אשת חיל

תיאור

אשת חיל

היצירה מבטאת את ההערכה הגדולה של היהדות כלפי האשה הנחשבת עיקר הבית. לה (לאמו) הקדיש החכם מכל אדם שיר ותהלה: "אשת חיל".

הקטעים מהם בנויה היצירה

1. הברכה לפני הדלקת הנר והתפילה המיוחדת להצלחת המשפחה –

נכתבו בבסיס היצירה.

2. "אשת-חיל" – במרכז היצירה.
3. הפיוט "לכה דודי" – בשלהבות.

דגם היצירה והקטעים שנבחרו לבנות אותה משמעותיים ביותר. הם גם מסמלים את האהדה המיוחדת אשר הביעו חז"ל במאמריהם, כי סוף סוף אשה – בינה יתירה נתן בה הקב"ה מבאיש (נדה מה, א). אשה טובה, מתנה טובה, בחיק ירא א-להים תינתן (יבמות סג, ב).

בסיס היצירה

ברכת הנר ותפילת האשה גורמות להורדת השפע מלמעלה למטה. הברכה כתובה ב-7 שורות. 7 מסמל קדושה. כניסה לחיים רוחניים, חיי קדושה, ע"י הדלקת הנר בערב יום השביעי. הברכות הנמצאות בקטע זה מסמלות את הברכות הנובעות מיום זה לכל ימות השבוע, "כי היא מקור הברכה".

צורת הכתיבה דומה לבסיס איתן אשר עליו נבנה עמוד חזק מאוד. האשה היא הבסיס החזק, היא עיקר הבית, עקרת הבית. בזכות האשה כל הבית היהודי מקבל את החוזק והחוסן האמיתי.

כל ראשית טובה שאתה מוצא בעולם ובישראל הכל מן האשה.

מקור כל האימהות (יסוד ושורש הענין):

אֵם כל חי – חוה.

אֵם ועיקר לנבואה – שרה.

אֵם הישועה – מרים.

אִמהות לאמונה התמה – נשי דור המדבר.

אֵם לדריכות נפש עוז – דבורה.

אֵם למלכות – רות.

אֵם להצלה – אסתר.

אֵם לקידוש ה' – חנה ושבעת בניה.

אִמהות לאורו של משיח שיבוא במהרה בימינו – נשים צדקניות שבימינו.

יציאת מצרים היא בסיס כל היהדות. בזכות מי? בשכר נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים (סוטה יא, א).

חז"ל הדגישו: "כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות" (שהש"ר ד, כב).

עוצמה מיוחדת באשה. יש בה סגולות רוחניות גבוהות, ויש בה גם צניעות ופשטות זכה. ערכה הוא רב כפי שאמרו חז"ל (תנחומא וישלח ו') "אשה בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה.

כן אפשר לראות ביצירה את הבסיס כצורה של מזבח.

ניתוח אותיות ראשונות בשורות הבסיס

האותיות הראשונות בבסיס הן ב, ב, י, ח, ב, ו, ב. צירוף כל האותיות ביחד = 32, כמנין לב, ויש לזה רמזים רבים:

1. לב, עיקר וחשיבות.
2. לב, סמל לתורה (בראשית ברא… לעיני כל ישראל):

א) התורה היא הבסיס של הבית היהודי, וכן "שלי ושלכם שלה הוא".

ב) אשה טובה, התורה נמשלה בה (יבמות סג, א).

3. לב, = 32, בגימטריא "זכה", זכה עוזרתו.
4. לב, "בטח בה לב בעלה".

ערך כל האותיות הפנימיות "חי-בו" הם 26, רמז לשם הוי-ה. זכו, השכינה ביניהם, שם ה' נמצא בתוכם.

מרכז היצירה

במרכז היצירה כתוב שיר הלל "אשת חיל מי ימצא" בצורה בולטת, כמו חומה חזקה.  הנרות הזוהרים בקדושה ובטהרה הם עמודי התווך הרוחניים.

שירת "אשת חיל" היא סמל לחשיבותה של האשה. שירה זו היא הערכה גדולה כלפי מעשיה והשפעתה העמוקה של האשה בבית, ושל האם – על בני ביתה.

