האמן שמאחורי הכתב
הרב בן-ציון בר-עמ"י דורש אותיות , אמן מצרפי הכתב ,
מנכ"ל "אות-לעולם" מכון לחקר הלשון והכתב בישראל.
סדר הכנת היצירות
הרעיון קודם לכל.
"וייבקע הרעיון!"
"קול דודי דופק", הרעיון מתעורר בפנים ומבקש מקום ביטוי. כאילו בת קול בוקעת ממעמקי הנשמה, מצווה עלי לאחוז בקולמוס ולהכין עבורו בית גנזים. הרעיון המתעורר הוא כללי ומופשט, כגון "היהודי הנצחי", "הרוח שבחומר", "עם ישראל חי" "ערך השמחה" "הכרת הטוב" ועוד.
חיפוש כלים לאצור את הרוח
הרעיון מחפש לו תיקון (בגד), מקום מוגדר. כלי מעשי לחדור לתוכו. והשלב הבא: הפוך בו והפוך בו בתנ"ך וביתר המקורות.
מתעוררת השאלה איזה ספר יביע את הרעיון?
אילו פרקים יתאימו ביותר לתת ביטוי הולם לרעיון?
באותו זמן נבדקות האפשרויות הגלומות בכל מקור. מה הם רעיונות המשנֶה שאפשר להוציא ממנו?
יסוד מוסד! הכל על פי דעת חז"ל הקדושים! ההעדפה וההחלטה בשלב זה קשות מאד.
בניית התכנית
נבחנות המלים ונבדקים הביטויים המשמעותיים אשר צריכים להיות מובלטים ביצירה ש"תיוולד". לחלקים אלה נשמר מקום חשוב ומכובד במשטח היצירה, כמו מרכז היצירה, פינות בולטות ועוד… כדי שידגישו את המסר והרעיון בצורה בולטת.
הדגם המתפתח
שלב המעבר מהתכנית אל המציאות. נערכות טיוטות רבות. בעפרון ובמחק. כאן עוברים מהשלב של תכנית מופשטת אל המציאות המעשית. הרוח- הרעיון כביכול – צריכה להתלבש בגוף גשמי בדומה לנשמה אשר ירדה לעולם והתחברה אל גוף האדם.
לכלוא את הרוח
שלב זה, המאבק בין הרוח והחומר, קשה ביותר. כוחות עצומים מופעלים בתהליך זה לכלוא את הרוח ולקשור אותה בחומר.
כאן מתוכננת בצורה מעשית, מסגרת יציבה, מעין יסודות עליהם מושתתים עמודי הבנין, וביניהם הקירות. אלמלא סייעתא דשמיא אין מציאות של התפתחות ויצירה. לעתים חש אני כי האותיות עצמן מסייעות בעדי לבנות את היצירה בדומה לאגדה הבאה: (אגדה עם עומק מיוחד ויש לה קשר אמיץ לכל העבודות של מיצרפי הכתב- והמבין יבין )דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים" זה שאמר הכתוב ברוח הקודש ע"י שלמה מלך ישראל (משלי כ"ב ) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב".
מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר: "הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר?" מה עשה? יצא למדברה של עירו, וראה שם אבן אחת ושיבבה וסיתתה ומרקה, ואמר: "הרי עלי להעלותה לירושלים" ביקש לשכור לו פועלים ונזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להם: "מעלין לי אתם אבן זו לירושלים?" אמרו לו:"תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין אותה לירושלים". ביקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה, הניחוהו והלכו להם.
זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם: "אתם מעלין לי אבן זו?" אמרו לו: "תן לנו חמשה סלעים, ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו." נתן ידו ואצבעו עמהם, ונמצאו עומדים בירושלים.
ביקש ליתן להם שכרם ולא מצאן. נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם. אמרו לו: "דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים". וקראו עליו מקרא זה: "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב" קרי ביה לפני מלאכים יתייצב.
