תיאור
"טוב להודות"
הרעיון : הכרת הטוב
מקור:
1) ההלל השלם (תהילים קי"ג-קי"ח).
2) "מזמור לתודה" (תהילים ק).
3) "מזמור…ה' רועי" (תהלים כ"ג).
הרגע הראשון של היום:
היהודי קם בבוקר, רק פקח את עיניו, מתעורר לחיים חדשים, והמילה הראשונה על שפתיו היא: "מודה". הודאה והכרת הטוב הם היסוד של כל חיינו.
היצירה נכתבה בדגם של לב המתפתח לצורת כלי הנגינה שנגן עליו דוד נעים זמירות ישראל בזמן ששר את שירת ההלל לרבונו של עולם . הלב אומר "מזמור לתודה". אין זה מן הפה ולחוץ, אלא ממש מהלב כולו בשלמותו.
האדם הראשון ודוד המלך
נבחרו הפרקים המסמלים הודאה, שיר ושבח ליוצר כל, שנאמרו ע"י דוד המלך, כי דוד המלך הוא התיקון של אדם הראשון. ידוע כי חטאו של אדם הראשון שבגללו אח"כ נטרד מגן-עדן היה כפיות טובה, "האשה אשר נתת עמדי…". כאשר כל רצונו של הקב"ה היה להיטיב עמו "לא טוב היות האדם לבדו". מעשה אבות ילמדו בנים" אם רצוננו לחיות בחיים של שלווה חיי גן-עדן, עלינו לדעת להוקיר תודה ולהעריך כל דבר בחיינו אפילו הדבר הקל ביותר ועוד יותר כל דבר שנעשה במאמצים ע"י כל אדם ובמיוחד הורינו.
דוד המלך הוא התיקון של אדם הראשון כפי שאנו יודעים ששנותיו של אדם הראשון היו 930 שנה, הרי היה צריך לחיות 1000 שנה, ("יום אחד"), אלא הוא "ויתר" לדוד המלך 70 שנה מחייו, כי דוד לא היה צריך לחיות אפילו יום אחד. אך זכה ל-70 שנה מאדם הראשון, וסוד חייו של דוד המלך הוא השירות התשבחות וההלל ששר כל ימי חייו להוקיר ולהעריך את כל מה שקבל בעולם. כך כל אדם יֵצא מתוך נקודת הנחה, כי באמת לא מגיע לו מאומה, וכל מה שהוא מקבל זה חסד גדול מהנותן, ויכול להכיר טובה ולהודות לכל אדם שעושה עמו אפילו הדבר הקטן ביותר.
השמש וההרים
10 שכבות של הרים ביצירה בצד ימין למטה, ומספר השורות בהרים בדיוק 45 הרומזים למילה: "אדם" וגם צמד המילים: "לב-אחד" בגימ' 45. ההרים מסמלים את היסודות "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" ההרים מסמלים את היסוד, את ההורים, כפי שדורשים חז"ל: "אשא עיני אל ההרים – אשא עיני אל ההורים".
ההורים הם היסוד, וגם רומזים לאדם הראשון שממנו הושתת העולם כולו.
10 חלקים מסמלים "קדושה", וקדושת החיים היא ההודאה.
אכן אדם הראשון "תיקן" את חטאו ועם כניסת השבת ושר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון". ביצירה, השמש הבוקעת וזורחת ממרכז ההרים, מ"לב" ההרים הפכה את ה"אבנים" של ההרים, שסמלו חומר וחטא, לאור זורח למילותיו של אדם הראשון. "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון…" האור הזורח מופיע ב-13 קרני אור, כאשר המספר הזה רומז למילה: "אחד" או "אהבה" שכל אחת מהן ערכה 13 ורומזות לדרגות הגבוהות של אהבת הבורא ואהבת האדם, מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו.
מספר המילים ממנה נוצרו השמש והקרניים הוא 26. מספר זה רומז לשם הוי'ה ב"ה.
הציפורים
המספר הצפרים – 10, מסמל קדושה. מספר כנפיהן 20 .
"עשרים" (620) בגימ' "כתר" (620).
הצפרים מסמלות חיבור של העולם הגשמי עם העולם הרוחני ומסמלות חיבור של שלום. שלום מגיע בזמן הכרת הטוב וההערכה של הזולת, והודאה לבורא יתברך.
עננים
מספר העננים – 8. המספר 8 רומז למושגים נעלים ביותר, מחוץ לעולם הגשמי ומעבר לתפישת בר-אנוש בשכלו. מומלץ מאוד לעיין בבראשית "ואד יעלה מן הארץ…" תרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם ומסביר "וענן נחית מתחות כורסיה יקרא…" (פירוש: ענן יורד מתחת כסא הכבוד) הוא האד היוצר את האדם, (אותיות "אד" הן הבסיס למילה: "אדם") והוא זה המביא את הנשמה לאדם. אכן "נשמה" הן האותיות "שמֹנה". מושגים נעלים ביותר במסורת שלנו. נקבעו במספר שמונה: ברית מילה "ביום השמיני..", התורה רמוזה במספר שמונה ראה פרק "השמים מספרים כבוד א-ל..", שמחת תורה ושמיני עצרת בארץ ישראל. מתן תורה היה ביום החמישים, יום שפורץ את מעגל השבע או שבע פעמים שבע, שהם מעבר ל-49 ימי ספירת העומר.