סגולת האשה ליצור, לבנות, לחיות בשותפות מלאה, לתפוש ולראות את המציאות כדבר שלם ויחד עם זאת לתת חשיבות לפרטי פרטים דומה לתכונתו של אבי האומה, יעקב השלם, אשר עסק במהות עולם הקדושה ויחד עם זאת לא וויתר על פכים קנים. "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

סוד האשה פטורה מחלק מהמצוות

אחד ההסברים העמוקים לכך שהאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא היא – כי במהות האשה היא קשורה קשר טבעי לקב"ה. תכונותיה היסודיות של האשה הן תכונות של ערגה לדברים רוחניים ושאיפה מתמדת להיות קשורה ליוצר כל, לריבונו של עולם.

לעומת זאת, כנראה, בגבר יש תכונות אשר נובעות מכשרו הפיסי – ל"סמוך על עצמו", על "חכמתו", על "תחבולותיו", וחלילה, עלול לשכוח את יוצרו. תכונות "גבריות" אלה עלולות חלילה להרחיקו ממקור חיותו, מריבונו של עולם. אי לכך קשור הוא בעבותות המצוות ומחובר בקשרים רבים, שהם החובות המוטלות עליו יותר מאשר לאשה. ("מצווה" מלשון צוותא – חיבור – קשר).

אולי נבין יותר עתה את הברכה "שלא עשני אשה", אותה מברך האיש ומתכוון בברכה זו: "אני מודה לך, ריבונו-של-עולם. לו היית מחייב אותי רק את המצוות שנתת לאשה, קרוב לודאי ש… הייתי מאבד את הקשר איתך" (הסבר זה מוכח בוודאות למי שעוקב אחר סדר ברכות השחר ומבין אותן).

האשה מטבעה עורגת לדברים רוחניים ולקשר אמיץ עם בורא העולם. המתבונן במציאות, יגלה כי ענין זה הוא אמיתי.

גדולי האומה ביחס לנשותיהן

המדרש אומר על שרה אמנו: "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה…" אברהם אבינו, אבי האומה, הוא סמל ודוגמא לכל ענין שיש ללמוד ממנו. "ולאברם הטיב – בעבורה…" זכותו של אברהם באה משרה אמנו. אברהם אבינו ידע היטב את ערכה של זאת הסמוכה לו.

מדרש רבה פרשת לך לך (פרשה מ, ה) מגלה זאת ע"י אגדה יפה: על הפסוק "ויהי כבוא אברם מצרימה… " המדרש שואל: ושרה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה (כדי שלא יראו אותה המצרים). כיון שהגיע לשערי מצרים אמרו לו המוכסים: מה אתה טוען  בתוך התיבה? אמר להם: שעורים.

המדרש בכוונה מתחיל בשעורים כדי להגיע אל הפסגה מתחתית האפשרות הקיימת.

אמרו לו: חטים אתה טוען.

אמר להם: טלו מכס של חטים.

פלפלין אתה טוען!    אמר להם: ענה: טלו מכס של פלפלין.

זהב אתה טוען!       ענה: טלו מכס של זהב.

שיראים (אריגי משי) אתה טוען!    ענה: טלו מכס של שיראים.

מרגליות אתה טוען!    ענה: טלו מכס של מרגליות.

אברהם ידע מי זו שרה אמנו. ידע את עצמתה של האשה. אין כל ערך שיכול להשוות לה "ורחוק מפנינים מכרה".

המוכסין עמדו נדהמים, מה יכול להיות יקר יותר מזהב וממרגליות?

– אמרו: אילולי יש בידו דבר מעולה לא היה מקבל עליו כל מה שמבקשים.

באותה שעה אמרו לו: אין אתה זז מכאן עד שתפתח את התיבה ותראה לנו מה בתוכה. כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה של שרה.

 

רבי עקיבא, יסוד התורה שבע"פ, לימד את כל תלמידיו ואת כל חכמי ישראל את הביטוי "שלי ושלכם שלה הוא". ר"ת ש.ו.ש.ה = בגימ' 611 בגימ' "תורה", ובגימ' "גמילות חסדים".

מצוות "ואהבת לרעך כמוך" – שזה כלל גדול בתורה – מתייחס תחילה לאשתו כגופו ורק אח"כ לזולת.

