אות ההזנה והקיום
"לזון" פירושו לפרנס, לכלכל, לתת מזון ומחיה. כך אנו אומרים בברכת המזון:"הא-ל הזן אותנו ואת העולם כולו בחן..". כך אפשר לרמוז ברצף האותיות: ג-ד ה- ז' .
אם האדם גומל דים ה-ו שהוא הקב"ה יזון ויפרנס אותו "אם אתה דואג לבני אני אדאג לך ולבניך" מי שמפרנס את היתום ואת האלמנה הלוי והגר.. הקב"ה ידאג לאדם לפרנסתו ופרנסת כל הסומכים עליו.
מצאנו: "אגיל לאגי"ל ואז אגיל" . פירוש: אם אגרום שמחה לא'למנה לג'ר לי'תום ולא'למנה" אז אקבל בחזרה שמחה ממקור השמחה.
כן ראינו לעיל כי המלה: "ג-ד" ערכן יחד=7.
"גד" הוא מזל וערכו =7 כמו ערך האות: ז'
אות הרומזת לחיבור מידת היסוד שבקבלה ופרנסה
יש הרואים רמז באות ז', אשר באה אחרי שש האותיות הראשונות.
המספר שש רומז למידת היסוד- מידת יוסף הצדיק . הנזהר והשומר את מידת היסוד זוכה לפרנסה. לעצמו וגם זכות לפרנס אחרים בדיוק כמו יוסף המשביר לכל הארץ. כפי שנאמר "וישבור יוסף בר.." (בראשית מא מט)
המושל ביצרו מושל בכל אוצרות מצריים.
האות ז' והביטוי "שבע"
כאשר רואים את המלה "שֶׁבַע". יש הקוראים אותה כמספר =7
יש הקוראים אות כהסבר המלה: שָׂבֵעַ לאחר ארוחה דשנה.
זה ההקשר בין שהרמזים שהדגשנו לעיל. המספר שבע הנרמז באות ז' ורומזת למידת השֶׁפַע.
אות הרומזת למאבק, חרב ומלחמה
הביטוי "כלי זין" ידוע ככלי קרב. גם החרב יש לה צורה של האות ז'.
היא מבטאת ענין של מאבק "מלחמת-קיום" אחת מתכונותיו הבסיסיות של האדם הוא אינסטינקט ההישרדות, לכן הוא נאבק להשיג את פרנסתו. "בזעת אפך תאכל לחם" (ראשית ג יט) "בנפשו יביא לחמו.."(כתר מלכות) "ורעב על פת לחם יפשע.."(כנ"ל)
כן מצאנו ביטויים חוזרים ודומים בכל ענין הקשור למזון ולמלחמה כפי שאמרו "שעת אכילה כשעת מלחמה" מאבק בין שני כוחות "שמא יקדים קנה לוושט.."
הביטויים הדומים: "לחם" "מלחמה" "מזון" ו"כלי זיין" "סכין" וסכנה" "מאכלת" "אכילה" "חרב תאוכלו.."(ישעיה א' כ) "הלנצח תאכל חרב?!"(שמוא"ב ב כו) ,שלחן" מזכיר חנית ששמה "שלח"(איוב לו יב) "תקרובת"- "קרב", "שבר" – "משבר" ועוד..
אות הנסיון והמאבק
האות ז' מאוזנת.. היא האות הראשונה המאוזנת. צד ימין שלה עומד בסימטריה כמו צד שמאל.. עומדת כמו מאזניים המתנדנדים מצד אל צד, בסופו של דבר הם מתאזנים, שומרים על יציבות. כביכול הייתה "התנדנדות" התלבטות עד שבסופו של דבר מגיעים לאיזון.
העומד בנסיון "עומד" ואינו מתנדנד, אינו פוסח על שני הסעיפים.
"נסיון" יש לו משמעויות נוספות
1) נס= מקום גבוה
2)נס= התרחשות חריגה מעבר למושגי הטבע המקובלים. הנסיון מרומם את האדם מראה את גבהו הרוחני. משום שהוא יצא מגדרו והתגבר על טבעו כן איתרחיש ליה ניסא וגם הוא זוכה למעשי נסים, לתופעות מיוחדות שלא כל אדם זוכה ..
ענין זה יזכיר לנו כמעגל סגור את התנהגותו אפיו של יוסף הצדיק.
יוסף התגבר על יצרו. לכן היה יכול לשלוט בכל העושר של האימפריה המצרית..
נאמר בילקוט שמעוני במדבר ז תשט"ו) בענין קריעת ים-סוף "הים ראה וינוס.."מה ראה? ארונו של יוסף?. "הים ראה וינס" בזכות יוסף שנאמר עליו "וינס ויצא החוצה.."
לכאורה מה הקשר..?
יובן לנו עתה. יוסף יצא מגדרו גבר על הטבע שלו… לכן מידה כנגד מידה, הים יצא מגדרו התגבר על טבעו.. ונקרע לפני עם בני ישראל
מעניין שהמלים :"ים-סוף" אותן אותיות היוצרות את המלה: "מיוסף"
"כל השביעין חביבין"
ייחודו של המספר שבע מהדהד במציאות הקדושה באפשרויות רבות.
השבת -שביעית היא
החגים בסימן שבע
בקרבנות נמצא מספר רב של המספר שבע
שבעת הרועים
שבע ספירות
שבעה אושפיזין
והרשימה תלך ותארך אולם היריעה קצרה מלהכיל את כולם.
במיוחד יודגש כי בספרו של ר' שמעון אביגל בשמו של פרופ' אמיר נכתב, כי ההיסטוריה של עם ישראל מאז בריאת העולם עד שהגיעו בני-ישראל בפעם הראשונה לגבול ארץ ישראל (שנתיים אחר יציאת מצריים- בזמן חטא המרגלים) הוא בסימן שבע
7 ימים- שבת
7 שבתות העומר– נמצא בשנה אחת
7 שנים – שמיטה
7 שמיטות – יובל
7 יובלות – 7X50 = 350 שנה
7 שמיטות יובל- 350X7 =2450 שנה
בני ישראל יצאו ממצרים בשנת ב' תמח' (וסימנך:"בחתם") בשנת 2448 ליצירה וכעבור שנתיים הגיעו לגבול ארץ- ישראל, משם נשלחו המרגלים מהמקום הנקרא: "קדש"