מהותו של עם ישראל
בפרשתנו , בחלקה השני מובא ענין מתנות כהונה אשר עליהן נאמר בפרק י"ח פסוק י"ט "כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך"
נבדוק מה הקשר הפנימי שיש בין המלח לענין המחלוקת ,
הרמב"ם בפרק ה' מהלכות איסורי מזבח הלכה י"א מביא מצוות מליחה על כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ומוסיף:"ואם מלח כל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד-כשר .הלכה י"ב הרמב"ם מחלק בין יתר הקרבנות אשר אם לא מלח לוקה, אבל הקרבן כשר והורצה, חוץ מן המנחה שהמלח מעכב שנאמר:" ולא תשבית מלח ברית א-לוקיך מעל מנחתך"
וקצת תמוה למה בכל הקרבנות –כשר הקרבן והורצה, אם מלח בגרגיר מלח אחד (אמנם בדיעבד) ומנחה- לא.
ידוע שקיים הבדל שורשי בין יתר האומות לישראל. אצל האומות- העם מורכב מפרטים יחידים אשר בהצטרפותם עושים לחטיבה אחת ונהפכים לאומה, ואעפ"כ עדיין עומדים פרטים בתוך כלל.
לא כן ישראל! ישנה נשמה הכללית של כנסת ישראל, אשר מתפצלת לחלקים קטנים של ניצוצות קודש אשר כל אלה מהווים נשמתם של ישראל ועדיין הם ניזונים ומתקשרים בנשמה הכללית הזאת (עיין בכתבי המהר"ל, ספר הכוזרי לריה"ל ספר אורות להרב קוק..)נמצא שכל נשמה ישראלית יונקת משורש הנשמה – כנסת ישראל- מן ההוויה הא-לוקית עצמה. אחדות ישראל ואהבת ישראל הן לא רק מידות נאות, כי אם מהותם של האומה, אשר בלעדיהן הם מנותקים ממקור החיים.
מכאן, המחלוקת, לא רק פוגעת באישיות מסוימת אלא המחלוקת סותרת עצם שורש העם. ולכן,זה לא רק חטא, כי אם פגיעה בישראל עצמו, סילוק המהות והבסיס האיתן בו שתול ישראל ולכן העונש החמור והכליה השלמה שנתחייבו קורח ועדתו.
לענין המלח, אשר נכרת ברית מלח עם אהרון אחרי המאורעות של קורח,
המלח מתגלה בשני אופנים
א) נראה , כגוש של מלח או אפילו גרגיר נפרד מיתר הגופים
ב) לא נראה והוא נמצא בהרכב יתר החומרים (כגון במים).
הכהונה נמשלה למלח, אשר בקדמותה וטהרתה באופן נראה(ע"י פעולות הכהנים בבית המקדש וסדר עבודת הכהנים) או באופן בלתי נראה, מושכת את הקדושה העליונה לעולם דרך קודש הקודשים שבמקדש. אותן שתי הבחינות נמצאות גם כן בסדר הקרבנות: הניגלה והנסתר.
ישנו הבדל עקרוני בין כל הקרבנות והמנחה, כאשר המנחה באה רק על יחיד ולא בשותפות(עיין רמב"ם הל' מעשה הקורבנות פרק י"ד הלכה ב' ) לומר לך, שציבור נחשב כאחד ממש כמו שאמרנו בקשר ליסוד האומה. לכן, מנחה אשר מסמלת את ישראל וייחודו היא דווקא צריכה מלח , והמלח הזה מעכב, שהרי המלח מסמל את ענין הקדושה הנראית אשר מתחברת עם המנחה הפנימית, לעשות אגודה לפני ה'.