דוגמאות רבות ונוספות אפשר היה להוסיף ללא ספור.

"חכמת נשים בנתה ביתה"

בדגם זה ניתן לראות אפשרויות שונות:

א. שולחן שעליו פרוסה מפה.

ב. גג של בית.

ג. קטע של חומה.

השולחן הנמצא בתוך הבית מבטא "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" (תהלים מה, יד). "אשתך כגפן פוריה… בירכתי ביתך… סביב לשולחנך" (שם קכח, ג). שולחן בביתו של האדם מכפר כמו המזבח במקדש.

הדגם המרכזי מתואר בצורת גג של בית, המבטא חיצוניות. השפעת פנים הבית מתגלה גם בחוץ, והשפעת הבית מהווה חומה בצורה לאורח חיים אמיתי. האשה חומה, "אני חומה" (שה"ש ח, י).

• מרכז היצירה בנוי מ-11 שורות. הוא מצטרף ל-2 השורות הבולטות מתחתיו (ברכת הנר), ביחד יוצרים את הערך של המספר 13 שהוא סמל למלה "אהבה" = 13, או "אחד" = 13. האהבה והאחדות הן לב היצירה.
• מרכז היצירה הבנוי מ-11 שורות מצטרף לבסיס שיש בו 7 שורות, ביחד 18 שורות, ומסמל את הערך של המלה "חי", "חיים כולכם היום", "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" (קהלת ט, ט), מבטא חוזק ועמידה איתנה ויציבה בעולם הזה ובעולם הבא בזכות האשה.

"אשת חיל"

הערכה גדולה ניתנה ע"י חז"ל לאשה במאמריהם הקדושים, וקבעו כי האדם חייב לתת ביטוי הולם לזכות האשה.

"לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו (ב"מ נט, א). כן אמרו חז"ל (שם) "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו", (כבדו נשותיכם ועי"כ תתעשרו"). המכבד את אשתו זוכה לעושר גשמי ולעושר רוחני.

ה"שולחן" שביצירה מסמל עושר גשמי, ו"הנרות" מסמלים עושר רוחני, לכן הדגישו, לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו (חולין פד, ב).

עד כדי כך הפליגו חז"ל ועודדו לשאת אשה מיד בזמן שהוא יכול, כי כל המעלות נמצאות באשה. מי שאינו נשוי נקרא: "פלגא דגופא" ואינו נקרא אדם שלם, עד שיהיה חיבור אל בת זוגו, שנאמר (בראשית ה, ב) "זכר ונקבה בראם… ויקרא את שמם אדם". חסר הוא מעלות רבות עד שישא אשה. "כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום" (יבמות סב, א).

 

ושכנתי בתוכם  –  כמו במשכן

הצורות ביצירה מבטאות את כלי המקדש ומסמלות אותם.

הבסיס מבטא את מזבח הנחושת שיש לו כֶּבֶשׁ לעלייה ולירידה.

החלק הניצב במרכז, בין שני הנרות, דומה למזבח הקטורת, והנרות מסמלים את המנורה במקדש, בקודש.

השלהבות מסמלות את 2 הכרובים בקודש הקדשים. "והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה" (שמות כב, ב). השראת השכינה בבית היהודי, מעין השראת השכינה שבמקדש.

יצירה זו משלבת שלמות והרמוניה של המשפחה כולה. בבסיס, האֵם מברכת את בני ביתה. במרכז, האיש משבח את אשתו ושר לה שיר הלל. ובני הבית נהנים מהשיתוף בין ההורים.

סמל ל"אשת חיל"

הראשונה בין ארבע האמהות, שרה אמנו, היא סמל של שורשים ערכיים כפי שמתואר בב"ר ס':

כל ימים שהייתה שרה קיימת:

• היה ענן קשור על פתח אהלה – סימן לשכינה.
• היו דלתות ביתו של אברהם פתוחות לרווחה.
• הייתה ברכה משולחת בעיסה.
• היה נר דולק מערב שבת לערב שבת – סימן לשלום בית.

וערכים אלו המשיכו אצל רבקה.

