנהדרין, ע"י רוב מתוך 71.
במילה "שלום" האות "ש" רומזת ל"אש", האות "מ" רומזת ל"מים", וה"לו" בפנימיות.
אור זה יתגלה בביאת המשיח, אשר יחבר את כל הקצוות בחכמתו. וזהו האור שיתגלה לעתיד לבוא כפי שרגילים לומר: "אשרי המחכה לו" = 36.
גוף הנרות
שמונה נרות, בנויים בצורה מיוחדת ומשמעותית. בכיווני הכתיבה שבנרות יש תנועה של מעלה ומטה, "עולים ויורדים בו".
סה"כ מספר השורות הבונות את שמונת הנרות הוא 68 כמספר המילה "חיים" (או "חכם").
יסוד חכמת החיים הוא לימוד תורה, וקיום המצוות. והחיים הם הבסיס ליצירת האור. גוף הנרות רומז לגוף האדם. השמן רומז אל הנשמה. החיבור שביניהם יוצר אור.
גם ביצירה רואים בהדרגה את גופי הנרות המיתמרים והופכים לאור גבוה יותר ויותר. בצורה זו הפכנו את כתנות ה"עור" לכתנות "אור".
האורות והקולות שבין שני חלקי הסולם
עיגולי האור
ממרכז פסגת היצירה יוצאים עיגולים, עיגולי אור, המבטאים את שכינתו של הקב"ה, ובהם כתובים הפסוקים "והנה ה' נִצב עליו…".
מספרם הוא 10 המבטא את השכינה.
עשרת העיגולים האלה, 9 מתוכם הוכפלו, והתקבלו 18 עיגולים. המבטאים את כח "חי העולמים".
העיגול התחתון לפני ה"א" מסתיים בביטוי: "וזה שער השמים".
הדי הקול
מתחת ל"א" נמצאים 10 גלי קול המתחילים במילה "כל". גלי קול אלה מתפצלים ל-15 במספר, המבטאים את חיבור האותיות "י-ה". זהו שם המסמל את החיבור בין הגשמיות והרוחניות, בין העולם הזה לבין העולם הבא.
הקטע עצמו מדבר על רכוש וקניין, וידוע על פי תורת הסוד כי מושגי רכוש וקניין הם עניינים רוחניים המתחברים עם עניינים גשמיים. אין "ח.ו.מ.ר" ללא "ר.ו.ח". מה שמחזיק את החומר, מה שסומך את החומר זה הרוח.
"קול" הוא חיבור של גשמיות ורוחניות, חיבור של מיתרי הקול הגשמיים עם הרוח והאויר הנפלט מהריאות, משולב במחשבה שבמח.
השמים
מספר השורות הבונות את השמים הוא 13, מספר זה מסמל את המילה "אחד". מכל צד נמצאות 13 שורות, "מזה אח"ד ומזה אח"ד", וביחד הם 26 כמספר שם הוי-ה ב"ה, שהוא השם הקדוש ביותר.
שם זה בנוי מ-5 חלקים, ומבוטא בחלק זה ביצירה. החלק הבהיר הגבוה ביותר (מעל האותיות) רומז לקוצו של יוד, שאין מחשבה יכולה לתפוש את המהות הזאת.
האות י' שבשם הוי'ה, מקבילה לספירת החכמה, ומקבלת ביטוי בחלקי האותיות הגבוהות ביותר.
האות ה' שבשם הוי'ה, מקבילה לספירת הבינה, ומקבלת ביטוי באותיות הבודדות המרחפות.
האות ו' שבשם הוי'ה, מקבילה לשש ספירות התפארת, (ו"ק), ומקבלת ביטוי בצירופי האותיות למילים.
האות ה' האחרונה שבשם הוי'ה, מקבילה לספירת המלכות, קבלה ביטוי בפסוקים הכתובים באותיות כהות עבות ומגושמות.
השלמה ליצירת אות "א"
בין חלקי הסולם קיימים 10 עיגולי אור למעלה, 10 קוי קול למטה, ובאמצע ביניהם נמצאים 6 נרות מושלמים. ביחד נוצר רמז לאות "א" הבנויה אף היא משלושה חלקים: י' למעלה, י' למטה, ו-ו' באמצע.
משני צידי הסולם, ישנן 26 קשתות – 13 קשתות מכל צד. המספר 26 מסמל את שם הוי-ה ב"ה, וכן חזרה אל האות "א" (י' י' ו' = 26).
אותה "א" המרוכזת, אורותיה מתפזרים על פני כל העולם כדי לרמוז לרעיון: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי'ה (36) אחד (13) ושמו אחד (13) יהיה ה' (26) אחד (13) ושמו אחד (13)".
אותו פיזור חוזר שוב לריכוז באות "א" המכסה את כל היצירה".
ה' אחד ושמו אחד!!!
