תיאור
הרעיון: השבת, שהיא מקור הברכה.
המקור: תפילות קבלת שבת – "מזמור לדוד…", "אנא בכח…",
"לכה דודי…", "מזמור שיר ליום השבת…", "ה' מלך…".
הקידוש – "אשת חיל… יום הששי".
הדגם: האם מכסה את עיניה ושואבת את הברכות מאור הנרות. הנרות ואורן הוא חלק מגופה של האם, האור חודר פנימה ומקרין זיו של שמחה ואושר על פניה וידיה הצחורות. מהאור הזה משפיעה האם גם על הבת העומדת לידה.
הבת – כולה לבנה, והיא מסמלת טוהר וקדושה, הולכת היא בעקבות אִמהּ, זו הזכות והחובה להעביר המסורת מדור לדור. עם העברת המסורת מעבירים גם ברכות ושפע לדור הבא. הבת "בנויה" מ-26 קוים (=שם ה').
רמז יש בדבר: האשה מסמלת את שבת המלכה, אשר יסודה הוא זוך וטוהר. "שחורה אני ונאוה" – "שחורה אני" בששת ימי השבוע, ו"נאוה" אני בשבת (שה"ש רבה א, ה). ניגוד זה מבליט מאוד את אור השבת.
החלון
העולם, שמחוץ לחלון, שם השמש שוקעת. בתוך השמש השוקעת כתובים הפסוקים המתחילים ב"יום הששי". ברגע זה באה השכינה בצורת ענן, כמו שכתוב (שמות טז, י) "והנה כבוד ה' נראה בענן", ונכנסת לביתו של היהודי (נשמה יתירה).
למרות השקיעה יש הרבה אור. ליל שבת אינו חושך, אלא כולו אור. יש הנמנעים מלומר בסיום ליל שבת: "לילה טוב", אלא "שבת שלום" או "שבת אור".
כיוון הכתיבה
רוב הכתיבה ביצירה זו יורדת מלמעלה למטה. כיוון זה מסמל שפע רב שבא מהעולמות העליונים – כולל את הנשמה היתירה.
מבנה היצירה
הפרק "אשת חיל" תחילתו כעטרה על ראש האשה, כפי שנאמר (משלי יב, ד) "אשת חיל עטרת בעלה", וההמשך הוא על ידיה ופניה.
יש לשים לב כי הפסוקים המתייחסים לידיים, כגון: "ידיה שלחה בכישור וכפיה…" כתובים בצורת ידיים. פסוקים המתייחסים לפה, כגון: "פיה פתחה בחכמה…" כתובים בצורת פה.
המשך הפרק כתוב בצורת שני פמוטים מחוברים.
סוף הפרק: "רבות בנות עשו חיל… קמו בניה…" כתוב בצורת הילדה הזכה והתמימה.
את הפרק "אשת חיל" אפשר להבין גם כשיר הלל לתורה, לחכמה היהודית או לאותיות הא-ב.
רעיון המספרים 6 ,7 ,8
המספר 6 מסמל טבע, גשמיות, ששת ימי המעשה…
המספר 7 מסמל קדושה בתוך הטבע, שבת…
המספר 8 מסמל קדושה גבוהה, על טבעיות. תורה, חכמה…
השילוב של הטבע, של קדושת השבת ושל לימוד תורה וחכמה ביחד מבוטאים ע"י שילוב של שלושת המספרים הנ"ל ביצירה עצמה בכמה מקומות:
- העטרה של האשה כתובה ב-21 מילים, 21 = 8 + 7 + 6.
לרמוז: "אשת חיל עטרת בעלה" וגם לשם "א-היה" הנמצא בספירת ה"כתר".
- ידיים ופנים: הפנים בנויים מ-6 קוים.
יד ימין בנויה מ-7 קוים.
יד שמאל בנויה מ-8 קוים.
- בחלון: יש לשים לב להשלמה בין גשמיות ורוחניות.
ההרים המסמלים גשמיות מוחלטת, כתובים ב- 8 קוים.
קרני האור המסמלות התפשטות – 7 קוים.
ענן השכינה המסמל רוחניות – 6 קוים.
- קוי רקע ביצירה: קוים מאוזנים – 6.
קוים מאוזנים + אלכסון – 7.
קוים מאונכים – 8.
- מילים ברקע: מספר מילים יורדות – 6.
מספר מילים מאוזנות – 7.
מספר מילים עולות – 8.
המספר 18 (חי) חוזר פעמים רבות ביצירה:
כל קטע על פני הבגד כתוב ב-18 שורות.
18 שורות בצד ימין עד תחילת "לכה דודי".
18 שורות בצד ימין לכל הפיוט "לכה דודי".
השורה "מזמור שיר ליום השבת" מהווה כחגורה מקשרת.
18 שורות בצד ימין מ"מזמור שיר ליום השבת" עד סוף הבגד.
מבנה הפמוטים
שני הפמוטים בנויים מפעמיים ח"י שהם 36 (2X18 = 36), מספר המבטא את האור ביהדות, ראה הסברים ביצירה "אור הכבוד" ו"חלום יעקב".
כל פמוט ללא בסיס בנוי מ-10 (קדושה) קוים. יש לשים לב למשולש ההפוך במרכז המצטרף ל-13 (=אהבה, אחד) כדי לבנות את הרעיון של אהבה או אחדות.
גם הבסיס של הפמוט בנוי מ-13 קוים. "רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד…".
הפמוטים זכים וטהורים – מקור האור.
לסיכום
על השולחן יש רק נרות, ואין מאכלים. סמל לכך שהשבת אינה עניין גשמי, אלא רוחני.
אשרי הזוכה לברכות ממקור הברכה, כפי שאמר הזוהר הקדוש: "וכולהו שיתא יומין מההוא שלימו מתברכאן…". פירוש: שכל ששת ימות השבוע מתברכים מהשלמות של השבת.
וכן נאמר בפיוט: "לכה דודי.." "כי היא מקור הברכה"!