אכן נאמר בחוכמת הקבלה: בגלל חטא אדם הראשון, לאחר שבת, אנחנו חוזרים כל שבוע, לתיקון של "סיבוב" חדש ומתחילים ביום ראשון, אלמלא חטא אדם הראשון היינו יכולים להגיע לאחר שבת ליום השמיני מושג שהוא מעבר מטעם ודעת…
אכן ביצירה, מגיעים ברמז אל המספר שמונה המבטא את תיקון חטא אדם הראשון… וכינורו של משיח הוא בעל שמונה נימים…
כביכול העננים הללו רומזים ליצירת האדם אשר הגיע אל העולם הזה, והתיקון שלו הוא הכרת הטוב.
הנבל
אחרי שתיארנו את ההרים והעננים אנו מבינים מה עצמתו של הנבל, כמה גדול הוא וכמה חשוב הוא.
בנבל כתוב כל ההלל, ההלל השלם.
מסגרת הנבל, מבנה ה"עץ" הבונה את המסגרת
בחלק העליון, צורתו כמו האות "א"
מימין בפינה, כמו האות "ד"
האלכסון של המסגרת המתחיל מלמעלה בצד ימין ומסתיים למטה בצד שמאל דמוי האות "ם". שלושת האותיות יחד יוצרות "אדם".
האדם כולו הופך לצורת "לב" והלב ל"נבל"
הנימים:
מספר הנימים בדיוק 13 רומזים למילה "אהבה" כמו שנאמר "תוכו רצוף אהבה"
בנימים של הנבל כתוב הפרק "ה' רועי לא אחסר…"
האות "א" בנויה מ 4+4 שורות
האות "ד" בנויה מ-5 שורות
הבסיס, האות "ם", כתוב מ-9+1 שורות
הוסף 3 שורות של מרכז האות "א", יחד כל השורות-26, כמו שם הוי'ה ב"ה
מזמור לתודה
המילים "מזמור" "לתודה" הן 10 אותיות המתחלקות ל-5, 5, כמו שני לוחות הברית מחברות מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו כך גם הכרת הטוב וההודאה צריכה להיות גם בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
מדוע מוזכר קודם "בן אדם לחברו" ורק אח"כ "בן אדם למקום"? משום שחז"ל דרשו "כל הכופר בטובתו של חברו סופו לכפור בטובתו של המקום…" לומדים זאת מפרעה "אשר לא ידע את יוסף" ואח"כ נאמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו".
הנבל הוא בצורת לב הרומז להכרת הטוב לזולת. הכרת הטוב לזולת היא יסוד מוסד להכרת הטוב לקב"ה, נותן הנשמה ומחיה את הגוף.
בספרו "יערות דבש" כותב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל ששורש כל המידות הרעות מקורו בכפיות טובה וכלשונו: "ולכן הנזהר מבלי להיות כפוי טובה לא במהרה יחטא…" כיוון שאין אדם יכול לעבור את דבר ה' שנותן לו יום יום חיים, אוכל פרנסה, ומטיב עמו לאורך כל הדרך על כורחך חוטא הוא! משום כפיות טובה שבו כפי שמופיע בבראשית פרק ג' פסוק א' שם מצאנו שני חוטאים – האחד הוא הנחש הקדמוני שבדברי הגמ' בסוטה ט: הקב"ה המליכו בתחילה על כל בהמה וחיה, נתן לו כח הדיבור והיה הנחש מהלך בקומה הזקופה, והלך הנחש וכפר בטובתו של המקום בשכנעו את חוה לאכול מעץ הדעת טוב ורע. לפי זה נוכל להבין את דברי הגמ' בב"ק טז, "מי שאינו כורע במודים שדרו נעשה נחש" (יש היכולים לראות במסגרת הנבל. נחש שחור שהופך לנחש לבן. "נחש" בגימ' "משיח". ה"עץ" הבונה את המסגרת יכול לרמוז ל"עץ הדעת טוב ורע…" (וד"ל).
מצאנו בגמרא בבא קמא צ"ב: נאמר: "חמרא למריה וטיבותא לשקייה". היינו: היין של המלך והשותים אותו מחזיקים טובה לשר המשקים. זה הוא דרך העולם לומר תודה ולהביע רגשי הכרת הטוב לאותו מלצר המגיש לנו את היין. כיוון שאם לא נכיר טובה לזה שמגיש לנו את הטובה, נבוא בסוף לכפור אף בטובתו של בעל הבית. משום כך עלינו להודות ולהכיר טובה לכל אחד המיטיב לנו, אעפ"י שהוא נהנה מאיתנו. כיוון שאם לא נרגיל את עצמנו להודות לאדם, נבוא בסופו של דבר, חלילה, לכפור בטובתו של הקב"ה.
