פרשת "כי תשא" היא המשך של פרשת יתרו, קבלת התורה, מעמד מרגש ורב רושם, עם ישראל מגיע להתעלות רוחנית, לרמה של מלאכים שאמרו "נעשה ונשמע" שהקדימו "נעשה לנשמע" כמו המלאכים שעושים את דבר ה' טרם שמעו את הציווי…עם ישראל הגיע לדרגת אדם הראשון לפני החטא !!!
והנה 40 יום בלבד מאז אותו מעמד בעל רושם עצום, נפילה איומה! הערב רב הצליח לגרור אחריו אנשים מעם ישראל, ולבצע את המעשה החמור של חטא העגל חגגו למולו וקראו :אלה אלוהיך ישראל"!!!
בשלב זה נתעלם מעם ישראל כעם אלא נסיט את המצלמה ("מצלמת טלויזיה")מהעם אל המנהיגים. מה היתה התנהגותם של אהרון ומשה בכל החגיגה " הזאת?
מוזר מאוד לראות את אהרון כביכול מככב, כפעיל ואקטיבי בכל תהליך יצירת עגל הזהב…
כאשר העם מבקש מאהרון המנהיג שנשאר.."קום עשה לנו אלוהים" הוא לא מנסה להניא אותם ממחשבה איומה זו! הוא אומר להם "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי..""ויקח (אהרון) מידם ויצר אותו בחרט ..ויעשהו עגל מסכה.."ולא עוד אהרון עוד בונה לפניו מזבח וקורא לכל האנשים בואו מחר "חג לה' מחר" … מה נאמר ומה נדבר?! ונשאלת שאלה כ"כ חזקה עד כדי צעקה "אהרון, אתה מדוע לא עצרת, לא מנעת..ועוד יותר מה אתה משתתף בצורה אקטיבית בכל ה"חינגה" הזאת?
חז"ל דנו את אהרון לכף זכות, עמדו במקומו כפי שנאמר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אהרון ראה עם משולהב יצרים, כל מי שנסה להניא אותם מהתכנית הרגו אותו, חור בנה של מרים נרצח בתוך המהומות הללו, והנה הגיע תורו של אהרון..מה יעשה..חייב הוא לפעול בטכסיסי השהייה, "פרקו נזמי הזהב באוזני נשיכם..ובנותיכם.." ראיתם מעודכם נשים ובנות מוותרות בקלות על התכשיטים. לא עוד אלא הנשים צדקניות הן, לא רצו להשתתף בחרפה של עשיית העגל..לכן זכו וקבלו חג לעצמן והוא ראש חודש. ..מה לעשות הגברים קופצי ותולשים לעצמם את הנזמים מהאוזניים(כבר אז היו הגברים הולכים עם נזמים…)אהרון מנסה לעכב אותם, מראה להם שהוא אתם..בינתיים ירד משה מן ההר..והוא אומר להם חג לה' מחר"( תזכרו מתי קמים ביום העצמאות? ) והעם המשולהב נשמע לאהרון והוא בא למחרת בבוקר מעיר את אהרון בשעה חמש בבוקר.."וישכימו ממחרת.."
דרך אחרת לראות את אהרון ומשה.
אהרון יודע שהעם עומד לעשות את החטא האיום הנורא ההוא, הוא רואה את העם המשתולל ללא מעצורים.. ואומר בלבו. איזה עונש איום יקבלו החוטאים הללו…ועמד כחיץ בינם לבין החטא. חשב אהרון ואמר :"מוטב שהאשמה תפול עלי ולא על בני ישראל, שמאוד מאוד אוהב אותם. יבוא משה ויאשים אותי מדוע השתתפתי כמנהיג וכל האשמה תפול על אהרון. מזכיר לנו הביטוי שאומר הנשר בזמן שהוא נושא את גוזליו על כנפיו . הנשר מתיירא מהציידים למטה ולכן הוא חושש יירה אליו חץ מלמטה ומעדיף הנשר האוהב את גוזליו, שיכנס החץ בו לא בבנו.. כך אהרון הכהן אוהב ישראל.
הוכחה לדרך זו של מנהיגות לוקחת אחריות ..מוצאים אנו עם משה. נשאלת השאלה:"מה היתה ההעזה של משה רבינו לשבור את לוחות הברית…?" הלוחות אינם שלו , הוא בסך הכל שליח למסור את התורה השייכת לקב."ה ועליו למלא את שליחותו..חז"ל המשילו משל
משל למלך ששלח את ידידו לארס לו אשה. וכתב לה המלך שטר כתובה. כאשר הגיע שליח המלך אל הכלה המיועדת, ראה שהיא "חוגגגת" עם מישהו אחר..וברגע זה בודאי דינה דין מות!. מה עשה השליח הנאמן? קרע את כתובתה ולא מסר לה. אמר השליח בלבו: עדיף שהמלך יכעס עלי..ובלבד כך אציל את ארוסתו , לו הייתי מביא לה את שטר הכתובה והיתה עושה מה שעושה, בתור נשואה, בודאי היה עונשה מוות. לכן בחכמתו הציל את אשת המלך המיועדת .
כך משה רבינו עשה. התורה היא שטר הכתובה והקשר בין הקב"ה לעם ישראל.מש הרבינו שבר את לוחות הברית כדי למנוע מהקב"ה לכעוס על בניו שעדיין לא קבלו את התורה…
אלה הם המנהיגים הלוקחים אחריות האוהבים את העם.
אשרי העם שככה לו
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם…זה יתנו כל העובר על הפקודים…העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם."
