הנושא: "אוצר בלוס"
שגיאות בעברית
טעות לעולם חוזר…
אוצר בלוס
ליסטיס
"ירקרק" "אדמדם" פירושם ירוק יותר אדום ביותר (תיקון קוראים)
אבא קנה או אבא מכר?
מאת רבני ישיבת בית אל
שאלה: בחד גדיא אומרים "דזבין אבא", המשמעות של דזבין היא "מכר" אך לפי כל המפרשים הכוונה בשיר היא "קנה". זה אמור להיות דיזבן אבא אך לא ראיתי הגדה עם ניקוד כזה.
תשובה: אכן בהגדות של יהודי תימן הגירסא מתוקנת דֵּזְבֵּן (ד' דגושה בצירי, ז' בשוא נח, ב' דגושה בצירי).
הרב רואי מרגלית.
בס"ד
ידידי הרב משה קליין יצ"ו
נסיון להבין את הרעיון "בשצף קצף" כי המילה "שצף" מבטאת קלילות של "קצף"
"בשצף קצף"
הביטוי "שצף" נחשב לביטוי "קל" ולא ביטוי חזק – ואינו מביע תוקף הדין אלא צורה "עדינה" של וגז קל.
נסיתי לבדוק במקורות ולא מצאתי סיבה.
בקשתי מכליותי היועצות והשיבוני:
שתי סיבות:
א) המילה "שצף" רומזת על משהו חיצוני ולא פנימי, והיא מזכירה את המילה:"צף" לצוף על פני השטח ואכן גם המילה :שצף" מזכירה משהו "שצף" על פני השטח.ולא חודר פנימה, אין זה "מעומק הנשמה".
ב) אם נבין את המשמעות של הביטוי הצמוד בשתי מילים "שצף קצף" כאילו מילה הנסמכת לחברתה והמילה שצף מבטאת את רמת הקצף..
נקח לדוגמא את האותיות "ק" והאות "ש" ונראה את המרחק ההולך ומתרחק מבחינה חומרית למצב עדין מאוד..
לדוגמא:
ק-בע ("חזק"!)
ט-בע גשמיות
צ-בע חיצוניות
ש-בע נקודה שאינה גשמית…
(ש-פע)
המברך את השואל בשפע פי שבע
והמשיב באהבה איתיאל בן-יוסף 054-449-1118
תיקונים לשיבושים
לפניכם משפטים. קראו כל משפט בעיון. בחרו את הביטוי הנכון, ורשמו בצד האם הבחירה שלכם א ' או ב'?
1) את הכסאות נעביר מיד ליד הקירות ונתחיל לרקוד.
2) יש לי דודה בשדרות . היא גרה ליד דודה.
3) אם תקפוץ ללא מצנח, תגיע מהר(אבל לא כדאי)
4) צבע סגול – הוא צבע יפה
5) התלמידה אסנת – היא מלכת הכיתה
6) היום אני נהנה ממזג האויר (לפחות ממשהו..)
7) לטפס למצדה לפנות בוקר זו ממש הרפתקאה הרפתקה
8) נאוה נערה דתית דתיה
9) חולון היא עיר יפה ורחוקה מחיפה.
10) הרי את מקודשת לי בטבעת זו
11) יתוש מזמזם כדי להזמין את חברתו למסיבה
12) למתעטש אומרים "לבריאות" גם אם התיז רוק מסביב..
13) נא מסור דש חם חמה לאחותי מבן דוד של בן דודי
14) בכתה זו יש שמונה עשר שמונה עשרה חכמים והיתר פיקחים
15) השיכור הזה הוא שכן שלי וגם הידיד שלי
16) הוא טוב ממני בלימודים ואני טובה ממנו באיגרוף.
17) ממש מצחיק השרברב מתקן צינור כשהוא חוגר סינור סינר
18) במסיבה, המלכים ישבו לבדם והמלכות לבדן.
19) חשוב להתקדם שלב אחרי שלב.
20) לכי ימינה , שם תראי ראי. בתוכו משתקף אוצר!
