בפרשת "במדבר" מסופר בעיקר על ספירת בני ישראל במדבר סיני וענין הדגלים, סדר המסעות של בני ישראל במדבר וסדר חנייתם.
מה הקשר של הפרשה לחג השבועות?
מסופר במדרש כאשר בני ישראל קבלו את התורה במעמד הר סיני , ירדו עם הקב"ה 22,000 מלאכים שנאמר בתהילים בפרק המדבר על מעמד הר סיני וקבלת התורה,פרק ס"ח (ס"ח בגימ' "68="חיים") "רכב א-לןקים רבותיים אלפי שנאן- ה' בם סיני בקודש" רבותיים=20,000 "אלפי" =2000 "שנא"ן" זו המרכבה של הקב"ה גם על פי יחזקאל הנביא , הפטרה שנקראת ביום הראשון של שבועות "מעשה מרכבה" ש= שור נ=נשר א= אריה ן= אדם .(למה "ן" מסמל :"אדם" יוסבר בזמן אחר).
כאשר ירדו המלאכים עם הקב"ה , הם ירדו עם דגלים. שנאמר "ובשם א-לוקינו נדגול..". כאשר ראו בני ישראל את המלאכים עם דגלים, גם הם התאוו ורצו מאוד שגם להם יהיו דגלים..הבטיח להם הקב"ה שאכן כך יהיה להם במדבר..ולכן בפרשתנו מקיים הקב"ה את הבטחתו ומקים להם ארגון מיוחד במסעות המדבר עם דגלים!שנאמר "ודגלו עלי אהבה" (שיר השירים)
מה הוא אותו רעיון של דגלים? מה המיוחד בדגל?
הדגל מסמל ייחודיות! מסמל עניין אישי, מסמל פוטנציאל אישי.. רואים זאת אצל המלאכים . נאמר עליהם: אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות וכל מלאך עושה שליחות אחת" פירושו כל מלאך יש לו תפקיד ספציפי שלו, מלאך מוגדר כבעל משימה מיוחדת במינה. כך עם ישראל רצו וביקשו מהקב"ה :קשה לנו להיות מיוחדים בכל. לכל אדם יש פוטנציאל שאין לאחר, לכל אדם יש אישיות מיוחדת משלו : כאשר בני ישראל ביקשו "דגלים" ביקשו לעבוד את ה' בדרך המיוחדת הקשורה לכל אחד בפני עצמו, באישיות שלו. לדוגמא: שבט יששכר שהרגיש שיש לו פוטנציאל של לימוד תורה, השקיע את עצמו בלימוד תורה, שבט זבולון אהב את המסחר, השקיע במסחר לטובת לימוד תורה וכך עזר לקיום התורה בדרכו.
אכן התורה, לוחות הברית היו במרכז המחנה, פירושו: כולם היו קשורים אל המרכז, אל התורה בדרכו שלו.
כמה יפה הדרך הזאת, שכל אחד יבטא את אישיותו, ויעבוד את ה' באופי המיוחד לו. לכן לכל שבט היה דגל משלו, עבודת ה' של כל אחד תהיה שונה ורק החיבור בין כולם הוא האידיאל . ממש כמו סדר של צבא מאורגן, עם חילות מיוחדים, ורק השילוב ין כולם מהווה אידיאל..כך גם גוף האדם בנוי, האדם הקרוי "עולם קטן" ,איבר
יו שונים אלו מאילו ורק השיתוף פעולה בין כולם מהוה אידיאל..כך גם בנויות החסידויות שונות, וזו השיטה עובדת בכל ארגון חזק ומבוסס..
כל אחד יכול לתרום לפי היכולת האישית שלו, כל אדם הוא פרט חשוב לבטא את עצמו , לכבד את השונות ולא לנסות לחקות את הזולת, כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד. כך ברא אותנו הא-ל. וכבר אמרו חז"ל הקדושים:"כשם שפרצופיהם שונים , כן דעותיהן שונות. צריך האדם להכיר את אופיו ולנצל אותו לעבודת ה' הטהורה.. כל אדם צרך להיות שליח כמו מלאך שעושה משימתו, ללא התחרות עם הזולת. [
(וההתחרות היחידה הקיימת היא התחרות של האדם כלפי עצמו.)
אין טעם ואין סיבה להשוות בין בני אדם, ואיל לך סיבה להשוות את עצמך לאחר. עליך , האדם, לבדוק אם אתה אכן מנצל את הפוטנציאל אשר טבע בך הבורא..
עתה מבינים אנו יותר מה היה המקום לספור את בני ישראל בפרשתנו ומה הקשר בין הספירה לבין הדגלים.
"ספירה" מסמלת חשיבות. אדם סופר דבר חשוב , כמו כסף, או יהלומים, האדם יודע כמה יש לו כי זה חשוב לו.("כסף" ר"ת : "כ'סף ס'ופרים פ'עמיים") אצל הקב"ה כל פרט חשוב לו, לכן הוא נמנה ע"י הבורא, גם הכוכבים הענקים יש להם חשיבות בפני עצמם ולכן נאמר בפסוק: "המוציא במספר צבאם…לכולם בשם יקרא.."
