תיאור
פתיחה
זולת חמשה חומשי תורה דבק עמנו בעוד שניים מספרי המקרא, והם: ספר תהלים ושיר השירים.
אין פלא שיוחד מקום נכבד לשיר השירים בחייו של היהודי במשך כל השנה, לפני כניסת שבת המלכה, וכן נעשה שיר זה זֵר פיוטי לתקופת האביב ביקום, לחג אביבו של עם ישראל, ולזוג הבא בברית הנישואין.
ר' עקיבא, התנא שידע להעריך במיוחד את חיי הנישואין, בדבריו הידועים: "שלי ושלכם שלה הוא" הבליט בזרקור גדול את הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
אהבה אמיתית וכנה שבין איש לאשתו היא בזעיר אנפין דוגמא של התחברות וקשר אינסופי שבין הקב"ה לכנסת ישראל. אהבה זו היא אהבה עזה מכל תשוקות החיים עלי אדמות.
ר' עקיבא הצהיר: אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל, שכל השירים קדש ושיר השירים קדש-קדשים (שה"ש רבה א).
שיר השירים הוא התיקון של הפירוד הראשון שנעשה בעולם, כפי שנאמר (בזהר חדש רות תקפז): בשעה ששלמה המלך גילה לעולם את שיר השירים נפסקה מן העולם זוהמת הנחש הקדמוני שהטיל באדם ובחוה.
היצירה
היצירה בנויה משני עיגולים גדולים המחוברים זה בזה בקשר חזק ואמיץ שלא ינותק לעולם.
לעיגול יש 3 סמלים:
שלמות.
אינסופיות.
בידוד חיובי.
ביצירה נוצר חיבור בין 2 דברים מושלמים.
מעניינת הנוסחה: 1=1+1. "והיו לבשר אחד".
החלק החיצוני של כל עיגול מתחבר עם הפנימיות של העיגול שממול, וכמובן כל חלק פנימי מתחבר עם החלק החיצוני של זה שכנגדו.
החלק החיצוני מסמל זרועות, והחלק הפנימי – לב (שרטוט של עומק הנפש), כפי שנאמר "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך".
נוצר כאן חיבור כאילו של עצמות גידים ועורקים, כפי שנאמר "והיו לבשר אחד".
החלק הפנימי הוא כעובר במעי אמו, המסמל חיבור מהותי, גוף אחד ממש.
המתבונן ביצירה בין שני החלקים, במקום החיבור שביניהם, יגלה שחלקים אלה משותפים לכל אחד משני הצדדים. אין תשובה חד משמעית לשאלה למי שייך חלק זה, כי הוא שייך לשניהם יחד.
חלקים אלה נראים כמנעול סגור, כשתי רתוקות כסף המשולבים זה בזה. לרמוז "גן נעול אחותי כלה".
אפשר לראות את שני העגולים כשני אגמי-מים אשר האחד נכנס לתחומו של השני. ערבוב של מים במים הוא ערבוב מושלם, כך שאין הבדל בין מים למים. מים עליונים ומים תחתונים התחברו זה עם זה, הכל הופך אחד. "מעין גנים באר מים חיים…"
קשר זה הוא קשר-עַד. כפי שהמעגל (הקו המקיף) מסמל את האינסופיות, והעיגול (השטח הפנימי) מסמל את הבידוד מהעולם כולו, כך הקשרים בין הקב"ה – החתן, וכנסת ישראל – הכלה, "אחת היא יונתי תמתי".
הקשר של "אתה בחרתנו מכל העמים" דומה ל-"הרי את מקודשת לי", "אסר אותה על כל העולם". קשר זה הוא אינסופי, לא ינותק לעולם. מכאן אפשר להבין את הרמז של צורת הטבעת העגולה בנישואין.
מספר המעגלים בכל חלק
1) בכל חלק יש בדיוק 26 מעגלים. מספר זה מבטא את שמו של הקב"ה (שם הוי'ה = 26), כפי שנאמר (סוטה יז, א) "זכו שכינה ביניהם".
מספר זה מבטא גם חיבור של פעמיים 13. ערכה של המילה "אהבה" הוא 13. איש ואשה המתייחסים באהבה זה לזו וחיים באהבה זו עם זה, יוצרים ביחד שלמות של המספר 26, שמו של הקב"ה.
