מאחורינו שלוש פרשיות. תרומה תצווה ואחריהן קראנו את פרשת "כי תשא" ושוב אנו חוזרים לשתי פרשות נוספות ואחרונות של חומש שמות הלו הן פרשת ויקהל ואחריה פרשת פקודי.
4 פרשות בנושא המשכן , כאשר יש ביניהן פרשה אחת של הפסקה מעניין המשכן, מעשה העגל.
נשאלת השאלה למה התורה שמקפידה כ"כ על כל אות מיותרת, ובודאי על מילה מיותרת או פסוק מיותר..אם כן מה אנו רואים כאן כביכול התורה חוזרת עם שתי פרשות כאילו מיותרות פרשת ויקהל ופרשת פקודי ומספרת שוב על המשכן בחזרה מלאה..מה רצתה התורה ללמד אותנו?
מי שיתבונן בהבדל שבין שתי הפרשות הראשונות והפרשות האחרונות ,לא יהיה לו קשה להבחין כי שתי הפרשות הראשונות הן הציווי מה בדיוק צריך לעשות לפי אילו מידות לבנות את הכלים ממה הם עשויים , מאילו חומרים ועוד…התורה חוזרת בפרשות ויקהל פקודי על כל הפירוט של המשכן, כאשר מילה אחת דומיננטית ביותר והיא : ויעש" או ויעשו" או כן עשה" שורש המילה עשה , אומרים שהוא חוזר 248 פעמים בכל נושא המשכן מתחילתו ועד סופו.
מספר זה 248 רומז למספר האיברים בגופו של האדם או לרמ"ח מצוות המוזכרות בתורה.
עומק הענין הוא כך:
התורה היא הוראה מה לעשות, "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" והנה באה התורה להבליט ע"י חזרה מרובה והדגשה של שתי הפרשיות האחרונות שאנחנו קוראים השבת והשבת הבאה, היא להדגיש ולהבליט כי לא די בלימוד אלא חובה עלינו להגיע לידי עשייה ושוב עשייה ושוב עשייה.
החפץ חיים סיפר על עניין זה משל יפה:
משל לבעל בית שקרא למשרתו ואמר לו: דע לך כי אני לא אהיה כאן תקופה מסויימת, ולכן הכנתי לך רשימה ארוכה , מה עליך לעשות. הנה כאן כל ההוראות ברורות מה לעשות ומה יהיה סדר היום שלך וכיצד תתנהג עם כל המשק שאני מפקיד בידך. דע לך הוסיף בעל הבית אני מצווה אותך לקרוא את ההוראות בכל יום היזהר לך שלא תשכח לקרוא מידי פעם ולחזור ולשנן כל מה שכתוב בדפים הרצ"ב. המשרת נשאר עם המשק וכל הזמן נזכר לקרוא ולשנן את ההוראות. חזר בעל הבית לאחר חצי שהנה, והנה שוד ושבר, כל המשק הרוס, בעלי החיים מתו, האדמה צחיחה ויבשה אין יבול בשדה..הזדעק בעל הבית וקרא למשרת שלו ואמר לו " מה קרה? האם לא הקפדת לעיין ברשימות שהכנתי עבורך כיצד עליך לנהוג…?
השיב המשרת : כן, אדוני בעל הבית. מבט7יחך אדוני כי הקפדתי כל יום ויום לקרוא את ההוראות, והיו ימים שקראתי את ההוראות גם מספר פעמים. הלוא כך צווית אותי"
"טיפש שבעולם"! שאג בעל הבית , לשם מה אמרתי לך לקרוא את הרשימה ? האם רק לשם קריאה ועיון? הלוא התכלית היא העשייה. !! ומה תועלת הקריאה ללא עשייה !!!!
באות פרשיות התורה ויקהל פקודי והופכות להיות בנין אב יסוד מוסד לכל מצוות התורה, כי מצוות אלה לא די לקרוא אותם ולא די ללמוד אותם, אלא המטרה היא להגיע אל הכלית והיא קיום מעשי של המצוות.ואכן אמרו חז"ל גדול התלמוד המביא לידי מעשה וגם אנו בתפילתנו בכל יום לפני קריאת שמע. "ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה…"
עוד אמרו חז"ל :"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" נשאלת השאלה: הרי מי שלומד, תלמודו, בראשו- ולא בידו?!!!" אם כן מדוע אמרו חז"ל את הביטוי הזה "ותלמודו בידו"? המבין דבר מתוך דבר, מבין כאן כי לא די בלימוד תורה לא די בשינון, אלא עלינו להגיע שהתלמוד יהיה בידינו בצורה מעשית ולא רק בצורה עיונית!
יזכה אותנו הקב"ה להיות בין הלומדים על מנת לקיים לשמור ולעשות..באהבה