תיאור
מקור: ביצירה נכתבו ארבעה מספרי התנ"ך והם:
צפניה, חגי, זכריה ומלאכי (סוף תרי עשר).
הדגם: צורה של כותל, יציב חזק וחסון, המסמל את נצחיות העם היהודי.
העם שב בתשובה שלמה, והקב"ה מחזיר שכינתו לציון.
"צפית לישועה?"
יצירה זו, "גאולה שלמה", מביעה את הרצון העמוק של העם היהודי לגאולה בכל אתר, בכל זמן ובכל מצב. אמונה זו נטעהּ הקב"ה בקרבנו, היא מקור העוצמה להתגבר על כל קושי וסכנה. אמונה זו עומדת מול עינינו ומתממשת בהווה.
נבואות הנביאים צפניה, חגי, זכריה ומלאכי עודדו את העם, וחזו כי שארית ישראל יירשו את הארץ, וכל העולם יכיר בקב"ה. רבים הם החזיונות הסמליים בספרים אלה, ובמיוחד בזכריה, ובהם רמזים מוצפנים. הנבואות מכוונות לאחרית הימים ולימות המשיח. הנביא מלאכי מבשר כי יום יבוא ויתגלה כבוד מלכות ה', וייראה לעיני כל הצדק הא-לוהי. נגיע אל העתיד המזהיר ואל הגאולה השלמה.
האור והשמחה שבגאולה
היצירה, בנויה באופן כללי מגוונים של שחור ולבן. רוב היצירה מוארת. האור הגדול המתפרץ וזורח מצד ימין של היצירה לכיוון שמאל (יפורט להלן), מבטא את הרעיון של הפסוק שאנו מצפים לו, "עד שיפוח היום ונסו הצללים, אלך לי אל הר המור (הר המוריה) ואל גבעת הלבונה", מקום המקדש שמלבין עוונותיהם של ישראל.
"אין לך דבר שאין לו מקום". העם היהודי יצא מירושלים, ואליו ישוב. זה מקומו. כל מקום אחר אינו יכול להיות תחליף לביתו. אין לך דבר לא-טבעי לישראל כמו הגלות.
הגאולה קשורה למושג השראת השכינה בישראל כגחלת בשלהבת.
הגלות אינה נשלמת (מסתיימת) עם יום שובם אל מקומם – ההשלמה היא: "ואל מעלת אבותם ישובו" (רמב"ן הקדמה שמות).
"שוש אשיש בה'", משל למטרונה שהלך בעלה, בנה וחתנה למדינת הים.
אמרו לה: באו בניך!
אמרה להם: ישמחו כלותי. (השמחה של כלותי).
אמרו לה: הרי חתניך!
אמרה להם: ישמחו בנותי.
כיון שאמרו לה: הרי בעלך!
אמרה להם: הרי זו שמחה שלמה.
כך הנביאים בשרו לירושלים, לכן באה השמחה השלמה בשמחת ה"גאולה השלמה".
השכינה בכותל – עדות לעולם
הכותל שביצירה מסמל את השכינה שלא זזה ממקום זה לעולם. השראת השכינה במקום זה היא מקום הערגה וההשתוקקות של כל נפש יהודי להסתופף בחצרות בית ה'.
אמר ר' אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי, שנאמר (שיר השירים ב, ב) "הנה זה עומד אחר כתלנו". ועוד אמרו: זה הכותל המערבי של בית-המקדש שאינו חרב לעולם. למה? שהשכינה במערב. שנשבע לו הקב"ה (לדוד) שאינו חרב לעולם.
הכותל המערבי שיד אויבים לא שלטה בו, משמש עדות חיה לנצחיות העם ומסמל את תקוות ישראל בכל הדורות, מהרה יבנה המקדש.
הצפור – הגילוי הגדול מלך המשיח
הציפור אשר מופיעה ביצירה למעלה בצד ימין, מסמלת את הגילוי הגדול שאנו מצפים לו בכל יום "ותחזינה עינינו". (מדרש רבה פר' נשא פרשה יא, ב).
זוכים אנו לשמוע את הבשורה הכתובה בציפור, בכנף אחת "רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה'". בשעה שמלך המשיח נגלה, הוא בא ועומד על גג בית המקדש ומשמיע להם לישראל ואומר: "ענווים! הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם". באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של משיח וכל אומות העולם הולכים לאורו (פסיקתא רבתי "קומי אורי" קסב).
בכנף השניה כתוב: "ונלוו גוים רבים אל ה'".
גוף הציפור מבטא את השראת השכינה, בו כתוב "הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממקום קדשו…" "לא ברעש ה'… קול דממה דקה". "לך דומיה תהילה".
בשובך לציון ברחמים
הצפור מצוירת ע"י כתיבה של 26 אותיות. מספר זה רומז לשם הוי'ה ב"ה, שם של מידת הרחמים.
המילה "רני" הנמצאת בכנף הצפור ערכה 260, שהם 10 פעמים שם הוי'ה ב"ה. (260=26X10)
המילה: "הס" הנמצאת בכנף הציפור ערכה 65 רמז לשם אדנות. ( הס = 65 = א-ד-נ-י).
הציפור מבשרת את השלום, היא סמל הרוחניות והשלום. וכן נמצא "צפור" בגימטריא "שלום" (376).
ידוע, מי שחולם על ציפור יצפה לשלום (ברכות נו, ב).
עם ישראל והשכינה נמשלו ליונה. "יונתי בחגוי הסלע…" המעלות והתמימות של היונה מסמלים שלמות של העם המוסר את נפשו ושב לאביו שבשמים. עי"כ זוכה שיקויים בו "ושכנתי בתוכם".
"אחת היא יונתי תמתי", כך אמר הקב"ה על עמו ישראל. ובגלות נאמר עליה "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה". אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת.
ברוך ה', חוזרת היונה עתה ושבה לקינה כיונה המרחפת על בניה ואינה נוגעת בהם (חגיגה טו), ומקיימת מצות הבורא.
מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצוות מגינות עליהן (שבת קל). ומה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל.
"פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי". ר"ת א.ר.י.ת. בגימ' "תורה" (=611).
"מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם" (ישעיה סח).
הצפור והקן לפי תורת הסוד
הצפור מסמלת עניינים רבים הקשורים זה בזה, ומשתלבים לרעיון אחד גדול ויסודי.
בפרשת "כי תצא" נמצאת פרשת שילוח הקן. בסמוך אליה "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך". המדרש (תנחומא פ' תצא א) אומר: אם קיימת מצוה זו שלא פגעת בבית הציפור גם אתה תזכה לבית.
מדרש רבה (דב"ר ו, ז): "אמר רבי תנחומא, אם קיימת מצוה זו אתה ממהר את אליהו הנביא ז"ל שיבוא, שכתוב בו שילוח, שנאמר (ונכתב ביצירה בצד שמאל למטה) "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא", והוא יבוא וינחם אתכם. מנין? שנאמר "והשיב לב אבות על בנים".
תחילת רעיון זה מבוטא ע"י הציפור בצד ימין למעלה. סוף הרעיון "והשיב לב אבות" מבוטא בפסוקים הנבחרים הכתובים למטה בצד שמאל, מקצה לקצה.
ועשית מעקה = 215 (216 = גבורה), ל"גגך" = 26 מידת הרחמים. הופכים את מידת הדין למידת הרחמים.
ההבלטה הנ"ל מבטאת גם את הרעיון הנזכר, כי קיימות שתי מצוות שהתורה גלתה בהם את שכר אריכות הימים, והן: שילוח הקן – מצוה קלה וכיבוד אב ואם – מצוה חמורה. נמצא שיש קשר בין שתי המצוות האלה.
הזוהר הקדוש מביא רעיון נפלא. הוא מסביר את הקשר בין שילוח הקן לענין הגאולה השלמה. בפרשת כי תצא אומר הזוהר: "כציפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו", ואין "איש" אלא הקב"ה שנאמר "ה' איש מלחמה".
בשעה שאדם שולח את האם, היא מסרבת, מטרפת בכנפיה, ומצטערת צער גדול על מעשה זה, ומתחננת ומבקשת ומנסה… בזמן הצער הגדול הזה בא המלאך הקשור אל הציפור וצועק לפני הקב"ה, ראה מה עושים לציפור זו. הקב"ה מתמלא רחמים, נזכר בבניו הנמצאים בגלות ומתעורר להשיבם חזרה לציון מקום מושבם הטבעי.