2) החלק החיצוני של כל עיגול בנוי מ-14 מעגלים. מספר זה – 14, מבטא את המילה: "יד" (באצבעות היד יש 14 פרקי עצמות). ביחד, בשני העיגולים, נוצר מצב של יד מושטת ליד. שהם יד+יד = ידיד.
המילה "ידיד" בגימ' 28 כערך המילה "כח". הכח האמיתי, והחוסן של החברה, וכל אדם בפני עצמו, הם מצוות "ואהבת לרעך כמוך". מצווה זו מקבלת את הביטוי החזק ביותר בחיי האדם באופן התייחסותו לבת זוגו.
אפשר להבין את המספר 14 כמבטא את המילה "דוד" (14). בשני החלקים מבוטא הרעיון "אני לדודי ודודי לי".
3) האיזור הפנימי של כל חלק בנוי מ-12 מעגלים. הם מבטאים את ענין הזמן – 12 שעות, 12 חודשים. (גם "אביב", תחילת השנה בתורה, פירושו אב-יב, ראשון לי"ב החודשים).
כיוון הכתיבה כמחוגי השעון – "עם הזמן" וגם נגד השעון – "נגד הזמן".
ענין הזמן מבוטא גם באותיות הראשונות והאחרונות של הביטויים, שימני…לבך, כחותם…זרועך, ש. ך. כ. ך. ערכם ביחד 360.
מספר זה מבטא את הביטויים הבאים: "מים טהורים", "כמים לים מכסים" וכן "א-ל ה' ויאר לנו" שערך כל אחד מהם הוא 360.
ביטויים אלה רומזים לנו על החיבור הגבוה ביותר. חיבור טהור מלא קדושה וחסד הדדי עד אפס מקום. חיים של טהרה גורמים להפיכת מידת הדין למידת החסד והרחמים.
בקטע: "שימני כחותם על לבך" יש 15 אותיות. מספר האותיות רומז לשם י-ה, שם חיבור בין איש ואשה.
בקטע: "כחותם על זרועך" יש 12 אותיות. ענין של שלמות הזמן.
יחד = ז"ך 27 אותיות. לבטא: "זכו" – שכינה ביניהם".
"שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני".
יש לשים לב לכך שהחלק השמאלי של העיגול העליון (לא של הקורא) נמצא מתחת לראשו של חלקו העליון של העיגול התחתון.
צורה זו מבטאת: "שמאלו תחת לראשי".
כן נראה צד ימין של העיגול העליון מעל, המבטא: "וימינו תחבקני".
חוט של חסד
התחלת שיר השירים היא למעלה מתחת לאותיות "תם" של המילה "כחותם".
מי שיתבונן מנקודת ההתחלה אל פנימיות היצירה, לכיוון מטה, יגלה חוט של אור יורד מלמעלה, והוא חוט של חסד.
"חוט" זה מגיע אל ראש העיגול הפנימי (עיגול מס' 15=י-ה מבחוץ) בביטוי "שראשי נמלא טל", זהו שפע טל שהגיע מלמעלה פנימה. "טל" הוא 39, ערך הביטוי "ה' אחד" (ה'=26, אחד=13).
קו האור "החיצוני" בעיגול העליון הופך להיות עיגול של אור פנימי בעיגול התחתון. הרווח בין המעגלים הכתובים נחשבים למעגלים של אור.
קשר-עד
צירוף האותיות הראשונות של כל המילים הצמודות לקו האור הנזכר הם: ש, א, ל, א, א, נ, ב, א, ע, ז, ה, ה, א, ר, = בדיוק 674. זה ערך הרעיון המרכזי: "קשר" = 600, "עד" = 74, ביחד 674.
גם ערך הביטוי: "בני ברית" ערכו 674, לרמוז על חיבור של כריתת ברית בין הקב"ה לבין עם ישראל, וכריתת ברית בין איש לאשתו, בין איש לרעהו…
גילויים של רגשות והרגשות
העוקב אחרי כיוון הכתיבה חש בהרגשות מיוחדות ובגילויים נפלאים: שמחה, אושר, רגש מעבר לחושים, סחרחורת, עליצות ועוד… נסה לגלות רגשות אלה ביצירה.