יזכה אותנו הקב"ה לעבדו בלבב שלם בפוטנציאל הטמון בכל אחד ואחד מאיתנו..וכן להתחבר לכלל ישראל, כדי שנול בזה לעבוד את ה' בשלמות אחת.
יום ירושלים שעברנו הזכיר לנו את האידיאל כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואנו עולים במעלה הימים במעלה ספירת העומר להגיע אל הפסגה אל מועד מתן תורתנו חג השבועות בעוד פחות משבוע שלם.
השבת נקרא את פרשת במדבר, נגלה פסוקים מענינים. הידועים לכולם אך נשתדל להתעמק בהם יותר.
נאמר:פרק ג' פסוקים א-ב "ואלה תולדות (תולדות=רשימת הצאצאים שנולדו ל.. ) אהרון ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני" ובפסוק ב' עובר מיד לפרט את הרשימה הלא-גדולה של בני אהרון, ואנו ממתינים לשמוע את תולדות משה ולא מצאנו. פירושו של דבר בא הפסוק לפרט רק את בני אהרון. אם כן מדוע נזכר בפסוק כי אלה תולדות משה ? הרי אינם בניו של משה?!
רש"י מיד עומד על הנקודה הזאת ומאיר את עינינו,כרגיל, ואמר: "ואלה תולדות אהרון ומשה ולא מזכיר רק את בני אהרון, ונקראו תולדות משה .רש"י על סמך מסכת סנהדרין דף י"ט ע"ב מצטט : אמר רבי יונתן כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו… (הרמב"ן שם לפסוק הזה גורס ומצטט את ה מאמר חז"ל ואומר: כל המלמד את חבירו כאילו ילדו..)
המעניין הוא שישנה גירסה אחרת ממש במסכת סנהדרין דף צ"ט ע"ב: אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר בבראשית י"ב "ואת הנפש אשר עשו בחרן (וכן נוסח זה בילקוט שמעוני פרשת לך לך) דוקא נוסח זה מעניין אותנו ובפרט כאשר אנחנו עומדים לפני חג השבועות ונזכרים בהצהרה של עם ישראל :"נעשה ונשמע" מה פירושו של דבר "לעשות" ? בסיום ספור הבריאה נאמר " אשר ברא א'לוקים לעשות" המילה האחרונה"
"לעשות" והפירוש הוא כך:
היצירה שברא הקב"ה, הקב"ה בראה בלתי מושלמת ,ועדיין היא צריכה השלמה. כמו : הקב"ה מביא חיטה והאדם עושה ממנו לחם ועוגות..האדם נולד כאשר הוא מחובר עדיין לשליית אמו והאדם צריך בידיו לנתק את הנולד ממעי אמו. האדם נולד ערל ויהודי מצווה במצוות ברית מילה. הדברים בעולם לא מושלמים והאדם ביכולתו להגיע אל הנקודה ומצווה להשלים את הדברים.
פעם אחת פגשו סופר סת"ם הידוע כמתקן ומשפץ ספרי תורה. שאלו אותו :"….אבל כמה ספרי תורה כתבת?" אמר להם יותר מ-200 ספרי תורה. נבהלו הנוכחים ושאלו הרי ספר תורה נכתב בערך בשנה שלמה איך יכול להיות שאתה , עדיין לא הגעת לגיל 50 וכבר סיימת לכתוב יותר מ-200 ספרי תורה. האם לא הגזמת ?
ענה להם בנחת: אני ידוע כמתקן ספרי תורה שהם פסולים, לא משנה במה הפסול לפעמים גם אות אחת חסרה ספר התורה, נחשב לפסול… ואני , כאשר בא ומתקן ספר תורה זה, הריני הופך אותו למושלם וזה נחשב כאילו כתבתי את כל הספר. כפי שחכמים אמרו :"אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה" לכן אנו מכבדים בכתיבת אותיות אחרונות כי רק בזכותם הספר הושלם…. המשלים – זוכה "בכל הקופה"
הבה ונתבונן על האדם. האדם נולד… מה תכליתו ? מה היא השלמות שלו? מה השלמות של היהודי ? הוי אומר זה לימוד תורה היהודי שאינו לומד תורה – חסר בו להגיע אל השלמות, ושלמות האדם היא דווקא שלמות רוחנית. שלמות של הנשמה. כמו שנאמר אצל אברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן" הנפשות מגיעות לשלמות רק דרך התורה. וגם הקב"ה אמר "ונשמות אני עשיתי " (ישעיה נ"ז, ט"ז)אם נשים לב שהביטוי "עשיתי" הוא ביחס לשלמות הנשמה. וגם בדברים בפרשת האזינו נאמר : "הלוא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך.." כאן מדובר על הקב"ה עליו אפשר לומר בפשטות הוא עשך..
בעבר , לא כל בית אב היה בר-סמכא להעביר את מורשת ישראל את התורה לבניהם ישירות..מכל מיני סיבות בעיקר מסיבות של פרנסה… אבל ברוך ה' זכינו בדור שלנו, ובמיוחד כאן בקהילת "בית –זלצר" יש כאן משהו מיוחד…כל בתי האב בעלי-תורה הם יוצרים את השלמות שדברנו עליה שהם לא רק ילדו אותם אלא גם יצרו אותם כיצירה מושלמת של יהודי.
תזכו חברי היקרים, שיקויים בכם, כי לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם. אמן