הסמלים הנ"ל מבוטאים ביצירה בחלקים המיוחדים:

1. הענן והשכינה – נרמזים בשלהבות (ראה להלן).
2. דלתות פתוחות – נרמזות בדלתות הפתוחות משני צידי הנר.
3. ברכה בעיסה – נרמזת בצורת השולחן.
4. נר דולק – נרמז ע"י הנרות במרכז היצירה. בכל אחד מהם כתוב, "שבת, שבת", כדי להבליט את הרעיון "מערב שבת לערב שבת".

השלהבות

בהן כתוב הפיוט הנאמר בקדושה בקבלת שבת "לכה דודי לקראת כלה" – פיוט זה מסמל את החיבור בין עם ישראל לשבת. לכל יום יש בן זוג, אולם לשבת אין בן זוג, אלא עַם ישראל.

החיבור ה"גבוה" הנזכר, נמצא בזעיר אנפין בחיבור בין איש לאשתו.

הרבה רמזים מסרו לנו חז"ל לדמיון שבין שני החיבורים האלה: איש ואשה, שבת וכנסת ישראל.

יום שבת הינו היום המקודש ביותר בכל ימות השבוע. ובכל ימות השנה,  "ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ג). והוא נמשל לכלה, לאשה צעירה אהובה על בעלה "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה". כן אנו עורכים שבע ברכות בזמן הנישואין כאשר המספר שבע מזכיר לנו את היום השביעי, את יום השבת.

שני הנרות מסמלים את הבסיס הרוחני. יש לשים לב לפתילות הנרות, באחד כתוב "שמור" ובשני "זכור". גבולות האור של הלהבות הם המילה "שלום".

עיגולי השלהבות

כל שלהבת בנויה מעיגולים, עיגול בתוך עיגול, מבחוץ פנימה. הכתיבה מתרכזת לכיוון פנים. כיוון כתיבה זה מסמל את קדושת השבת.

"שבת מיקדשא וקיימא" (ביצה יז, א). הקב"ה מקדש את השבת, ואילו החגים תלויים ב"קדשוהו בית דין", בהחלטת חכמים, בהתאם למועד קביעת זמן ראש חודש. ("החודש הזה לכם").

כן אנו מברכים בשבת "ברוך אתה ה' מקדש השבת", ואילו בחגים אנו מברכים "ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים".

מספר העיגולים בסה"כ בכל שלהבת הוא 7, המסמלים את קדושת השבת. העיגול השביעי בכל שלהבת הוא המילה "שבת". השבת היא מקור הברכה.

השלהבות הן כמו כתרים, כי מי שזכה ב"אשת חיל" אשריו ואשרי חלקו, כי בשבילה יתכבד בין הבריות והיא כעטרת על ראשו שנאמר (משלי יב, ד) "אשת חיל עטרת בעלה".

העיגולים מסמלים גם את האין סוף, ונאמר במדרש תהלים (נט, ב) "אשה טובה אין סוף לטובתה". תפקידה ביחס לאיש חשובים ביותר, "אשה עוזרתו לאיש, מאירה את עיניו (נרמז ע"י שלהבות העיגולים) ומעמדתו על רגליו" (נרמז ע"י שני הנרות היציבים). (יבמות סג, א).

מספר העיגולים בכל שלהבת, שהוזכר לעיל, הוא 7 במספר. כאשר הם מצטרפים לשיר "אשת חיל" שבנוי מ-11 שורות, מקבלים מספר משמעותי "חי". (18=7+11).

סכום כל השורות שביצירה:

7  שורות "לכה דודי"

1  הלהבה של הנר

11 "אשת חיל"

7   ברכת הנר והתפילה

ביחד 26 כמנין שם ה', שם הוי-ה ב"ה. "זכו שכינה ביניהם".

סיכום

האיש והאשה – 2 מלכים המשמשים בשני כתרים, שתי מעלות נפרדות ונכבדות. האיש – פשוטו של העולם, האשה – סודו.

האיש כובש, והאשה נותנת לו כח, מרץ ואומץ.

האיש משול לגזע האילן, והאשה משולה למעיין לא אכזב שנמצא מתחתיו של הגזע, הנותן חיים לאילן.

האיש מפעלו רחב, נראה חובק זרועות עולם, ומעשה ידיו גלמיים לכל.

האשה מפעלה קיים ורושמה לעד.

"…ורחוק מפנינים מכרה" .