הכותל
כותל = תל של כ"ו = 26, שם ה'.
שובך = שב כ"ו (26), הקב"ה שב למקומו, וגם עם ישראל חוזר למקורו.
"מה קול שמעת בחורבה?" – שאל אליהו הנביא את ר' יוסי שנכנס להתפלל באחת מחורבות ירושלים. ענה: "שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות…".
ביצירה באה הציפור ומנהמת בקול מבשר, קול חדש, קול ניחומים, "רני ושמחי".
רבי יוסי ממשיך ומספר מה גילה לו אליהו הנביא: "ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו… ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא, הקב"ה מנענע בראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו…".
לכן בסוף היצירה בצד שמאל נראה יהודי עומד ומתפלל.
נצחיות הכותל
הקדושה החופפת על הכותל היא אבן שואבת המושכת אליה באורח פלא כל נפש יהודית. מתוך זיקה נפשית עילאית נמשכו היהודים למקום זה בכל הדורות. מאמרו של ר' אחא (שמות רבה ב, ב) מהווה הוכחה נפלאה לעצמתו של הכותל. "לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי, שנאמר "הנה זה עומד אחר כתלנו".
האור
ביצירה, הכותל בנוי מאבנים שבהן התגלה האור או מאבנים בוהקות בעָצמה גדולה. (אבנים גשמיות משולבות אור רוחני). האורות והצללים מתוכננים עפ"י המאמר בילקוט שמעוני (זכריה רמז תקפה): "והיה לעת ערב יהיה אור", כך עד שלא יבוא הערב, יצמח אורן של ישראל. "קומי אורי כי בא אורך…".
החלקים הכהים מסמלים את החשכה שהיתה תקופה ארוכה בהיסטוריה, והחלקים הבהירים מסמלים את האור הזורח מהקב"ה, "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך ייראה".
המנורה הטהורה
החלק העליון של הכותל לאורך כל גובה היצירה, מקום חיבור הכותל עם השמים, בנוי משבעה חלקים בהירים (ללא כתיבה). כאשר בחלק המרכזי כתובות המילים המשמעותיות: "ראשו", "ה'", "כה אמר ה' צבאות" (כה = 25, רומז לענין ברכה ואור).
בין שבעת נרות התמיד
"עדות היא המנורה לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" (שבת כב, א). בחלק העליון, בקצה הנדבכים שביצירה, נרשמו מילים או ביטויים משמעותיים ביותר לשכינה ולגאולה, שמונה במספר. כפי שמוזכר (ערכין יג, ב) כינור של בית המקדש של שבעה נימים, ושל משיח שמונה.
המתבונן בציור הכותל, יראה את המילים הכתובות בפסגה. נא לעקוב על פי הסדר, החל מצד ימין לצד שמאל ויגלה את המילים דלהלן:
- "ה'" – יסוד היסודות הוא "ה' אחד", הוא המשגיח, גדול העצה ורב העליליה.
- "מאש" – הבטחת ה' להקים את ציון מחורבותיה, "שלם ישלם המבעיר את הבערה", אמר הקב"ה: עלי לשלם את הבערה, אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש ולהיות לה חומת אש מסביב (איתערותא דלעילא).
- "הבגדים" – הבגדים מסמלים את עולם התשובה, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", "וירח את ריח בגדיו…" (ראה הסבר היצירה: היהודי הנצחי).
גדולה תשובה המגעת עד כסא הכבוד ומקרבת את הגאולה, אף לעתיד לבוא אין נגאלים אלא מתוך תשובה, מתוך זכות אבות (איתערותא דלתתא) (דברים רבה).
- "ראשו" – המילה נמצאת בביטוי "צניף טהור על ראשו". וכן נאמר, "ועטרת תפארת בראשך", זו השכינה (פסיקתא רבתי י'). "שראשי נמלא טל", "טהור על ראשו". שתי האותיות הקיצוניות הן "טל". האותיות הפנימיות של המילים "טהור על" הן "טהור על" בגימ' 281 כערך המילה: "אפר" וכן "פאר", "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר". תפילין של ראש נקראים: "פאר". "כתר מלכות איהו קרקפתא דתפילי". בפתיחת אליהו נאמר: "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי", "כי תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך… שראשי נמלא טל". וד"ל.
- "ה' צ-באות" – "ה' צ-באות עמנו משגב לנו א-להי יעקב סלה". פסוק זה נחשב לאחד הפסוקים המיוחדים בתנ"ך.
- "שמע" – ייחוד קודשא בריך הוא בעולם. את מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא בשם אמונה (ילקוט מלאכי תקצה). שכינתא איהי ייחודא דקודשא בריך הוא (תיקוני זהר כב).
- "עינים" – העינים הן חיבור של אורות, מהם יוצא האור ואליהן הוא חוזר. בעולם הזה העיניים גרמו עוונות ונעשו ישראל עוורים, לפיכך נסתמו עיניהם מלראות את השכינה (אגדת בראשית סט). הקב"ה, אעפ"י שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם (שמות רבה ב). "הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו…". "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
- "תאנה" – אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". האידיאל הוא – "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". וכן המדרש אומר "עלתה ניצה", הגיע זמנן של ישראל ליגאל. "נוצר תאנה יאכל פריה", כל המתאבל (תאניה) על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. התאנה מסמלת גם תיקון חטא אדם הראשון.
עד כאן קצוות החלקים העליונים. קצוות נוספים של נדבכים נמצאים בצד שמאל, והם:
9) "ואתם", 10) "ראותי", 11) "אמר ה'", 12) "א-להים", 13) "סגולה".
זה החיבור החיובי והמושלם ("ראותי", ראיה- החוש הגשמי הקרוב לרוחני) בין הקב"ה לעם ישראל, עם הסגולה. בכל מצב ובכל עת הן במידת הדין ("א-להים"), והן במידת הרחמים ("ה'"). זו סגולתו של העם היהודי. "כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם".
שני הביטויים הקיצוניים האחרונים 14) "אליה הנביא", 15) "אבותם" – מבטאים את זמן הגאולה השלמה בביאת המשיח. מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים… וכן לעתיד לבוא, בשעה שיגלה את הגאולה הבאה. (שמות רבה לב, ט).
סה"כ מילים פינתיות ביצירה – 15. מספר זה משמעותי. הוא רומז לשם "י-ה". שם זה מסמל חיבור בין גשמיות לרוחניות, מסמל חיבור בין קודשא ב"ה וישראל.
המבנה הפנימי של הכותל
הכותל בנוי מ-13 נדבכים.
13 מסמל את הביטויים המשמעותיים ביותר, "אחד" בגימ' 13, וכן "אהבה" בגימ' 13. הם מסמלים מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, 13 מידות של רחמים ועוד ועוד…
13 שורות הכותל מחולקות לשתי קבוצות:
- 6 שורות למטה, מבטאות עולם גשמי (ששת ימי המעשה…).
- 7 שורות למעלה, מבטאות עולם רוחני (שבת, מנורה… וכדו').
הכותל מסמל חיבור של עולם גשמי ורוחני, "הרוח שבחומר" (3 אותיות ר.ו.ח. בתוך 4 האותיות ח.ו.מ.ר). הקדושה שבאבנים. הקדושה נמצאת בכל מקום, גם באבנים ובכל חומר קיים אחר.
המעביר את מבטו מצד ימין של היצירה, אל פסגת הכותל בקצוות הנוגעים בשמיים, רואה לפניו כאילו הכותל נפתח כדפי ספר ויש בהם צורת מנורה, 7 חלקים. (לעיל הוסברו משמעות האורות ומילות הסיום).
תנועה זו בכותל מבטאת פתיחה. פתיחת שערים שהיו סגורים, שער רחמים, שערי תפילה… כל תפילות העם התקבלו, ובקרוב נגיע אל המקדש. במלאכי נאמר "הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני". נפתחה הדרך בין נדבכי הכותל.
התפרצות שמחה ואור
המתבונן בחלק הימני של היצירה, שם לב שכל האבנים בוהקות (אין בתוכם כתב שחור). האור הבוהק מתפרץ שמאלה, כמו חיצי אור נשלחים אל מרכז הכותל.
בחלק זה של האור כתובה ההפטרה של שבת חנוכה "רני ושמחי" המבטאת את גילוי האור ביהדות. שם מתוארת המנורה שהיא סמל לרוחניות העם היהודי.
בהתפרצות אור זה יש 13 קני מנורה. בקנה המרכזי, הארוך ביותר, יש 13 אבנים בוהקות (הוזכר לעיל משמעות המספר), בו הפסוק בעל הרעיון המרכזי: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'".
הקנה המרכזי
גם הוא מחולק ל-6 ול-7 חלקים, כדלהלן:
6 אבנים שבשורה זו מתחברות עם עוד 30 אבנים בוהקות שמתחתיה, ביחד יוצרים 36 במספר.
7 אבנים שבשורה המרכזית מתחברות עם עוד 29 אבנים בוהקות שמעליה, ביחד יוצרים 36 במספר. יש איזון.
המספר 36 מסמל את האור ביהדות כפי שמצאנו ברמזים רבים: ל"ו שעות שימש האור הגנוז, ל"ו צדיקים נסתרים, ל"ו מסכתות שיש להן גמרא, ל"ו נרות חנוכה… ועוד…
האור במנורה זו הוא כפול. מסמל אור חזק, אור חוזר. "לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף, כי ה' יהיה לך לאור עולם" (ישעיה ס, כ).
אור ה'
חכמים גילו לנו כי ישראל נמשלו לזית, שנאמר (ירמיה יא, טז) "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". הקב"ה נמשל בנר, "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז). מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחד, כך אמר הקב"ה לישראל, הואיל ואורי הוא אורכם, ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, שנאמר (ישעיה ס, א) "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". שילוב האורות של הקב"ה ושל עם קודשו עתיד להזריח את אור הגאולה.
בזוהר (תיקוני זהר כב) מובא הרעיון כי השמן זה התורה, הפתילה זה ישראל, והאור הוא השכינה. אמר להם הקב"ה, כשם שהראיתי לזכריה "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – זו כנסת ישראל, "כולך יפה רעיתי".
שלוש פעמים חוזר הביטוי "שבעה".
"שבעה נרותיה שבעה ושבעה מוצקות". (21=7X3) שלוש פעמים "שבעה". שבעה ושבעה 49 = 7 X 7. סה"כ (70 = 21+49). כנגד 70 זקנים.
"ושנים זיתים עליה" אלו 2 משיחים, ביחד = 72.
בסה"כ ב"מנורה" שביצירה יש 72 אבנים המסמלות את הרעיון הנ"ל. וכן מסמלות שם ע"ב, שם החס"ד (72) שעשה הקב"ה לעמו. "חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד" (תהלים קמה, ח).
תרשים היצירה – מספרי האבנים בכותל ומשמעותן
פירוט מבנה הכותל
אבני הכותל הן אבנים בוהקות. בצד ימין הן מלאות זוהר ואור, ובצד שמאל הן אבנים שהתגלה בהם האור, והן מחולקות לאור וחושך.
מספר האבנים בכל נדבך ובכל חלק, ימין או שמאל, נותן משמעויות רבות.
(שים לב למספר הנדבך. למעלה היא מס' 1, התחתון למטה היא מס' 13):
- נדבך עליון, צד ימין ושמאל 10=9+1, מבטא קדושה.
- נדבכים עליונים 4,3,2,1 בכל אחד 9 אבנים, יחד 36, סמל לאור (הוזכר לעיל).
- נדבך שלישי (מלמעלה) ימין ושמאל 13=9+4, "אחד", "אהבה".
- נדבך רביעי ימין ושמאל 13=9+4, "אחד", "אהבה".
- כל אחד מן הנדבכים 9,8,7,6,5 הוא בעל 13 אבנים, "אחד", "אהבה".
- הנדבכים 9,8,7,6,5, ביחד 65=13X5, סמל לשם אדנות (א-ד-נ-י).
- נדבך חמישי ימין ושמאל, ביחד 21, השם הקדוש: א-ה-י-ה.
- נדבך 6,5 בצד ימין, ביחד 18, ח"י.
- נדבך 6 בצד ימין, ביחד 10, קדושה.
- נדבך מרכזי מכל צד, (ימין ושמאל) 13, ביחד 26, שם הוי-ה.
- נדבך 8 – מקביל לנדבך ה-6, רמז: העלאת הדרגה השישית לדרגה
השמינית, מן הטבע אל מעבר לטבע.
- נדבך 9 – מקביל לנדבך ה-5 (ראה לעיל), שם א-ה-י-ה.
- נדבך 9,8 בצד ימין, יחד 18, ח"י.
- נדבכים 10,9,8,7,6,5,4 בצד ימין, יחד 58, ח"ן.
- נדבכים 11,10 בצד שמאל 6+7, יחד 13.
- נדבכים 13,12 בצד שמאל 6+7, יחד 13.
- נדבכים 13,12,11,10 בצד שמאל 26, שם הוי'ה.
- הנדבכים הקיצוניים בצד ימין 13. המספר 13 רומז למילה "אחד". בא לבטא את הרעיון המרכזי: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
- מספר כל האבנים הבוהקות בצד ימין הוא 72, הוזכרה לעיל משמעות מספר זה הרומז ל"חסד".
- מספר זה רומז גם לתיקון לאחר שעבוד מלכויות. בתיקוני הזהר (קכא)
- נאמר: "אין ישראל נגאלים עד שישתעבדו בע"ב (72) אומות".
מספר כל האבנים בצד שמאל 127=26+25+26, מספר זה הוא מספר משמעותי על פי דורשי רשומות. מצאנוהו בשנות חייה של שרה אמנו. ובמגילת אסתר: "שבע ועשרים ומאה מדינה".
- מספר כל אבני הכותל 199. מסמל "צדקה" = 199. "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
בפעם הראשונה בתורה מוזכרת המילה "צדקה" אצל אבינו אברהם, יסוד העם היהודי. בבראשית (טו, ו) נאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
מי החשיב למי את האמונה לצדקה? אחד ההסברים הוא שהקב"ה החשיב את האמונה של אברהם לצדקה.
קיים הסבר נוסף ומהותי בכל הענין הקשור לאמונה.
אברהם אבינו זכה להאמין בה', ואברהם הוא זה שהחשיב זאת לקב"ה למעשה צדקה. אברהם אבינו הבין כי זכה בחסד גדול. זכה להכיר את בוראו. הקב"ה נתן לאברהם את יכולת ההבנה ואת האפשרות השכלית להבין כי אכן קיים כח עליון המקיים את העולם כולו. אברהם הבין את הצדקה הגדולה שעשה הקב"ה עם האדם, לתת לו את האפשרות להכיר אותו, את יוצר הכל.
האמונה היהודית היא סוד נצחיותו של העם. להכיר ולדעת את רבונו של עולם זו הזכות שלנו. לשוב אליו, לשמור מצוותיו וחוקותיו ולהיות דבקים בו. התוצאה הטבעית המתקבלת היא גאולה שלמה.
עולם התשובה
עולם התשובה קיבל ביטוי חזק מאוד ביצירה זו כי ידוע שאין ישראל נגאלים אלא בתשובה. "שובו אלי ואשובה אליכם". החכם ר' בונים סיפר, ראיתי בחלומי שהמשיח עומד ושופר נתון בין שפתיו מוכן לתקוע, ואינו תוקע. מדוע הוא ממתין? למי הוא מצפה? הוא עומד ומחכה שאנו נשוב קודם אל אבינו שבשמים.
ענין התשובה נכתב על האבנים המיוחדות בכותל. הן מסודרות בסדר מופתי והן מעידות על הקריאה הגדולה "ה' אחד"! רוב האבנים היוצרות את הכותל הן מלבניות או רבועיות, ישרות ומסותתות. אבנים אחדות בכותל בולטות, מסומנות בצורה שונה ושבורות (משמעותי) בקצותיהן.
1) יש לשים לב! בשורה השמינית יש אבן אחת שבורה, לא מסותתת. שם יש ביטוי הקשור למושג "תשובה".
אבן אחת מסמלת את האות "א"
השורה השמינית רומזת לברכה השמינית בתפילת העמידה ומקבילה לה. ברכה זו היא "רפאנו", "ושב ורפא לו…". התשובה היא תיקון ורפואה לכל העולם.
2) בשורות 11,10,9,8 יש בסה"כ 8 אבנים מחוברות יחד ו"שבורות", וגם בהם מוזכר ענין התשובה. במרכזן בדיוק תוכנן ונכתב הפסוק: "שובו אלי ואשובה אליכם". סה"כ 8 אבנים אלה בקבוצה זו מסמלות את האות "ח".
