אנו נמצאים בפרשיות העוסקות בהכנה לבניית המשכן, כל פרט ופרט מתואר, כל מידה ומידה, הכלים, הארון השולחן, המנורה הטהורה המזבחות האוהל המסך, החצר ועוד..והנה בפרשת שבוע זה, אנו קוראים בפרשה את הפירוט של בגדי הכהונה, שמונה בגדים לאהרון הכהן, לכהן הגדול, וכל פריט ופריט יש לו חשיבות בפני עצמו.
נוסף לזה נצרף את הדבר הידוע לנו, כי החל מחומש שמות לא נמצא פרשה ששמו של משה רבינו אינו מוזכר, וזו הפרשה הבולטת ששמו של משה לא מוזכר בה.
מה הקשר בין הדברים שנאמרו?
המעמיקים להבין את סוד המשכן, ואלה שמוכנים להתבונן עמוק יותר יגלו כי המשכן הוא תבנית האדם.
הקודש נבנה בהתאם למבנה היסודי של ראש האדם, החלק החשוב בגוף האדם..השולחן, שם הלחם, מקביל לפה שבראשו של האדם. מזבח הקטורת, אשר עליו מקטירים קטורת לריח ניחוח מקביל לחוטם, לאף הנמצא בראשו של האדם. המנורה המאירה מקבילה לעיניים של האדם. והחודר פנימה אל קודש הקדשים, מבין שלוחות הברית הפנימיות מזכירות את שתי אונות המוח המונחות בקדקודו של האדם במקביל לשני לוחות הברית (האוזניים הם מקבילים לכרובים – כי מבין הכרובים נשמע קולו של הקב"ה מדבר אל משה..)
והבגדים?
כל בגד ובגד, יש לו משימה ומטרה.
"ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת, והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב, מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו , לא יקרע"" למדו במסכת עירובין כי המעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבוא דבר שבקול..(למעיל היו רמונים על שוליו ומשמיעים קול כאשר היה הכהן הגדול עובר ממקום למקום..) וכפר על מעשה קול, על דבורו של האדם.
מה משמעות הדברים? המשכן הוא רמז לאדם השלם, אשר צריך להיות עירני בכל איבר ואיבר בפני עצמו, כמו שקיימת עבודה מיוחדת בכל אחד מהכלים, כך העבודה העצמית של האדם על כל איבר ואיבר..
ומה בכל זאת האיבר החשוב ביותר? הלוא הוא הפה! האדם נקרא "מדבר" האדם אשר בנוי מחומר ומנשמה מחוברים יחד נאמר עליו :"וייצר ה' א/לוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" ותרגום אונקלוס מתרגם: "נפש חיה" פירוש אוח ממללא" רוח הדבור ניתנה באדם שלא ניתן לשום יצור אחר בעולם.
צא ולמד מה כוח הפה, מה כוח הלשון! משה רבינו אשר יום פטירתו חל בז' באדר, ובד"כ אנו קוראים את פרשת תצוה" בשבוע שחל בו ז' באדר. משה רבינו אמר לקב"ה "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ולמרות שהקב"ה סלח לעם ישראל עדיין מהדהדת בקשתו של משה "מחני נא מספרך.." ואכן בשבוע שנפטר משה, באותו שבוע , כביכול הקב"ה מחא את שמו מן התורה, מפרשת השבוע שהיא פרשת "תצוה"
מה לומדים מכאן? מה כוחו של דבור, אפילו דבור על תנאי..כל יציאה של מילה מפינו יש לה יכולת לעשות משהו במציאות…כמה חכמים הזהירו אותנו על שמירת הלשון..לא רק שהיא יכולה להרוס ח"ו אלא גם מילה טובה במקומה יכולה לעודד ולתת כוח לזולת , לנסוך בו תקוה ולהמריץ כל אדם בזכות פירגון או מחמאה במקום ובזמן הנכון.
מסופר על טבי עבדו של רבן גמליאל, ששלחו רבן גמליאל אל השוק ואמר לו לך וקנה לי דבר הטוב ביותר מהשוק..הלך וחזר והביא : לשון, בשלו אותה ונהנו ממנה, למחרת שוב בקש רבן גמליאל :"לך בבקשה אל השוק והבא נא לי את הדבר הגרוע ביותר מהשוק…הלך וחזר והביא ….שוב ..לשון.. שאלו רבן גמליאל הכיצד? הטוב ביותר והגרוע ביותךר בדבר אחד..? השיב העבד החכם: כאשר הלשון גרועה אין גרוע ממנה וכאשר הלשון טובה אין טוב ממנה.
שהקב" יעזור לנו לנצל בצורה הנכונה והיעילה ביותר את הכוח הגדול ביותר שיש לאדם והוא כוח הדבור. ופינו יהיה כמו המעיל :"כליל תכלת"! כליל השלמות"!
שבת שלום