דרכי ביטוי לרעיונות אחדים:
- הסיבובים מבטאים "אקומה נא ואסובבה בעיר…"
- מי שיתחיל לקרוא את שיר השירים יגיע לביטוי "על כן עלמות" וירגיש פתאום מחסום, הכל נעלם, והוא שואל את עצמו, איפה ההמשך? עוצר, מחפש… לא מוצא… או… כן! מוצא את המשך הפסוק בתוך הלב של העיגול התחתון, ומוצא הוא את המילה: "אהבוך", אהבה בלב של הזולת לבטא "תוכו רצוף אהבה".
מתקבלת ההרגשה "הביאני המלך חדריו". קטע זה כתוב במקום מוסתר רחוק מהקצוות של היצירה, בחדרי חדרים. הצניעות היא יסוד האהבה והשמחה, "נגילה ונשמחה בך".
מיד ממשיך הקורא לרוץ "משכני אחריך נרוצה נגילה ונשמחה בך", שמחה אודות הגילוי, ואין שמחה כהתרת הספקות, וחיבור מאוזן בין הכוחות המשותפים של האיש והאשה.
- הודגש והובלט הענין של תוכו רצוף אהבה. בזמן שאנו קוראים את המשכו של שיר השירים בעיגול השני מבחוץ, המתחיל במילים "אל תראוני שאני שחרחורת", ממשיכים וזורמים עם הכתיבה ומגיעים לפסוק: "הגידה לי…" פתאום חסימה. מחפשים מוצא. היכן ההמשך? פונים שוב למרכז, ומגלים שם בלב את ההמשך "שאהבה נפשי…"
- במעגל השלישי, לפני ש"חודר אל הלב" התחתון, מסתיים במילים: "עד שהמלך במסבו נרדי". ובהמשך המילה "נתן" נמצאת בלב (לאחר שנכתבו שם: "אהבוך" "שאהבה" ראה לעיל). בא לתרגם (שמו"ת) את הביטויים הרומזים: "אהבה מה היא?" המילה "נתן" היא מילה שנקראת מימין לשמאל ומשמאל לימין מבטאת את המציאות כי נתינה היא פעולה שיש לה הד… זוכה הנותן לקבל בחזרה כל אשר נתן. כי הרי העולם ראי הוא, ובן/בת הזוג אינם אלא בבואה למעשינו.
ממשיך הקורא, מסתובב, חודר פנימה שוב, מתכנס יותר ויותר. פעמים הפנימיות הופכת לחיצוניות, ופעמים – החיצוניות לפנימיות. מטייל ומרחף הקורא, דואה נוסק, עולה ויורד, מסתובב ומסתחרר בתוך 26 מעגלים מכל צד. הפנימיות של כל אחד מהעיגולים, כל "לב", הופכת להיות הצד החיצוני, ה"זרועות" של הצד שכנגד. כל רגש של אהבה של האחד מהווה כח ועצמה לזולתו. בהתחברות מרגשת זו חשים בביטוי "תוכו כברו". כפי שרואים, בתוך המילה "תוכו" האותיות הפנימיות הן "כו" שערכן 26 (שם ה'), והאותיות החיצוניות של המילה: "כברו" הן גם כן 26 (שם ה').
עליות וירידות
הסיבובים הם גם בכיוונים של עליות וירידות כנגד השעון וכמהלך השעון. "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". "ודגלו עלי אהבה", וחכמים דרשו: "ודילוגו עלי אהבה".
המעגלים ההולכים ומתרחבים מהמרכז החוצה, מבטאים גם את הרעיון של הד קול פנימי שיוצא החוצה. מעגלים אלה מזכירים את הצורה של גלי מים בבריכת היטהרות, בזמן שמבעבעת האהבה במרכז, בלב.
בשיר השירים קיים גם סודו של העם היהודי "כי נפלתי קמתי". הקשר הוא חזק ואמיץ עם "מלך גיבור מושיע ומגן", ובל ינותק לעולם, למרות…
"ומום אין בך" – אין ביצירה הזו שום בליטה, הכל שלם ותמים.
לאור ניתוח היצירה
האם שיר השירים אינו המשובח שבשירים?!
אינו המעולה שבשירים?!
ואינו המסולסל שבשירים?!
יהי רצון שנזכה להרגיש בחוש "אני לדודי ודודי לי".
