מסורת תימן בכתיבת ספרי-תורה

מסורת יהודי תימן בכתיבת ספר התורה

 

לפני שנביא להלן נושא רציני ביותר והוא כתיבת ספרי תורה בנוסח תימן המקורי, נבהיר מספר דברים אשר יהיו לעזר להבנת השלמות של עם ישראל אבל בגישה קצת קלילה.

אנו עם ה', "אמת". ר"ת של המילה: 'אמ"ת' היא: א'שכנזים מ'זרחיים ת'ימנים. התימנים המקוריים מחשיבים עצמם כעדה העומדת בזכות עצמה בגלל מסורת  עתיקת היומין שלה עוד מימי בית ראשון… מחזיקה היא במנהגים שחלק גדול מהיהודים יוצאי אשכנז מחזיקים, וגם ראינו מנהגים רבים שנהגו התימנים והגר"א מנהגים זהים לחלוטין. כ"כ חלק מהתימנים נטו לקבל את נוסח  התפילה של ספרד, בעיקר ההסבר הוא כי מבחינת נוחות של סידורים מצויים בדפוס העדיפו את הנוסח הישראלי ובפרט שידעו שהגיע מהצפון, מארץ ישראל הנמצאת בצפונה של תימן.

הערה: בערבית – המילה: 'צפון' היא 'שם'. לכן נוסח התפילה נקרא: "שאמי", פירוש שהגיע מהצפון – מבבל ומארץ ישראל האהובה והקדושה. במקביל, המילה  "באלאדי" פירושה בעברית: 'מקומי', נוסח התפילה העתיק המקורי שהיה במקום ולא הוחלף… עקב הפצת סידורים מודפסים מארץ ישראל הקל על קליטת הנוסח ה"שאמי" בתימן.

על עם ישראל נאמר "יחד שבטי ישראל". באותו סגנון מצאנו גם דורשי-אותיות שהסבירו כי ר"ת של החלקים הבונים את 3 הנוסחאות הדומיננטיות הם: האשכנזים הידועים כי'דענים, הספרדים ידועים כח'כמים, והתימנים ידועים כד'קדקנים. צא וחבר בין שלשתם ומצאת את המילה: 'יחד'.

אם כן, התימנים נחשבים בדקדוק ובעקשנות שלהם ששמרו את משמרת הקודש ולא המירו ולא החליפו מהנוסח שהיה בידם עוד מקדמת דנא.

והנה כמה מהדוגמאות מהשינויים הנ"ל:

 

 

 

 

 

 

 

 

הבדלים בין אותיות רבתי ואותיות זעירא

 

 

 

שירת האזינו נכתבת בספרי תורה תימנים ב- 67 שורות, וכן הוא מפורש ברמב"ם כתב יד נוסח תימן. נוסחאות כל שאר העדות כותבים פרשה זו ב- 70 שורות.

ישנה מסורת נוספת של אותיות משונות כמו האות 'פא' לפופה… הרוצה להמשיך ולבדוק מומלץ לעיין בחומש תורה קדומה.

 

יש הבדל אבל האמת היא שאין….

 

הערה: אינני יודע לאילו מסקנות יגיעו, הקוראים זאת בפעם הראשונה. אולי יש חשש חלילה שיסיקו מסקנות  ביחס לדיוק הנמצא תורה או במסורת? חלילה לנו לחשוב כך!

ההוכחה עד כמה מסורת כתיבת התורה היא מדויקת נוכל לראות דווקא דרך החלקים המיוחדים בתורה הנקראים: "כתיב וקרי", פירוש:. כתובה בתורה מילה באותיותיה אולם קוראים אותה כאילו היא כתובה אחרת.

דוגמא אחת מיני רבות:

בחומש דברים פרק ב' פסוק ל"ג : כתוב: "ונך אותו ואת בנו…" וכל עידות ישראל בכל קצוות העולם קוראים מ"שחר ההיסטוריה" במקום :"ואת בנו" קוראים "ואת בניו"

הקריאה הזהה שבע"פ בכל מסורת ישראל- בלי יוצא מהכלל-  היא הוכחה גדולה  יותר למסורת מדוייקת ע"פ כל כדור הארץ מדורי דורות. מאשר מילה שכתובה בכתיב מלא או חסר…

ובאמת גם בהבדלים שהובאו לעיל בנוגע לכתיבת האותיות בס"ת תימן, המכנה המשותף הוא שאין הבדל בקריאה על פי כל עידות ישראל על פני תבל. כולם קוראים בדיוק אותו הדבר. עִברו מחדש על כל ההבדלים ולא תמצאו הבדל בקריאה (חוץ ממקום אחד בולט מפרשת נח).

 

.

 

 

משפטי ה' אמת צדקו יחדיו

 

הערה: יבוא השואל ויהרהר… שמא השינויים המוזרים בנוסח תימן מגלים  מה מקורם? הרי כל העולם היהודי יש להם מסורת ואם השינוי הוא אצל יהודי תימן שמא… חלילה… וד"ל.

על זאת אענה:

במקום הבולט ביותר המתגלה גם ע"י היגוי המילה, הוא שבנוסח תימן אומרים "ויהיו ימי נח" ואילו ביתר הנוסחאות "ויהי ימי נח". מי יכול לאשר לנו מי מחזיק את המקור? והנה בא לקראתנו המתרגם אונקלוס – המוחזק ע"י יוצאי תימן, וגילה לנו איזה נוסח עמד לפניו כאשר תרגם את התורה? הוא מתרגם שם: "והוו ימי נח.." ואינו מתרגם: "והוי ימי נח". מה למדנו מכאן? הוא מתרגם בלשון רבים ו"יהיו" ולא "ויהי".

כותב המאמר הנ"ל מצא בספרי תורה עתיקים באירופה וספר תורה עתיק בבוסטון כי אכן הנוסח הוא: "ויהיו". וכן מצא ספר תורה "מתוקן" שבמקום שכתב הסופר "ויהיו" מחקו וכתבו "ויהי". ההוכחות שנמצאו סימני מחיקה וגם האות ה"א במילה הוארכה… המקרה מצולם ומתועד. באותו ספר אשר נכתב בכתב "אשכנזי" נמצאה גם המילה: "דכא" כתובה באות "א". המקרה מצולם ומתועד.

בחוברת: "אגרת נשמת רוח חיים" מאת הרב צדוק מזרחי זצוק"ל הביא מאמרים חותכים בצידקת מסורת נוסח תימן.

 "ולענין המסורה: בשם מו"ר הרב מרדכי ברויאר (המחבר –תלמידו של הרב ברויאר) מחבר "כתר ארם צובא", שחקר המסורה לפי בקשת מוסד הרב קוק כתב בספרו בעמוד 88: "בכל מקום שבו המסורה כתובה ודאי, הרי נוסח התימנים מתאים למסורה. ובמקומות שהמסורה מוטלת בספק, הרי התימנים והאשכנזים יכולים להיות מתאימים למסורה".

ובעמ' 89 הוא מציין: "חשתי להיחלץ לדרוש ולחקור אחרי הספרים המוגהים המדוקדקים והמדויקים ואחר המסורה המדוקדקת, כדי לעמוד על מחלוקתם ולנטוש ספרים חדשים אשר מקרוב באו, וללכת אחרי הישנים הנאמנים, ולנטות בהם אחרי הרוב, כדרך שנצטוינו מצד התורה.

ועוד הוא כותב שם: הגהה עפ"י עשרה ספרים כ"י קדמונים, בני ת"ר שנים ויותר, ועפ"י כמה מסורות כתיבת יד (סייג לתורה) שחיבר הרמ"ה ז"ל טעפ"י קרית ספר שחיבר המאירי ז"ל ועט סופר לרד"ק וספר שמן ששון, וכן ספרים אחרים מהקדמת אשכנז ותימן, ועל כורחנו אנחנו אומרים שנוסח התורה מקובל בידי יהודי תימן מימים ראשונים".

בעל "כתר ארם צובא" "(שהמחבר – המציג מאמר זה הוא תלמידו) מנה גם השינויים בכתיב, בחסור ויתיר בין מסורת ספרי תימן לבין מסורות אחרות והדגיש: על כרחנו נאמר שהכתיב התימני הוא המעולה.

על כגון דא נאמר: משפטי ה' אמת צדקו יחדיו… (תהלים יט י). ואולי זה רומז לצורה בה התחלנו את המאמר בניתוח המילים: אמ"ת ויח"ד"… ואידך זילך גמור…

 

הקשר בין מנהגי יהודי תימן והגר"א

 

 

לכאורה, דבר מוזר! מה הקשר של יהדות תימן והגאון מוילנא?

קיים ספר הנקרא "מעשה רב" שהתחבר ע"י אחד מגדולי ההוראה בווילנא, מבאי בית מדרשו של הגר"א, הרה"ג ר' יששכר דב ב"ר תנחום, מחבר ספר "פעולת שכיר" על הרי"ף. את הדברים ליקט כאשר ראה בעצמו פנים אל פנים, או קבל מתלמידים מובהקים ומכתביהם אשר הובאו לפניו. הספר כולל דברים שנחלקו בהם הפוסקים והגאון הכריע כאחד מהם. הספר: "מעשה רב" זכה להתייחסות  והערכה מיוחדת ע"י גדולי ישראל. החפץ-חיים מזכיר את "מעשה רב"  בחיבורו "משנה ברורה" כחמישים פעם, ומדקדק מדבריו להכרעת ההלכה. הגדיל לעשות ה"חזון-איש" (קובץ אגרות ח"ב סימן ל"ב) וכותב: "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבינו ע"ה, עזרא ע"ה, רבינו הקדוש, רב אשי והרמב"ם".

בספר "מעשה רב", בו כתובים הנהגותיו של הגאון מוילנא, נמצאו הלכות ומנהגים זהים בשניהם, במינהגי עדת תימן ובמיוחד על פי הנוסח המקורי (הבאלאדי) ומנהגי הגאון – נמצאו עניינים שווים. (מעניין קיים מרחק גיאוגראפי משמעותי בין וילנא לארץ תימן, ובהתחשב בתקופה בתנאי תחבורה ה"סוד" של הקשר ביניהם נעשה יותר משמעותי)

 

להלן נביא חלק מהם:

1)           בנוסח הבאלאדי אין עונים: "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות חזרת הש"צ.        (עיין מעשה רב סימן מ"ג.)

2)           אין הציבור אומר: "נקדישך ונעריצך" יחד עם הש"צ. – (מעשה רב סימן מ"ד)

3)          נפילת אפיים על צד שמאל גם בשחרית – (מעשה רב סימן נ'.)

4)          אין אומרים: "לדוד ה' אורי וישעי"  מר"ח אלול עד סוכות- (מעשה רב נ"ג.)

5)          אין אומרים פיוטים בתוך התפילה- (מעשה רב סימן נ"ז.)

6)           לפני תפילת מנחה נוטל ידיו ומברך (הרמב"ם הלכות תפילה פ"ד ופ"ז) – (מעשה רב סימן ס"ג.)

7)          מתפללין מנחה בטלית ותפילין (של תענית) (מעשה רב- ס"ג.)

8)           ערבית אומרים: "והוא רחום…" ומיד "ברכו" ללא קדיש או פסוקים- (מעשה רב סימן ס"ו.)

9)           נוסח ספירת העומר "בעומר" (בעומרא") ולא לעומר. (מעשה רב- סימן ס"ט.)

10)        ספירת העומר: אחד מברך לכל הקהל, עונים: "אמן" ומיד סופרים. (מעשה רב ס"ט בהערה.)

11)        מזוזה קובעים אותה זקופה ולא באלכסון- (מעשה רב סימן ס"ז.)

12)        מקדש מיושב (חוץ מליל סוכות) (מעשה רב סימן קכ"א.)

13)        אין קוראים בשבת יותר משבעה קרואים- (מעשה רב סימן קל"ב)

14)        נוסח הפטרת "פרה" "בהקדשי בכם לעיניהם" (ולא כפי המקובל ברוב המקומות: "לעיניכם") וכן תרגם יונתן "לעיניהון" – (מעשה רב סימן קל"ז.)

15)        בשני חמישי ומנחה של שבת אין קוראים עד "שני" אלא עשרה פסוקים או קצת יותר (בגלל סיום פרשה סמוכה) (מעשה רב- סימן קמ"ט.)

16)        הבדלה מיושב- (מעשה רב סימן ק"נ.)

17)        הברכה לאחר הלל (שלם) "יהללוך י"א כל מעשיך…" (ולא: "על כל מעשיך…") (מעשה רב קנ"ג.)

18)        בקידוש לבנה הנוסח: "פועלי אמת" (ולא "פועל אמת") (מעשה רב סימן ק"ס.)

19)        אין אומרים פסוקים בזמן ברכת כהנים- (מעשה רב קס"ו.)

20)        בשבת חוה"מ או ביו"ט שחל בשבת הנוסח: "והשיאנו… ואמרת לברכנו, קדשנו במצוותיך" וכו' ואין אומרים: "או"א רצה במנוחתנו…" (מעשה רב- קס"ט)

21)        בליל הסדר מברכים: "על נטילת ידיים" לפני אכילת הכרפס (מעשה רב סימן קצ"א)

22)        בליל הסדר מברכים על כל כוס וכוס- (מעשה רב סימן קצ"א)

23)        בליל הסדר מחזיק מצה שלמה ופרוסה בלבד ובוצע משתיהן. (מעשה רב- סימן קצ"א.)

24)        אין לשטוח עשבים ואילנות בחג השבועות- (מעשה רב- קצ"ו.)

25)        אין מנהג תשליך בראש השנה (מעשה רב סימן ר"ט.)

26)        אין מברכין על נר בערב יום הכפורים, (מעשה רב רי"א.)

27)        בחג הסוכות מברך כל פעם שנכנס לסוכה אפילו מאה פעמים ביום. (מעשה רב סימן רי"ח.)

28)        אין להפוך האתרוג לפני הברכה (מעשה רב סימן רכ"ד.)

29)        בשבת חוה"מ חותם בברכות ההפטרה "מקדש השבת" לבדו ואינו מזכיר "של חג" (מעשה רב- סימן רכ"ו.)

30)        נר חנוכה במוצאי שבת. נר חנוכה קודם להבדלה (מעשה רב סימן רל"ח.)

31)       מומלץ ביותר לעיין פרטי פרטים בספר "הגר"א וחכמי תימן אשר חיבר הרה"ג פינחס ב"ר יהודה עמר הלוי בהוצאת "אור עולם". בספר הנז' יש השוואות של 160 מקרים שונים. מומלץ לקרוא את כל הפרטים "להגדיל תורה ולהאדירה".