תיאור
מקור:
- ירמיה פרק לא, הפטרת יום שני של ראש השנה.
- פסוק: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים…" (ישעיה כז, יג).
תפילה: "א-להינו וא-להי אבותינו תקע בשופר גדול לחרותנו.
- פסוק: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום…" (ישעיה נב, ז).
בדגם
- כותל.
- שופר.
- יונת השלום.
מדוע נכתב חזון הגאולה על אבני הכותל?
הכותל הוא סמל לנצחיות עם ישראל. מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי. אבני הכותל הן אבנים מוחשיות וגשמיות, אבל עם קדושה רוחנית. כך גאולת ישראל היא מציאות, נראית כתהליך טבעי, אבל באמת היא על טבעית, כי יד ה' מכוונת את ההיסטוריה.
הכותל והרעיון "עלה א-להים…"
הכותל ביצירה זו הוא מיוחד, כולו אומר קודש, ועליה בקדושה.
כל הכותל בנוי מ-10 נדבכים (שורות אבנים). המספר 10 הוא רמז לקדושה עליונה.
6 הנדבכים הראשונים, כל אחד מהם בנוי מ-7 אבנים. המספר 7 רומז לקדושה בטבע.
הנדבך ה-7 בנוי מ-10 אבנים.
הנדבך ה-8 בנוי מ-13 אבנים, המספר 13 רומז לאחדות. (אחד = 13).
הנדבך ה-9 בנוי מ-20 אבנים,10 X 2 = 20 , = 2 קדושות.
"קדושתי למעלה מקדושתכם" (רש"י, תחילת פר' "קדושים"). כביכול קדושתו של הבורא נובעת מקדושת עם ישראל. אפשר להסביר: "קדושתי למעלה, היא מקדושתכם". ("עשרים" בגימ' = "כתר" 620) .
הנדבך ה-10 בנוי מאבן אחת (בו נכתבו 13 המידות).
הנדבכים 9 ו-10 בנויים מ-21 אבנים כמספר המילים שבקדושה, בתפלה, או השם הקדוש הנמצא בספירת הכתר: שם א-ה-י-ה.
בסך הכל בנוי הכותל מ-86 אבנים, ועולה למנין "א–להים" או "הללוי'ה",
א(1) + ל(30) + ה(5) + י(10) + ם(40) = 86.
הנדבכים רחבים למטה וצרים למעלה בהדרגה. הרוחב והעובי מבטאים גסות וגשמיות, והצמצום מבטא רוחניות. מכאן נוצרה תמונה המבטאת עלייה ברוחניות.
העליה באה להביע:
- "עלה א-להים…".
- עלית יהודי לארץ ישראל. כאשר יהודי עולה לארץ ישראל, כוחו של ה' גדל בעולם, כמו שנאמר "תנו עוז לא-להים". גם נאמר "ושב ה' א-להיך", כביכול, הקב"ה חוזר מהגולה יחד עם עַם ישראל.
למעלה, למטה
5 השורות התחתונות פונות בכתיבתן המאונכת לכיוון מעלה – זו הערגה של עם ישראל אל הקב"ה.
5 השורות העליונות פונות בכתיבתם המאונכת לכיוון מטה – מבטאות השפעת ה' לעמו ישראל.
שני כיוונים נגדיים אלה מבטאים: "אני לדודי ודודי לי".
השופר
השופר מבטא את הרעיון "ה' בקול שופר".
השופר – צר למטה ורחב למעלה.
המושג "למטה" – מבטא את הכח ואת היכולת, כשהם מצומצמים.
המושג "למעלה" – דומה לפתח המשפך, זו קרן השפע, קרן משיח.
השופר כולו – יוצר מצב של ניקוז, התאספות וריכוז. כל אלה מבטאים את השפעת ה' מלמעלה אל עמו אחרי התכנסות והתרכזות עם ישראל בארצו.
"אני לדודי ודודי לי"
רמז כפול יש לכך, והיא הבטחת ה' לעמו: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים…", פסוק זה כתוב בשופר בכיוון מלמטה למעלה.
בקשת העם מה': "א-להינו וא-להי אבותינו תקע בשופר גדול לחרותנו…", קטע תפילה זה כתוב בשופר בכיוון מלמעלה למטה.
מצב זה מזכיר את ענין התפילין. בתפילין שלנו כתוב "…ה' אחד". בתפילין של הקב"ה כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
אנחנו מחזיקים בפסוק הקשור לקב"ה, וה' מחזיק בפסוק השייך לעם ישראל, כמו: "ועלי תשוקתו".
פי השופר נמצא למטה בצד שמאל, והוא מסמל מקום קשה, בו נמצאים האובדים והנדחים בצרה ובשביה.
פי השופר בנוי מהמילה "והיה", נכתב בעיגול, והאותיות בצורת כתיבה זו יוצרות את שם ה' (הוי-ה). ענין זה מסמל "עמו אנכי בצרה… ואראהו בישועתי".
"אין והיה אלא לשון שמחה". בקשתנו: "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה…"
אז נזכה למימוש הפסוק: "הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים".
יונת השלום – בשורה – השכינה
"קול מנהמת כיונה…", בבוא הזמן ישלח לנו הקב"ה את הבשורה.
היונה באה מלמעלה בצד ימין אל עם ישראל לבשר להם: "בא זמן הישועה, ינון ואליה אני שולח".
פיה של היונה בנוי מהמילים: "משמיע שלום", זו הבשורה אשר מצפים לה.
הרעיון הוא כי השלום לעם ישראל יבוא רק לאחר זמן קיבוץ גלויות ולא להיפך. הסדר הוא קיבוץ גלויות, ורק אחר כך שלום (ויש הטועים בסדר זה).
האות י' (יו"ד) הנמצאת בעין היונה, מסמלת את השגחת הקב"ה על עם ישראל בזמן השלום.
שלום זה יהיה לנצח.
…שנזכה, אמן.