פרשת פרה אדומה:
והפסוקים נאמרים כך, אם נרצה לדייק נשים לב למקרא: וידבר ה' אל משה ואהרון לאמר: זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור" המילה :"לאמור" חוזרת פסוק אחרי פסוק ונראה כאילו היא מיותרת. המילה "לאמור" פירושה להעביר הלאה ולומר לאחרים את ההסבר…
באמת מה חידוש יש כאן? על זה אומרים המפרשים כי התיבה ה"מיותרת" באה כדי למנוע מפתחון פה למינים , שיבואו להקניט את ישראל על שקבלו מצווה זו ללא שום טעם וההסבר הוא כפי שראינו שעין פרה אדומה היא בגדר "סוד המטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים" וזה שאמר החכם מכל אדם, "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו" הכסיל עלול לבוא להטיל דופי בכל התורה.. על כן צריך להשיב לאותו מין שזו המצוה היא חוקת התורה , חוק המלך יתברך שמו . הוא הזהירנו ואין לנו רשות להרהר אחריו.
זאת חוקת התורה. רבי יצחק פתח:"כל זאת ניסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". אמר שלמה המלך, כל התורה כולה הבנתי, על כל התורה עמדתי ועל פרשת פרה אדומה , כיוון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה, חוקר בה ושואל בה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
מעשה פרה אדומה נעשה על ידי אהרון, וזאת למה ? כדי להודיע שמחל לו הקב"ה על מעשה העגל. באה פרה לכפר על מעשה העגל כפי שנאמר :"תבוא פרה ותקנח את צואת בנה" וצריכה להיות אדומה רמז למידת הדין הקשה והמקטרגת…רמז נוסף מדוע נצטווה אהרון ? לפי שמדתו של אהרון מידת החסד ומידת החסד כופה את הדין שנאמר "ובחסד יכופר עוון"
כן אנו רואים שפרה אדומה היא כפרה("פרה כפרה") עובדה המוכיחה כי הנשים אינן צריכות לאפר הפרה, לפי שלא נשתתפו במעשה העגל שנאמר :"ויתפרקו נזמי הזהב אשר באזניהם. "כתוב "באזניהם" ולומדים מכאן "לא באזני נשיהם"
מצד אחד בא ה"לאמור " לומר " אין סיבה ואין הסבר למצוות ואנו חייבים לבצע זאת כי זה חוק המלך. כי מי שברא את האדם הוא זה שיודע מה טוב לו. רק היצרן יודע את הכללים לשמירת המוצר אשר ברא. רק הוא יכול לתת לנו את הכללים לשמירת המוצר. כמו כן , הבורא אשר יצר אותנו רק הוא יודע מה טוב לנו. הוא נתן לנו את התורה ספר הוראות היצרן. . למרות שנרד לרמה ונהיה מסוגלים להסביר את הסיבות למצוות, עדיין אנחנו חייבים להשאיר נקודה חשובה ובסיסית בקיום המצוות היא שנצהיר את האמת כי אין אנו יודעים את הסיבה האמיתית. אנחנו יכולים לשער ולמצוא נימוק, אבל הסיבה העיקרית היא כי אנחנו מקיימים מצוות הבורא ב"ה.
רש"י מזכיר לנו בפירושו על הפסוק :"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"(ויקרא כ' כ"ו). רש"י מצטט את דברי רבי אלעזר בן עזריה:"מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר. אי אפשי ללבוש כלאיים, אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. תלמוד לומר :ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי – שתהא הבדלתכם מהם (מהעבירות) לשמי. פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.
הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ו' ד"ה "ואשר חקרנו" מצטט את דברי רבן שמעון בן גמליאל :לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב אי אפשי ללבוש שעטנז ועוד דוגמאות..אלא אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי"
זו הראייה הנכונה לקיום מצוות. לסיכום. נכון, למצוות אפשר למצוא הסברים ונימוקים אבל האמת היא היא האמת העמוקה אנו מקיימים מצוות הבורא מסיבה אחת הן גזרות של מלך…
שנזכה להיות עבדי ה' אמיתיים לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אמן