3) בשורות התחתונות 13,12 יש 4 אבנים כדלעיל, מוזכר בהם כי אפילו הרשעים הגמורים יחזרו בתשובה, אלה שנמצאים בתחתית המדרגה "עד שתכלה רגל מן השוק". הן מסמלות את האות "ד".
ביחד שומעים אנו הד חזק היוצא מן הכותל, והוא הביטוי "אחד". "ה' אחד".
השורה האמצעית מסמלת את המספר 26 אשר רומז לשם הוי'ה. הוא גם רומז לביטוי שאמרו בני ישראל לאביהם יעקב: "אין בלבנו אלא אחד" ("אלא" בגימ'=32=לב)
הרצפה ליד הכותל, מקום קדוש הוא, ובו כתוב הפרק "בשוב ה' את שיבת ציון". גאולה שלמה.
"שובו אלי ואשובה אליכם", בגימ' "שלמות". שלושת היסודות שהובלטו ביצירה "תשובה תפילה וצדקה" הם הכח והעצמה של העברת הגזירה גם של הגלות.
המתפלל
סמיכות גאולה לתפילה
ביצירה, המתפלל הנמצא למטה בצד שמאל, מסמל: "ממעמקים קראתיך ה'", "ה' שמעה בקולי". בכל הזדמנות, בכל תפילותיו, בברכות שבתפילת העמידה, בקדושה, בקדיש, בברכת המזון ויותר… אין היהודי מפסיק להביע את צפייתו לישועה ולגאולה שלמה.
"נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". בכל תפילותיו פונה הוא אל המקדש. "היה עומד בירושלים יכוין את ליבו כנגד בית המקדש, שנאמר "והתפללו אל הבית הזה" (בראשית רבה ל).
צורת המתפלל משמעותית. הוא מרים ידיו למעלה ותפילתו נשמעת. הרמת ידיים בתפילה נזכרה כבר אצל משה רבנו. "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל… כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ומתרפאים" (ר"ה כט, א).
"אמר ר' אמי: אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפיים אל א-ל בשמים" (תענית ח).
ר' יהודה ממשיך ומחזק רעיון זה באומרו כי תשובה עושה מחצה ותפילה עושה הכל.
ר' יהושע בן לוי אמר: "תשובה עושה הכל ותפילה עושה מחצה" (ויקרא רבה יג).
שילוב של תשובה ותפילה מקבל ביטוי חזק במאמרם של ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' ענן בר' יוסף, למרות שנאמר "סכות בענן לך מעבור תפילה…" אף שערי תפילה אינם ננעלים לעולם (איכ"ר ג).
אכן הכותל בפסגה נראה כאילו נפתח לרווחה, ה' שומע תפילה.
צורת המתפלל הושפעה גם ממאמרו של ר' אשי (שבת י, א): בשעה של צער בעולם ראיתי את רב כהנא פוכר ידיו (משלב אצבעות ידיו זו בזו) ומתפלל, אמר: כעבד לפני רבו. בשעת שלום לובש ומתכסה בטליתו ומתפלל, אמר: היכון לקראת אלהיך ישראל.
תפילתם של ישראל
בבראשית רבה (פרשה י"ג) "… כל שיחתן של הבריות אינה אלא על הארץ… עבדת ארעא לא עבדת… וכל תפילתן של בריות אינה אלא על הארץ. "מרי תעביד ארעא, מרי תצליח ארעא… (מתי ה"ביזניס" יפרח ויעלה…? מתי המשבר הכלכלי יחלוף…?)
כל תפילתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש, "מרי יתבני בית מקדשא! מרי מתי יתבני בית מקדשא!"
סיכום
הנביאים צפניה, חגי, זכריה ומלאכי ניבאו בתקופת שיבת ציון בזמן החיבור בין בית המקדש הראשון ובין בית המקדש השני. הם הפיחו רוח תקוה של נצחיות בעם ישראל ובנין לאחר החורבן.
נבואות הנביאים היו תמיד מגדל אור וחיזוק לעם היהודי, כי אכן יום יבוא, החורבן והגלות יעלמו, ובמקומם תבוא הגאולה. האידיאל שלנו הוא תקוה חיה. אנו ממתינים ליום שנתבשר "ובא לציון גואל", ושוב יתנוסס הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. היעוד לימות המשיח הוא סוד נצחיותו של העם. "שובו אלי ואשובה אליכם".
"…ואעפ"י שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא" אכי"ר.