עברי דבר עברית:
בדוק עצמך או את ידידיך….
מסביב לתינוק החדש מכרכרים ואין מקרקרים …התרנגולים מקרקרים…
יחד של חרקים הוא:….. חֶרֶק כמו : "ילדים" – "ילד"
בהומור: ילד מתלונן למה כולם טועים וכותבים " ספתא" "ב" במקום "פ"
מכנסיים "ארוכות? …לא. מכנסיים הם לשון זכר… כן כך גם "שטרות" וגם משקפיים" כולם – זכרים. כן, גם "צומת" ברבים : "צמתים" גם "צוות" הוא זכר וברבים "צוותים"
נעל- נקבה "גרב" – זכר (בדוק)
ומה עם ה"פנים" גם זכר וגם נקבה! וגם "שבת" זכר וגם נקבה
"
לשון רבים של איברי הגוף הזוגיים הם כשל צורת הזוגי, למשל שש כנפיים, חמש רגליים עשר ידיים וכיו"ב
שם התואר של "נקבה" הוא נְקֵבִי" ולא נִקְבִי" ושל "זכר" – זְכָרִי" בלשון רבים: נְקֵבִיִּים וּזְכָרִיִּים . גם הצירי וגם הקמץ מתקיימים במילים אלה , ואינם משתנים לשו"א
השם אֲבָקָה גזור כשם נקבה של אָבָק, לפיכך יש לנקדו "אֲבָקָה" כמו : "קָצָר "קְצָרָה" צורת הנסמך: אַבְקַת רוכל, בריבוי: "אֲבָקוֹת" והנסמך: "אַבְקוֹת כביסה"
כמה מן המילים המשמשות כאיברי גוף, באות בריבוי רגיל, כשאינן מציינות איברי גוף, למשל: ארבע כנפות הארץ, שלושה רגלים עשר ידות
שים לב: הסיומת : -ַיִם אינה סימן לנקבה. מילים המסתיימות ב-ַיִם הן לשון נקבה. רק אם היחיד הוא לשון נקבה, למשל יד(ידיים ארוכות) רגל (רגליים קלות) ברך (ברכיות כושלות) עין (עיניים ירוקות) אוזן (אוזניים קשובות)
אבל: מיעיים רגישים
עפעפיים מרצדים
גרביים שחורים
מכנסיים ארוכים
מלקחיים חזקים
מלחציים הדוקים
אופניים חדשים
חניכיים מיעיים נחיריים ושדיים כולם לשון זכר, שיהיו בריאים!
יוצא דופן…הביטוי…
שרוי עם נחש בכפיפה אחת פירוש- בסל אחד
מאות ואלפים
מספר המונה"מאות" הוא תמיד במספר נקבה ו"אלפים" במספר זכר
מספר שכל ענינו לשמש ציון לשם העצם, ואינו בא לציין כמות נעצמים שלפניו- מספר כזה נזכר בלשון נקבה. בית מספר חמש." עמוד ארבעים ושתים. וכן בתרגילי חשבון "שבע ועוד חמש שוה שתים-עשרה
הזכרנו עד מספר 10 חייבים לציין את השם הספור בלשון רבים ולכן נאמר: שני שלישים ולא :שני שליש ששה אחוזים ולא ששה אחוז
גם "שמש" זכר ונקבה אולם "חמה" – נקבה
ירח" הוא זכר ו"לבנה" היא נקבה
"שמים" ושחקים" הם זכר רבים , "רקיע" זכר יחיד
"מים" הם זכר רבים (נדמה לי שרק בשפה העברית…ראה מים עליונים ומים תחתונים)
"מים מתוקים" הם השם העברי המקורי למים הם מים שאינם מרים או מלוחים. הם מי השתיה הרגילים.
"סכין היא זכר ונקבה "מאכלת" – נקבה "פגיון ן"תער" – זכרים
"חומר – זכר מתכת- – נקבה ברזל" זכר פלדה – נקבה
"מברשת" –נקבה " מסרק" זכר, אבל ברבים: מסרְקות
"עט" לכתיבה – זכר "עת" –זמן – נקבה זמן" – זכר
"שניה" דקה" "שעה" –נקבות. יום" – זכר יממה" – נקבה
שבוע" חודש" יֶרַח – זכרים "שנה" – נקבה "יובל" – זכר
"צפרדע" – נקבה
והנה מילים שאין להם ריבוי: "ציוד" –זכר, רכב" –זכר נשק" – זכר…דגה" נקבה נחושת" – נקבה
"לְלֹא כְּחָל וּשְׂרַק" – ללא הצבע הכחול בעיניים וללא האדום, הסומק…בלחיים ובשפתיים. פירוש בלי ליפות בלי להסתיר…
"טעות- לעולם חוזר!" רק כך ולא אחרת…אין היגיון במשפט :"טעות לעולם חוזרת"
לא מצאתי:" איש באמונתו יחיה" כן מצאתי:"וצדיק באמונתו יחיה"(חבקוק ב') פיוש: אמונתו מקיפה את חייו" הוא חי את אמונתו"
"זו טיבה של טעות שהיא תמיד קורית" האמנם:"קורית"? לא! יש לומר "קוֹרֶה"
"לָמוּל את הבן" ולא "לימול.."
להיפך מ"חובה" זו "רשות" ולא…. "זכות"
"לצטט" דברים שנכתבו או נאמרו… ולא "לצותת" להאזין לשיחה…שלא ברשות?
"עלול" – משהו שלילי…"עשוי" …משהו חיובי…
"לוודא" ולא לוודות ולא להתוודות…"למלא" ולא "למלות"….
"וְרִיד" "סְעִיף" "פְּרִיט" "צְמִיג" צְרִיף" כולם כמו: שְׁרִיר
אולם: יָמִין, לָהִיט, נָתִיב, צָעִיף
"לתפוח" הלחם והעוגה תופחים…לטפוח" ..על הגב…
לתופף"…בתוף לטופף" או "לטפוף"..על עקבים…
"לתבל"..בתבלינים את האוכל.. ולטבול…ירקות ברוטב
"לקעקע" להרוס ו"לכעכע" או "לכחכח" להשתעל כדי לנקות את הגרון
"תחנה" של אוטובוסים " טחנה" של קמח…
"כורסה" יחיד, ברבים כורסאות…"דוגמה" ..רבים: דוגמאות"
"לא נאמר:"לא ייאומן" אלא : "לא ייאמן" (הטעות נובעת מההמשך "כי יסופר")
ומה עם הביטוי? חזר לסורו" כיצד נהגה? לפי אבן שושן…"חזר לְסוֹרוֹ" מלשון "שְׂאוֹר", יסוד תכונה מקורית…חזר להרגליו הרעים…
"התראה" או התרעה" וההבדל ברור. "התראה- נזיפה" "התרעה" אזהרה לפני שמשהו רע עומד לקרות"
"תא-דואר" תיבת דואר"
"תא-דואר, -אישי לכל דייר או לכל אדם "תיבת דואר" כללית לציבור במרחבי העיר או ליד סוכנות דואר לשם שיגור המכתבים
"חוֹבֶרֶת" רבים : חוֹבָרוֹת" כמו : חותמת" חותמות" אום בסמיכות "חוֹבְרוֹת לימוד"
"אבטחה"- מתן אמצעי בטחון מפני התקפה לא צפויה.
"הבטחה" – להצהיר על פעולה לעתיד…
אבחנה" – בידול , קביעת סוג
"הבחנה" – להבחין..לשים לב..הכרה ברורה בטיבו של דבר
"לרכוב" ולא "לרכב"
"מַקְלֵעַ" ולא "מִקְלַע" . מַקְלְעָן" – היורה בַּמַּקְלֵעַ
מַצְנֵחַ" ולא : מִצְנַח"
מַסּוֹק ברבים "מַסּוֹקִים" ולא כמו הריבוי של "מָטוֹס-מְטוֹסִים"
"טקס" ולא "טכס"
כן"לטכס עיצה" – לערוך התייעצות, טכסיס
אם נכתוב:"טכס" יש להגות את ה"כ" ללא דגש :"טֶכֶס"
האקדמיה קבעה:כל KS נהגה וייכתב ""טק" (טקסט, אקסיומה, טקסטיל, מקסימום
בשורש "נ.ט.ע.( אפשר: "ליטוע, לנטוע וגם "לטעת"
"לגמוע" משקה "לגמוא" עבר מרחק
טפל" – לא עיקר תפל" – ללא טעם
לתעות" בדרך לטעטת לשגות
לפרוס – לחם לפרוש מפה
כך נאמר:"אם ידוע (זכר) לכם מספר (זכר) השלוחה..נא להקישו כעת"
אם ידועה (נקבה) לכם השלוחה (נקבה)….לא: "אם ידועה לכם מספר השלוחה…"
"אקדח" במקור בלשון המקרא הוא אבן יקרה ושערייך לאבני אקדח" (ישעיה נ"ד , י"ב)
"כדור"למרות שכתוב "וחניתי כדור עלייך" ישעיה כ"ט ג) הכוונה כמו מעגל אין הכוונה ל"כדור" של משחק או לצורה משוכללת בעלת נפח.
"הבית נבנב בקצב מהיר"המקום נראה מרחוק
הוא נהנה עכשיו"
הפעלים האלה ודומיהם ודומיהם, כשהם באים בזמן הווה, מנוקדים בסגול, וכשהם באים בעבר ניקודם בקמ"ץ.
ימי החודש מציינים במספר מונה ולא במספר סודר כגון אחד בתשרי, עשרה בטבת, חמשה עשר בשבט עשרים וחמישה בכסלו עשרים ותשעה בנובמבר….
"יַלְדָּה" יְלָדוֹת יַלְדוֹת הַשְּׁכוּנָה.
מַלְכָּה מְלָכוֹת מַלְכַּת הַכִּתָּה מַלְכוֹת הַמִּטְבָּח
שִׂמְלָה שְׂמָלוֹת שִׂמְלוֹת נשף
כִּבְשָׂה כְּבָשׂוֹת כִּבְשׂוֹת הרש
פָּמוֹט" ברבים :"פָּמוֹטוֹת" כמו :"פָּעוֹט" פָּעוֹטוֹת"
"נָמֵל" ברבים: "נְמַל אשדוד" ברבים: נְמֵלִים כמו נטיית המילה: "זָקֵן"
צורת הנטיה של : רָטֹב" הוא כך: רָטֹב, רְטֻבָּה, רְטֻבִּים, רְטֻבּוֹת" כמו: אָרֹך אֲרֻכָּה אֲרֻכִּים אֲרֻכּוֹת
בעיקרון הדדיות משתמשים בביטויים: "זה על זה זה מזה" זה את זה" ולא : "אחד את השני" גם אם אחד זכר ואחד נקבה ראוי לומר: אוהבים זה את זה, נפרדים זה מזה. בואם שתיהן נקבות אמר: זו מזו
"תעודת זהות" ולא : תעודת זיהוי"
מספרים:
ממספר 2 עד 10 (כולל) שם העצם הספור תמיד יבוא בלשון רבים
ממספר 11 ומעלה שם העצם הספור יכול לבוא גם בלשון יחיד וגם בלשון רבים (לא נאמר שני אחוז !)
אוכלים בכף בסכין ובמזלג " ולא : עם…" משתמשים בכלי ול עם הכלי…
בצמד של שתי מילים שיש סמיכות ביניהן, המדובר בשני שמות עצם כגון "בית-ספר" ה" הידיעה תבוא ביניהן שני החלקים: בית- הספר בתי הספר…
"יושב ראש" ביטוי זה אינו בסמיכות ולכן ה" הידיעה תבוא בראש הביטוי "היושב-ראש, היושבים ראש" (המילה :"ראש" היא תואר :"ראש" כמו :"בראש") עורך-דין" העורך-דין
"אופניים: