-פרשת קורח עומדים אנו ותמהים , מה קורה כאן ? אנו מבקרים את דמותו של קורח שניסה בדרכים מוזרות להתנגד למרותו של משה ודרך חלוקת התפקידים . גם אם נעמוד מהצד, נתבונן ונראה את תגובות משה , לכאורה לא ימצאו חן בעינינו. משה מגיב בכעס…שנאמר " ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה…(פסוק ט"ו). ידוע לנו כי הכעס מידה מגונה היא ובפעם אחת הוא גם "קיבל את עונשו על הכעס כלפי עם ישראל במי מריבה..ומדוע כאן הוא אינו לוקה על המידה המגונה של הכעס..
רש"י מפרש" ויחר "נצטער עד למאוד"
ואם מנקודה זו השתחררנו להבין את התנהגותו של משה עדיין יש לנו קושיה חזקה יותר. אנו מוצאים את משה רבנו מאיים על קורח ועדתו בצורה חמורה ביותר "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני..ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה. לכאורה יש כאן שאלה בה בס"ד לפרשת קורח
מהותו של עם ישראל
בפרשתנו , בחלקה השני מובא ענין מתנות כהונה אשר עליהן נאמר בפרק י"ח פסוק י"ט "כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך"
נבדוק מה הקשר הפנימי שיש בין המלח לענין המחלוקת ,
הרמב"ם בפרק ה' מהלכות איסורי מזבח הלכה י"א מביא מצוות מליחה על כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ומוסיף:"ואם מלח כל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד-כשר .הלכה י"ב הרמב"ם מחלק בין יתר הקרבנות אשר אם לא מלח לוקה, אבל הקרבן כשר והורצה, חוץ מן המנחה שהמלח מעכב שנאמר:" ולא תשבית מלח ברית א-לוקיך מעל מנחתך"
וקצת תמוה למה בכל הקרבנות –כשר הקרבן והורצה, אם מלח בגרגיר מלח אחד (אמנם בדיעבד) ומנחה- לא.
ידוע שקיים הבדל שורשי בין יתר האומות לישראל. אצל האומות- העם מורכב מפרטים יחידים אשר בהצטרפותם עושים לחטיבה אחת ונהפכים לאומה, ואעפ"כ עדיין עומדים פרטים בתוך כלל.
לא כן ישראל! ישנה נשמה הכללית של כנסת ישראל, אשר מתפצלת לחלקים קטנים של ניצוצות קודש אשר כל אלה מהווים נשמתם של ישראל ועדיין הם ניזונים ומתקשרים בנשמה הכללית הזאת (עיין בכתבי המהר"ל, ספר הכוזרי לריה"ל ספר אורות להרב קוק..)נמצא שכל נשמה ישראלית יונקת משורש הנשמה – כנסת ישראל- מן ההוויה הא-לוקית עצמה. אחדות ישראל ואהבת ישראל הן לא רק מידות נאות, כי אם מהותם של האומה, אשר בלעדיהן הם מנותקים ממקור החיים.
מכאן, המחלוקת, לא רק פוגעת באישיות מסוימת אלא המחלוקת סותרת עצם שורש העם. ולכן,זה לא רק חטא, כי אם פגיעה בישראל עצמו, סילוק המהות והבסיס האיתן בו שתול ישראל ולכן העונש החמור והכליה השלמה שנתחייבו קורח ועדתו.
לענין המלח, אשר נכרת ברית מלח עם אהרון אחרי המאורעות של קורח,
המלח מתגלה בשני אופנים א) נראה , כגוש של מלח או אפילו גרגיר נפרד מיתר הגופים
ב) לא נראה והוא נמצא בהרכב יתר החומרים (כגון במים).
הכהונה נמשלה למלח, אשר בקדמותה וטהרתה באופן נראה(ע"י פעולות הכהנים בבית המקדש וסדר עבודת הכהנים) או באופן בלתי נראה, מושכת את הקדושה העליונה לעולם דרך קודש הקודשים שבמקדש. אותן שתי הבחינות נמצאות גם כן בסדר הקרבנות: הניגלה והנסתר.
ישנו הבדל עקרוני בין כל הקרבנות והמנחה, כאשר המנחה באה רק על יחיד ולא בשותפות(עיין רמב"ם הל' מעשה הקורבנות פרק י"ד הלכה ב' ) לומר לך, שציבור נחשב כאחד ממש כמו שאמרנו בקשר ליסוד האומה. לכן, מנחה אשר מסמלת את ישראל וייחודו היא דווקא צריכה מלח , והמלח הזה מעכב, שהרי המלח מסמל את ענין הקדושה הנראית אשר מתחברת עם המנחה הפנימית, לעשות אגודה לפני ה'.
(410 מילים)
התנהגותו של משה שתמיד היה מליץ יושר על תלונות וטרוניות של ישראל ואף ביקש עבורם מחילה ואפילו במחיר "מחני נא מספרך" ואילו כאן בקורח ועדתו לא רק שאינו מבקש רחמים עליהם אלא נהג בהם "בחומרה" וקיללם שיבלעו בארץ מקטנם ועד גדולם. הייתכן?
האמת היא ףך לא אכזריות יש כאן אלא רחמים מרובים, להציל את כל האומה. משל לחולה שיש צורך לכרות איבר נגוע מגופו לבל יתפשט החולי לכל הגוף ויאבד מן העולם. אף כאן ראה משה ש/קורח מתחיל לכפור בתורה מהשמים ובנבואת משה ועלה בידו להשפיע בשל מעמדו על 250 איש נבחרי העם ועוד המון אנשים. נגע זה תתחיל להתפשט ועלול לגרום ח"ו לכליה לעם ישראל ולכן נהג מתוך רחמים , במידת הדין והתפלל שירדו מן העולם למנוע פגיעה חמורה בכלל עם ישראל.
התרגום מתרגם את המילה :"ויקח" – "ואתפליג" . מרבית הפילוגים והפירודים שהיו בתולדות ישראל באו בשל חיפוש פורקן אינטרסים של אותם מפלגים.
לוט- שנפרד מאברהם בגלל שטחי מרעה, ירבעם בן נבט- כיון שרצה מלוכה, הצדוקים- בגלל אינטרסים בינם לבין דלת העם, גם כת הקראים ובראשם ענן בן דוד- בשל אכזבתו שלא נתמנה גאון. הפלגנים הם אלה שרוצים ליטול ממון, שלטון והשפעה – אינם נרתעים לצורך השגת מטרתם אפילו במחיר פילוג העם.
קורח מאשים את משה ואהרון :"מדוע תתנשאו על קהל ה'?" כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה"! כל מי שמכיר את עברו של משה האיש שכל מעשיו מצביעים על מסירו לתפקידו , סיכן את חייו עד שהוכרח לברוח בגלל מאבקו לחירות אחיו היהודים. עזב את נוחות בית המלוכה, הקדיש את חייו למען העם, הוא גם האיש שבמעמד הסנה מסרב לקבל מנהיגות והשליחות למרות בקשותיו והפצרותיו של רבונו של עולם עד שאמר משה בפירוש :"שלח נא ביד תשלח" בודאי אין משה רודף שררה ומנהיגות עד שאפילו התורה מעידה עליו :"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה .
משה דבר עם קורי ופייסו קורח אינו משיב דבר לפי שהיה פיקח ברשעותו ואמר :אם אני משיבו – יודע אני שהוא חכם וגדול , הרי משה מקפחני בדבריו ומקלקלני..ואני מתרצה בעל כורחי. אמר קורח :"מוטב שלא אזדקק לו" קורי ידע את האמת שהוא שוגה , קורח לא רצה לרדת מן העץ הגדול שטיפס עליו "איך היינו אומרים היום " הוא ידע שאין לו "קֵייס"
בצניעותו וענותנותו נתן לו משה סולם לרדת ממנו "וישלח לקרוא לדתן ולאבירם אבל גם הם עמדו על רשעותם. למרות שמשה שמע מפי הגבורה את האזהרה החמורה : היבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע . מיד רץ משה להזהיר והתרה בהם שנאמר :"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם"
לפעמים מנהיג – לטובת העם- צריך לקחת מנהיגות- כמעט והגיע משה קרוב מאוד להתרפסות…"
מכל המקרה והסיפור של קורח ועדתו למדנו הרבה על אישיותו של המנהיג הנצחי של עם ישראל, יכול כל מנהיג קטן או גדול ללמוד דרך טיפול נאותה במי שמפר סדר ציבורי וגורם לנזק רציני בחברה.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שמשה רבינו מנהיגו !