רש"י מפרש בשם מדרש תנחומא :"זה יתנו" רש"י מבליט כי הפסוק השתמש בביטוי " זה" זאת אומרת שזו מילה המביעה נוכחות ומסביר כי הקב"ה הראה למשה כמין מטבע של אש ומשקלה היה מחצית השקל ואמר לו :"כזה יתנו" והמעיין בפנים המדרש ימצא עוד כתוב שם: לקח כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה למשה.
כאשר נעיין בפרשת תרומה בצווי הראשון להביא תרומה למשכן נראה שהתורה השתמשה בלשון אחרת מאשר כאן. שם בפרשת תרומה התורה חוזרת על ביטוי אחד מספר פעמים – שלוש פעמים והוא הביטוי :יקחו" :"ויקחו לי תרומה.." תקחו את תרומתי" וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" ואיל ובפרשתנו התורה נוקטת בלשון אחרת בלשון נתינה:"ונתנו איש כופר נפשו לה' " "זה יתנו.."יתן תרומת ה'" . שאלה נוספת שחשוב לעיין בה מדוע התורה הגבילה את התורמים :"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" ואילו בפרשת תרומה אמרה התורה:"מאת כל איש אשר ידבנו לבו..זהב וכסף ונחושת.." ועוד יש לשאול בפרשת תרומה אמרה התורה ששם כל כסף התרומה נעשה בו שימוש לכל כלי המשכן, לסוגים שונים למטרות שונות, ואילו כאן מטבע מחצית השקל ניתן אך ורק למטרה מוגדרת אחת הוא ניתן לאדנים כפי שנאמר בפ' פקודי (ל"ח, כ"ז) "ויהי מאת ככר הכסף לצקת את ראדני הקודש ואת אדני הפרוכת " . ואם שאלנו 3 שאלו למה שלא נשאל שאלה רביעית כמו בליל הסדר המתקרב: עוד תמוה מפני מה התקשה משה שהיה הקב"ה צריך להראות לו מטבע של אש ועוד היה הקב"ה צריך להביאה מתחת כסא הכבוד. נכון במעשה המנורה התקשה משה בעשייתה אבל מדוע כאן משה היה צריך הסבר , הרי הדבר פשוט ומפורש שיעור השקל:"עשרים גרה השקל" ?
אלא מכאן יש להתבונן ולהבין דברים חשובים ביותר. כשנתבונן בתרומת מחצית השקל נראה שהמטרה של מחצית השקל היתה לא בשביל להרבות כסף למשכן אלא מטרה אחרת לגמרי כפי שנאמר בפסוקים :"ונתנו איש כופר נפשו לה' " לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם" הענין הוא ענין של כפרה כידוע שפרשה זו נאמרה לאחר מעשה העגל שאנו קוראים בפרשתנו: אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה מובא בשם האור-חיים הקדוש שעל ידי מעשה העגל נעשה פירוד בין ישראל לשכינה ולא עוד אלא נעשה גם פירוד בין כל אחד ואחד מישראל, חלק שווה בשווה כפי חלקו בשווה בין כל הנשמות של עם ישראל החצובות תחת כסא הכבוד , והעשיר שיש לו ממון יותר מאחרים אינו יכול להרבות ולהגדיל חלקו בעם ישראל רק בגלל שזכה בעולם הזה ליותר ממון , ובמקביל אין לעני לגרוע את חלקו בעם. לכן ההדגשה באה במחצית השקל היא על הנותן שעל ידי נתינה של כל אחד ואחד הוא כולל את עצמו בכלל לעם ישראל . רק על-ידי הנתינה של כולם ביחד הוא יכול להתקיים ,
לא בכדי ציינה התורה דווקא מחצית" זה בא לייצג שכל אחד הוא מחצית בלבד ושלמותו של כל אחד תהיה אך ורק בהתחברו עם זולתו. אז יהיה שלם ולא משנה עשיר או עני , אין הבדל בין מעמדות יש שויון בין כולם. כך בנוי הגוף הקרוי עם ישראל. ורק על הבסיס של כולם יכול להבנות המשכן. לאחר שאדני הכסף המהווים בסיס למשכן,זה העיקרון הבסיסי להבנת מושג :עם ישראל" שכל אחד הוא בשותפות שווה של כל עם ישראל. לכן נבין כאשר המטרה אחרת, להרבות כסף וזהב למשכן עיקר הדגש הוא אצל הלוקח- המקבל שזה הוא סוף המטרה שיתקבל ככל שיותר ,
וכבר דייק המדרש בעניין הפסוק :"ושכנתי בתוכם" לא נאמר "ושכנתי בתוכו (במשכן) אלא בתוכם (בתוך עם ישראל)שהמשכן ללא עם ישראל הוא כגוף ללא נשמה ! ועל כן זה הוא שהראה הקב"ה למשה – מטבע של אש מתחת כסא הכבוד שמשם חצובות כל נשמות ישראל וכולם שוות. כפי שאנו אומרים בכל יום : נשמה שנתת בי טהורה היא " למדנו מכאן ענין גדול: גם שלא לפרוש מן הציבור , שכל הפורש מן הציבור מנתק עצמו ממקור חיותו – עם ישראל.
אולי נבין עכשיו יותר את אשר אמר בעל ההגדה בנוגע לרשע: משום שהוציא עצמו מן הכלל – כפר בעיקר! כי סגולת עם ישראל היא באחדותו בינינו לבין עצמנו ובינינו לקב"ה.
תהיה פרשה זו נר לרגלינו להבין כי ערכנו הוא באחדותנו ובדבקות בבורא עולם. אמן