המוט התומך את הנבל הענק מסתיים בצורה של גביע יין, הנמצא בפסגה בצד שמאל, מעל לנבל על רקע השמים. הצורה המשולבת מביעה את הרעיון הנזכר – לדעת להודות באמת למי שהוא היסוד של כל היסודות עילת העילות וסיבת הסיבות.
הפרק: "מזמור לתודה" תהילים פרק ק', (אולי יש רמז אפילו למספר הפרק, פרק 100 שמבטא שלמות של 10 פעמים 10 וכן המילה "מודים" בגימ' 100) ביצירה הפרק הזה כתוב בענני השמים."וירד ה' בענן.." הפרק הזה מחבר את הקב"ה עִם עַם ישראל.
נאמר בויקרא רבה ט ז: "כל השירות עתידות להיבטל חוץ ממזמור לתודה…" כמה חשוב פרק זה המביע את הכרת התודה שהוא החינוך הגבוה ביותר לאדם להכיר בטובות שמקבל בעולמו של הבורא.
מי לנו גדול ממשה רבינו אשר דיבר פנים אל פנים עם רבונו של עולם, תכונותיו הבולטות ענווה והכרת הטוב. משה עומד מול פרעה וגובר עליו, בזכות שתי התכונות המנוגדות שהיו לכל אחד מהם. פרעה כופר בטובה (ראינו לעיל) ואצל משה רבינו ראינו פעמים רבות לאורך התורה ענווה והכרת הטוב. אצל משה רבינו נאמר: "ותקח לו תבת גומא ותחמרהּ בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור" המקום הראשון שמשה ניצל בו מגזירות פרעה היה היאור, המים, ושמונים שנה זכר משה רבינו טובה למים. במכה הראשונה במכת הדם משה רבינו לא הכה את המים ע"מ להכיר טובה לאותם מים אשר הצילו אותו.
ראינו את ההבדל הגדול בין "ראש הקליפה" לבין ראש הקדושה. ההבדל מתבטא קודם כל במדרגות שהן נראות לכאורה הנמוכות ביותר, לפני שמדברים על מדרגות גבוהות, צריך לתקן את המדרגות הבסיסיות של הכרת הטובה. הכרת הטובה לכל המציאות כולה. משה הכיר טובה למים, לכאורה מה הטעם להכיר טובה לדבר דומם, למים? הכרת טובה למים באה לחדד לנו את הרעיון הזה שהכרת הטובה צריכה להיות כל כך מושלמת עד שמכירים טובה אפילו למציאות שהיא דוממת.
מכאן נבין את דברי חז"ל ואת הסיפורים על הצדיקים שהיו נזהרים שלא לקטוף עלה שלא לצורך, ושלא לדרוך על נמלה. יש לכל המציאות יחס אליך ויש לך יחס לכל המציאות..לכן ביצירה, רואים אנו את כל ההויה. אם כל המייצגים את המציאות.
כדור הארץ נרמז בהרים "מוסדי הארץ", רמי השמיים נרמזים בצפרים ובעננים, והאדם קם ומתעורר ומחבר את כל המהות את כל היקום בשירת "מזמור לתודה" ע"י שיצר בידיו את הנבל כדי לשבח ולהודות..
נבין את כוחו של משה רבינו, הוא רצה לגאול את המציאות כולה, וממילא היה לו יחס ישיר גם אל הדברים הדוממים, ולכן היה לו יחס ישיר גם אל המים והוא הכיר למים טובה, למרות שהיאור היה העבודה הזרה של מצריים.
ישנם בני אדם שבאמת מתייחסים כ"כ ברגישות לדוממים, לצמחים ולבעלי חיים. נכון בהחלט לעשות כך! אך יש כמה השוכחים להתייחס גם לבני אדם לפחות באותו יחס. יש ללמוד ממשה רבינו, אשר הוקיר את חותנו יתרו, ובזמן שהקב"ה שולח אותו למצריים הוא הולך תחילה ליתרו משום שפתח לו את דלתו בזמן שברח מפרעה. כביכול הקב"ה "תלוי" בתשובתו של יתרו ובהסכמתו…זו היתה הכרת הטוב של משה שהיתה מוחלטת.
אין מציאות שאפשר להתעלם ממנה, כל מי שעשה לך טובה, כל מי ששלח הקב"ה דרכו מעשה חסד, חייבים להכיר לו טובה גם אם הוא רק השליח של הקב"ה..
בודאי ובודאי נזכור ולא נשכח את השולח, את מקור המקורות של ההויה כולה שאין עוד מלבדו! נזכה לראות בעיניים פקוחות את הטוב והמטיב.
כאשר נברך בברכת המזון את הברכה השנייה נזכור לדייק במחשבה ובכוונה גדולה ועצומה
"ועל הכל ה' א-להינו אנחנו מודים לך…"
נדגיש את שתי המילים הראשונות:
"ועל הכל…"
האם שמנו לב שהמילה "תורה" והמילה "תודה" דומות זו לזו…
והמשכיל יבין!