"שהחיינו"- החידוש העולמי
כיוון כתיבה מביע משמעות
הרעיון שכיוון כתיבה הוא משמעותי, הוא מקורי, ואין לו אח ורע בכל מה שנאמר בעבודות הכתב בעבר. האותיות והכתיבה עדיפות על פני ציורים של קוים ונקודות. קוים ונקודות מבטאים דבר דומם, עומד, ללא תנועה, קופא ושותק, לעומת זאת אותיות וכתיבה יש בהן זרימה, תנועה, חום, כח, עצמה ויש בהן שמחה והבעה.
השם לבו לכיוון הכתיבה יחוש ויגלה לאן "נושבת הרוח". זוהי הרוח הנושאת את האופנִים. עָצמה פנימית זורמת בעורקי היצירה בדיוק כמו הדם הזורם בעורקי האדם החי – "כי הדם הוא הנפש".
ואנכי הדל, אינני רואה את היצירה עומדת וקפואה, אלא זורמת.. וזורמת.. וזורמת.., מפעפעת ומפכה כמו מעיין של מים זכים.
רעיון זה ינקתי עוד בימי חרפי מאבי זצ"ל בזמן שלמדני שילוב יסודות כתיבת סת"ם והקבלה הסביר לי אבי שכל אות נכתבת ע"י סופר סת"ם מלמעלה למטה – סימן להורדת הרוחניות אל הגשמיות. כל אות בפני עצמה נכתבת משמאל לימין – קושרת את מידת הדין שבשמאל לצד ימין שבמידת החסד, וכל האותיות זורמות בזו אחר זו מימין לשמאל כדי להשפיע את מידת החסד אל מידת הדין וד"ל.
ועוד יותר נראה לי כי האותיות גילו לי זאת בגיל ארבע- חמש, בשיעורי טעמי מקרא אצל המורי, כאשר ישבנו מספר זאטוטים מסביב לחומש אחד, והאותיות זרמו והופיעו מכל כיוון אפשרי, וכילד השתעשעתי בחלומות נפלאים לראות אותן מדלגות על ההרים ומטפסות על הגבעות…דומות האותיות לצבאים או לעופרי האיילים…לפרפרים ירחפו…כמלאכי שמים בסולם יעקב..גם יעופו בחלל העולם…
היחס לגימטריא
הודגש כבר לעיל כי הרעיון-קודם לכל. הרעיונות הם יסוד מוסד עליהם נבנו כל האדנים ביצירות. השימוש בגימטריא הוא אך ורק כלי עזר ואמצעי לבטא רעיונות ומסרים וכלשון חכמים "אסמכתא בעלמא". כל בר דעת מבין שגימטריא, הרבה אפשרויות לה ולעתים מוזרות ומגוחכות.
מהי גימטריא?
משל למלך (רעיון) אשר נתפרו לו בגדים (הגימטריא). כמובן, בגדים אלה יכולים "להתלבש" על אנשים אחרים וגם על דמויות שליליות במידה שווה. אולם ברגע שהתייחסו הבגדים אל המלך, שייכים הם אל המלך וד"ל.
הרעיונות היסודיים ביהדות: "אחד", ו"אהבה", ערכן 13. ולכן במקומות רבים מספר זה קיבל ביטוי והד חזק ביותר כמעט, בכל יצירה.
המספר- 26 (כמנין "אחד" ו"אהבה")הוא ערכו של שמו הקדוש יתברך, שם הוי-ה ב"(י-ה-ו-ה 5+6+5+10) גם הוא קיבל ביטוי חזק ביצירות.
הפסוק המרכזי ביהדות "שמע ישראל" ערכו מיוחד: 1118. במקומות אחדים גם צורפו אותיות בצורה מסודרת כדי להצפין את המסר החשוב של עמנו לעולם כולו.
יודגש שוב, בכל מקום בו מוזכרת גימטריא או מספר, אין הוא אלא כלי שרת, אמצעי מייצג, לבטא רעיון, ואין הוא הרעיון בעצמו..
אמצעים וכלים להביע משמעות
יש לשמוע את המסר ואת דברי היצירה ע"י ה… עיניים.
יתבונן האדם עפ"י הכלים הניתנים לו להלן. באמצעותם מוצפנים הסודות והרמזים. יבדוק הצופה את הקשרים ביניהם וייהנה מהעושר הטמון בכל מה שעיני שכלו רואות: