ירמיהו סופר ההצפנות
הנביא ירמיה, מענתות עיר הכהנים. הסופר, אשר כתב את ספרו וספר מלכים וקינות. אהב את עמו, כתב בעטו הצפנות רבות. מר גורלו היה דומה למחבר פרקי תהילים דוד המלך ע"ה. הית לו הזדהות שלמה לגורל המשותף שלהם. ובעיקר הריקה מהחברה..
ירמיה כתב את מגילת איכה ע"י שלקח את כל 22 האותיות וצרף אותן בעטו ו7יצר יצירה מיוחדת ע"י השימוש באותיות. אהב ירמיהו את 22 האותיות הנצחיות, וכמקביל לפרקי תהילים הכתובים גם הם בסדר הא'-ב' כתב הוא את ספרו בעקשנות רבה בסדר הא'-ב'.
שני הפרקים הראשונים שבספר סדורים עפ"י הא'-ב',הפרק השלישי ערוך בסדר הא'-ב' משולש, שלושה שלושה פסוקים לכל אות, הפרק הרביעי אף הוא ערוך עפ"י ה'א'-ב' . הפרק האחרון, כביכול שאינו ערוך עפ"י 22 האותיות הא'-ב', אולם הצפין בו ירמיה את הרמז של המספר 22, ע"י שכתב את הפרק ב-22 פסוקים, כמנין האותיות:א'-ב'. ראינו כי בנה ירמיהו את ספרו מ-7 פעמים המספר 22
זאת ועוד.ירמיה בקש את האותיות א'-ב לעמוד בראש הפסוק והנה כאילו נדחקו האותיות ורצו לקראתו במהירות . לדוגמא: בקש להתחיל את הפסוק השני באות "ב" קפצו האותיות: ג,ד,ה, הבאות אחרי האות "ב", ויצרו את המילה "בגדה.."
בקש את האות "ג" להתחיל בה את הפסוק השלישי, "קפצה ובאה" גם האות הסמוכה "ד" ונוצרה המילה "גדע.." או "גדר.."בקש להתחיל את השורה השמינית באו "ח" "קפצה ובאה גם האות "ט" והתחיל את הפסוק "חטא חטאה …" וכן "פצו…" וכן "קראתי…"
שיטות המפנה:
לעיתים אין מחבר היצירה, שיר או פיוט,כותב את שמו בצורה גלויה ביצירתו. מעדיף הוא להצפין את שמו ברמזים שונים כך שחכמים , הם יצליחו להבין כי הוא יוצר היצירה.
ישנה טענה, נכתבה ע"י דוד הקטן, כי פרקים אחדים מתוך תהילים נכתבו ע"י ירמיה הנביא, הסופר האמן בהצפנות
על פי הפסוק בתהילים קי"ט ט"ו, בחוקותיך אשתעשע וכן שם בפסוק ע"ז "כי תורתך שעשועי, ירמיהו בירמיה ג,א הוא מנבא:"הנני מעיר על בבל אל יושבי לב קמי רוח משחית" "לב קמי" בא"ת ב"ש הוא כשדים- ל=כ, ב=ש, ק=ד, מ=י, י=מ.
דוגמא נוספת:
בפרק נ"א,מא מנבא:"..איך נלכדה ששך…" איך היתה לשמה בבל בגויים" הן לפי ההקבלה בין שני חלקי הפסוקים והן לפי התמורה של שיטת הא"ת ב"ש "ששך" היא "בבל".הטוענה נמשכת כי פרקי תהילים אחדים מחיבורו של ירמיה נכנסו לספר תהילים. אנו יכולים להתחקות אחריהן לפי הצפנות המיוחדות שכתב ירמיה, בצורה מדהימה אשר רק חכם במיוחד יכול לגלות את ההצפנה.
לדוגמא: פרק ק"ד בתהילים הידוע כפרק המתחיל ב"בברכי נפשי.."(נאמר במיוחד בראש חודש), ירמיה הצפין את שמו בראש כל תבה שאחרי המילה החוזרת :הרים"
המילה :"הרים" בשכול אותיות היא :"ירמיה"
"על הרים י עמדו מים" בפסוק ו'
"יעלו הרים יר דו בקעות" פסוק ח'
"בין הרים יה לכון" פסוק י'
"משקה הרים מ עליותיו" פסוק י"ג
"הרים ה גבוהים ליעלים" פסוק י"ח
יגע בהרים ו יעשנו" פסוק ל"ב
גם במזמור הראשון של תהילים חתם ירמיהו את שמו בהצפנה , ע"י מלה מנחה והיא המילה "לא" החוזרת על עצמה 4 פעמים
אשרי האיש אש ר לא ה לך בעצת רשעים"
ובדרך חטא ימ לא עמד
ובמושב לצ ימ לא י שב
ועלה ו לא י בול, וכל אשר יעשה יצליח
"דוד הקטן בספרו "אשרי" ממשיך וכותב:
"לפעמים קורה ואין המחבר חותם את שמו בעזרת המילה המדריכה, בין משום חסר מילה חוזרת כמה פעמים ובין שהאותיות שלפניה או שלאחריה אינן מצטרפות לידי שמו. במקרה זה,משתמש ירמיהו בשיטת הערך המספרי של אותיות האל"ף בית": א=1 ב=2 וכו' שיטה שנודעה אחר כך אצל רבותינו בשם היווני גמא=טריא או גימטריה(ומאהבתי ללשון העברית ולמקוריותה אני מעדיף לקרוא לה בשם מליצת וושש . וו=שש)למשל בפרק אחר תהילים קל"ח ) חתם ירמיהו את שמו שהוא ב"וושש" או בגימטריה,=י=10, ר=200, מ=40, י=10, ה=5, ו=6, בסך הכל 271. ובכן מספר המילים באותה הודיה (קל"ח)חוץ מן ההקדשה "לדוד" הוא 75 מילים בוושש="כהן" . במנותנו את המילים פעם ועוד פעם עד כדי השלמת המספר 271, נגיע לתחילת הפסוק ו' "כי רם י/ה'ו'ה' ושפל יראה" צירוף אותן מילים , זו ע"י זו כאשר היו הסופרים כותבים את דבריהם הינו "כירמיהוהושפליראה", חושף ומבליט את שם המחבר-ירמיהו.
דוגמא נוספת אנו מוצאים ב"הללויה" (תהלים קמ"ו) המקבילה במידה מסוימת בתכנה וברוחה ל"ברכי נפשי, פרק ק"ד ול"תהלה לדוד" "הללויה" זו פרק קמ"ו היא בת 82 מילים , חוץ מן הכותרת. אלא שהפעם "התחכם" ירמיהו בחתימת שמו. שכן את המנין יש להתחיל מן הסוף. ובכן מנה אותו פרק ושנהו ושלשהו והגעת למספר 246. עתה חזור ומנה את ההפרש של 25 להשלמת המספר 271 כמין "ירמיהו" בוושש ובגימטריה והגעת אל ה"עורים" בפסוק ח'. .וכל אותו דבור בצרוף אותיותיו זו על יד זו "י/ה/ו/ה/פקחעורימיהוהזקפכפופימ" יפקח עיניים לראות את הצרוף" "רימיהו" או לפי הסדר: הנכון- ירמיהו
מאלפת עוד יותר הדוגמא הבאה,במזמור פרק ה' חתם ירמיהו את שמו בשיטת הוושש והגימטריה כדלקמן. מספר המילים במזמור הוא 111 (כמנין "קא"י")מנין אותו מספר ועוד עד להשלמת 271 , כמנין ירמיהו בוושש, ינחה אותנו אל הדבור בפסוק ז' "איש דמים ומרמה יתעב י/ה'" ואל הצרוף המענין בו של "אישדמימומרמהיתעבי/ה.."בצרוף זה יש רבוי באותיות "מ"ם|" נסיר ממנו את אותיות ה"מ"ם העודפות והרי לך "מיורהי" או ימורהי" או :"יומרהי" או :"יורמהי או לפי הסדר הנכון "ירמיהו" !
ראיות אחרות שמזמור זה, פרק ה' הוא של ירמיהו, מלבד חתימתו מוצאים בסגנון עצמו השווה לירמיה פרק י"ב ועוד דוגמאות רבות מביא המחבר.
בעצם מדוע נחוץ בכלל לחתום את שמו ביצירתו?
ואם כבר, מדוע לא בגלוי?
על חתימת שם אדם ביצירתו כותב בעל הפרוש: ישועת יעקב" על סדר אליהו רבא:"כתב הרב רבי אליעזר מוורמיזא בספר ה"רוקח":"כל אדם צריך לרשום שמו בספרו. כמו "תנא דבי אליהו" מתחיל "ויגר"ש" בגימטריא "תנא דבי אליהו" ומדרש "תדשא" מתחיל "תדשא" בגימ' "זה רבי פינחס בו יאיר" ומדרש "פרא" מתחיל "מי ימלל גבורות יי" בגימ' "אליעזר בן הורקנוס " וכו' לפי הנראה זאת היתה מסורת עתיקה, לכל הפחות, מימי ירמיהו. אמנם בספרי נבואה גדולים קל לכתוב מעין "דברי ירמיהו בן חלקיהו" וכדומה. אבל בשירים קטני כמות ורבי איכות, כמו פרקי תהילים המוקדשים לה' , הצניעות יפה להם. וכן עשה ירמיהו בתהילים שכתב. חתם בהם שמו, משום "כל אדם צריך לרשום שמו בספרו". אך בצניעות ובענווה, משום כבוד ההוא טמיר ונעלם שאליו מכוונים השבחים.