תזריע היא פרשה קשה. הן מבחינת התוכן והן מבחינת ההסבר. קשה מאוד להסביר את עניני הנגעים . יש המסבירים את הפרשה על רקע של רפואה ובידוד. חושבים כאילו הנגעים וההסגר מתבססים על חוקי הבריאות ונעשו כביכול כדי להרחיק את היהודי ממחלה מדבקת…
אבל הבה ונראה האם כך באמת אומרת לנו התורה?
אמרו חז"ל: הכל מטמאין בנגעים חוץ מן הגוי וגר ותושב(נגעים פרק ג' משנה א') וחוץ משבת ויום טוב. עוד : "לחתן נותנים לו שבעת ימי המשתה שאינו מטמא אז בנגעים(משנה ב')..ועוד: "כל ספק נגעים- טהור"(פרק ה' משנה א') וכן למדנו :"התולש סימני הנגע לפני שמגיע הכהן לראות את הנגע- הדין הוא הנגע טהור(פרק ז' משנה ד')אך אסור לעשות כן.
נראה כי כל ההתייחסות לנגעים אינה מבחינה בריאותית רפואית. כי כאן כל כללי הבריאות אינם שייכים לעניני נגעים.
יש לחשוב אחרת .
האדם יציר כפיו של הקב"ה. נשמה שבתוכנו, חלק א-לוה ממעל. רק מי שייצר את האדם יודע מה בדיוק הוא זקוק כדי שימלא את ייעודו בעולם. למה הדבר דומה?למייצר מכונה או מכונית והמייצר בלבד הוא יודע והוא ממליץ למחזיקי הרכב אילו חמרים להכניס בתוכו. לו יצוייר שהאדם יחליט לשים שמן או מים או נפט במקום דלק התוצאות היו גרועות ביותר, לו היינו מכניסים למכונת כביסה במקום חומר כביסה אקונומיקה, הרסנו את הכל..כך האדם הבורא שייצר אותו יודע מה טוב לו כדי למלא את ייעודו והוא "ממליץ" לו אילו מצוות לקיים באיזו דרך ילך..ממה להימנע..ועוד..
לפני שבוע סיימנו בפרשת שמיני את הנושא של חיות כשרות וחיות אסורות למאכל והתורה אומרת ומזהירה האוכל אותם :"ונטמתם בם". טומאה מלשון "אטום"= סגור. ממה סגורים?סגורים מהרגישות של גילוי כבוד שמיים בעולם. כביכול אומר הקב"ה ליהודי: " רצונך להרגיש לחוש את מי שאמר והיה העולם- אתה צריך "לכוון היטב את האנטנות שלך" רק מי שיצר הוא יודע כיצד לעשות זאת..אם היהודי יקפיד על פיו מלאכול דברים אסורים הרי ששכלו (שכלו ולא גופו) יחוש את רבונו של עולם וכך יוכל להתחבר והכיר בבורא עולם ולהידבק בו. גם הרמב"ם מזכיר ואומר כי בענין המאכלות האסורות, יכול האדם לומר בפה מלא "רצוני לאכול ממאכלות אלו . הרמב"ם אומר את הביטוי יכול האדם לומר:"אפשי ואפשי אבל מה אעשה והתורה אסרה..".
אנחנו רואים את הגויים אוכלים דברים טמאים והם בריאים כמו…אבל מה בכל אופן גורם אכילת בשר טמא או חלילה בשר שאינו כשר ליהודי? הוי אומר, זה לא גורם מחלה לגופו, אבל זה כן גורם לנשמתו להיות חסומה אטומה לאמונה הזכה והטהורה , לחוש את מציאות הא-לוקות בעולם להתענג על אהבת ה' ולראות את גילוי כבוד מלכותו…
מכאן נבין את ההמשך..בפרשיות תזריע ומצורע, אין המושגים בהם מושגים גשמיים הקשורים ישירות לבריאות הפיזית אלא עניינים מאוד מאוד רוחניים. אם דברנו בפרשה הקודמת על איסורים שאנו חייבים להימנע מהם ולא להכניסם דרך פינו, הפעם הפרשה שלנו מזהירה גם על דברים אשר אנחנו מוציאים מפינו. חז"ל גילו לנו כי בפרשה שלנו המוזכר בהם ענייני נגע הצרעת באה לאדם בעיקר בגלל שהוא השתמש לא נכון בלשונו והוציא שם רע, או סיפר רכילות.
חושבים אנו כי הסכנה לבריאותינו היא דווקא בגלל מעשים פיסיים, פגיעה מאובייקט חיצוני או חיידקים ..הרפואה מלמדת אותנו כי האדם מסוגל להינזק גם מדברים בלתי מובנים כמו אלה המכונים "וירוסים" שמעולם לא ראתה אותם שום עין בשום מכשיר והפעם הפרשה שלנו מלמדת אותנו כי יש עוד דבר אחר העלול להזיק והוא סטיה מהעולם הרוחני, או פעילות שאנו לא כ"כ מתייחסים אליה כמו הוצאת שם רע רכילות וכדומה..
כמה חשוב לשמור על מה שמכניסים לפה- הבה ונשמור לפחות באותה מידה על דברים שאנו מוציאים מפינו, אז ניכנס לחג הפסח , . "פסח" מלשון "פה סח" מדבר ומספר
אז נקיים מצווה מדאורייתא "והגדת לבנך" לספר ביציאת מצריים, בפה הראוי לשבח לרבון כל העולמים.
מודעות עצמית ופרשיות טומאה וטהרה "שמיני תזריע ומצורע"
המושגים טומאה וטהרה מקבילים למושגים חושך ואור. טומאה מלשון "אטום" חשוך שלא חודר אליו האור ואילו "טהרה" הוא מושג הקשור לאור כמו "צהריים "בארמית "צהריים" הוא טהרא" "שרגא בטיהרא מאי מהנייא?" גם המושג "הר" מופיע בלשון הקשורה לאור כמו :"נהרה"."הורים" המאירים את הדרך…"נהר" המשתקף בו האור בזמן החושך.."הרהור" עפעוף של אור בתוך המוח..
מה ההבדל בין אדם החי באור או אדם החי בחושך…?בחושך, הכל אותו הדבר, אין אפשרות להבחין בפרטים, המהלך בחשכה נתקל ונופל ואינו מבין מדוע..ידליק הוא את האור ואז יגלה כי עבר הוא בדרך לא דרך ואז ימצא את הדרך הנכונה לראות את השביל המוביל…האור מסוגל ליצור הבחנה בין דבר לדבר..ההבחנה לפעמים היא עדינה ביותר!
האדם הגיע לעולם, היהודי נשמה טהורה בקרבו, רוצה היא לראות את הדרך בה תלך ..ואז תלוי ..האם גרמה לעצמה אטימות, ומחסום מפני האור או הצליחה להישאר באור, כפי שנאמר "ביל"ו" באור ה' !
על המילה "וראשו" אומר בעל הטורים:"ארבע במסורה "וראשו בשמים" "וראשו מגיע השמימה, וראשו לעב יגיע" "וראשו יהיה פרוע" בשביל שהגיע ראשו עד לשמיים על כן נגעים באים עליו" וראשו יהיה פרוע כל זה נובע מתוך חוסר תבונה לראות את הנולד, כי לו ראה הוא את הנולד לו הייתה לו עין פקוחה לא היה מגיע לאן שהגיע האותיות "נגע" ן"ענג" הן אותן אותיות. ההבדל שביניהן הוא בהרכבן. השאלה היא איפה שמים את העין" אם ה"עי"ן" היא בראש בבחינת "והחכם עיניו בראשו" ואדם רואה וחושב על עתידו ואחראי על מעשיו אז ממילא מתקבלת המילה "עונג" ואם חסרה ה"עי"ן" הרואה נכונה וה"עי"ן" היא בסוף- יוצא "נגע"
אותו הדבר במילים "עצרת" או "צרעת" "עצרת היא ביטוי ליום טוב, ליום שמחה "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ואם לא נצליח להתבןונן ולא נשתמש בעין בתחילה תופיע המילה "צרעת" חלילה
"נגע" ו"צרעת" מסמלות את ההסתר של הא-לוהות את גסותו של עולם הטבע המכסה על פנימיותה של הבריאה "וקראת לשבת עונג" השבת ויום טוב-עצרת הם העונג האמיתי לנשמה היהודית.
מספר דוגמאות למושגים של מודעות עצמית
האדם הוא יצור חברתי ויישומו כאדם הוא אך ורק אם מעורה הוא בחברה:הפסוק אומר:"וחלצו את הבית" לומדת המשנה אם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל לצד בית זה , בעל הבית, השכן, צריך לטפל עמו דכתיב "וחלצו את הבית" לשון רבים שניהם חולצין ההוצאות מוטלות על שניהם מכאן אמרו "אוי לרשע אוי לשכנו"-
אחריות הדדית
חז"ל מספרים לנו על שכנים של גדולי הדור והתנהגותם בשכונתו של רבי מאיר: היו שכנים בריונים…התפלל עליהם רבי מאיר שימותו..אמרה לו ברוריה אשתו:" יתמו חטאים ולא חוטאים.".(ברכות י, א)
רבי יהושע, היו לו בשכנותו מין שהיה מקנטרו במקראות, יום אחד לקח תרנגול ואמר שבשעת זעם אקלל אותו..נרדם..אמר: משמע אין דרך ארץ לעשות כן "ורחמיו על כל מעשיו.."גם ענוש לצדיק לא טוב(ברכות ז,א)
בשכנותו של רבי זירא היו בריונים והיה רבי זירא מקרבם כדי שיחזרו בתובה, הקפידו חכמים. כשמת רבי זירא אמרו הבריונים עד עכשיו היה קטינא חרוך השוקיים מבקש עלינו רחמים, עכשיו מי יבקש עלינו רחמים? הרהרו בלבם (הרהר=אור) ועשו תשובה (סנהדרין ל"ז א)
"אדם קרוב אצל עצמו תחילה"
המשנה מלמדת אותנו (בנגעים פ"ב ה') כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו.לומדים זאת מהפסוק "וראהו הכהן.." שכתוב פעמיים באותו פסוק:"וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו (י"ג ג')
אדם שופט את עצמו על פי הכוונה ואת האחר על פי המעשה.
האדם רואה כל קיסם דק שבשיני חברו ומתעלם מהקורה שבין עיניו, רק יחידי סגולה זוכים להתעלות ורואים את נגעיהם וחסרונותיהם
"שפיטה"
ההלכה אומרת:כיצד ראית את הבית? "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמור : כנגע נראה לי בבית" אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע לא יגזור ויאמר "נגע נראה לי בבית" אלא כנגע נראה לי בבית (נגעים י"ב ה')
אסור להטיל אשמה אלא יש להמתין, אל תדון את חברך, אתה דן את עצמך..בשמיים בודקים ..ע"י השפיטה שלך אתה שופט את עצמך, דנת את חברך לכף זכות ידונו אותך בשמיים כך, וכן להיפך אין להוציא חלילה לעז על יהודי על בית יהודי על ארץ ישראל כי טומאת בתים היא רק בארץ ישראל..ממשיכה ההלכה וקובעת: אין רואים את הנגעים ביום המעונן, כשעננים שחורים אין לקטרג..עברו די צרות..יש לדון לכף זכות…
"והצרוע אשר בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים, וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא"
מה התיקון של הצרוע?
"בגדים- הם גאווה…." יהיו פרומים
וראשו יהיה פרוע – יהרהר הרבה במחשבותיו הפנימיות..
ועל שפם יעטה- ישמור את פיו ולשונו מכל דבור רע שדבר על אדם…
וטמא טמא יקרא- יזהיר את ככולם להתרחק ממנו עד שיתקן את עצמו ויתחבר חזרה אליהם
יש הדורשים דבר עמוק בחלק זה של הפסוק:
האדם הקורא לאחרים :"טמא" הוא קורא להם בגלל שהוא בעצמו טמא, כי הוא מרגיש בתוכו את החולשה הזאת והוא מחפש אחרים ומאשים אחרים שהם טמאים "הטמא קורא לאחרים טמאים"
סיפור האיש עב הבשר המסורבל והמגושם שהיה אחראי לחסום את מעבר המכוניות בזמן שמעבירים פריג'דר ברחוב.אחד הנהגים "צפצף" עליו ונסע..האיש ה"שומר" כ"כ כעס עליו ואחרי שהמכונית היתה במרחק רב הוא צעק לעבר הנהג:"שמן אחד" והוסיף תנועת יד מלגלגת…
אני ראיתי שהנהג ה"מצפצף" לא היה שמן…
זוכרים אנו את התנועה של האצבע המאשימה , כשהיד מפנה אצבע מאשימה לאחר עדיין שלוש אצבעות אחרות מאשימות את האדם עצמו..
פרשת תזריע מתחילה בהיווצרות האדם וממשיכה בפרשיות מצורע את דרישות התורה ביחס לאדם. אם אדם עומד דרישות אלה הרי מוטב, ולא- הרי המסרים הנשלחים אליו על מנת להשיבו אל הדרך בה הוא נועד ללכת.
נאמר בפרשתנו: "אשה כי תזריע וילדה זכר ..וביום השמיני ימול בשר ערלתו". סמוך ללידתו מתבקש האדם לתקן את גופו ולקדשו וזאת ע"י הסרת העורלה מגופו . על פי התנאי הזה של הסרת הערלה, מחויוב האדם להסיר העורלה גם מדברי מאכל כגון פירות שנאמר שלוש שנים יהיו לכם ערלים וכן מתקנים אנו את המאכל ע"י הפרשת תרומות ומעשרות וזאת במטרה להישמר מדברים הבאים אל פי האדם שיהיו מתוקנים וממילא גם גופו יהיהי מתוקן.
רואים אנו כמה דברים אדם חייב להקפיד לפני שהוא מכניס משהו לפיו: על כמה דברים יהודי צריך לחשוב. לעומת כל אדם בעולם בכל מקום אחר בעולם, אין לו הרבה התלבטויות לפני שהוא מכניס דבר לפיו. "זה טעים" ואלי גם הוא חושב "האם זה בריא (לא מזיק..)" ואין לו יותר על מה לחשוב, לעומת יהודי. חייב לשאול את עצמו שאלות רבות, האם הופרשה חלה, האם הופרשו תרומות ומעשרות? האם זה עורלה? מי אפה את הלחם? מה כולל הלחם? (מאילו חמרים..?) מי בישל? האם לא היתה בעיה של איסור בישול בשר וחלב? האם הוא אכל בשר וחייב להמתין כמה שעות שהוא נוהג? ואם כבר סגר ופתר את כל השאלות הללו ויש לזה הכשר.. הוא צריך ליטול ידיו כהלכה…ואם אין לו נטלה..כיצד יטול.." וכבר סוף סוף הוא רוצה כבר לבלוע..כי יורד לו ריר מהפה..אומרים לו עצור! אתה חייב לברך… כמה צריך אדם לחשוב לפני שהוא מכניס משהו לפיו…
אמר מי שאמר שאנשים בד"כ זהירים ובודקים שבעים פעם כל מה שהוא מכניס לפיו…ולוואי והיינו מקפידים באותה חומרה גם על דברים שהיינו מוציאים מפינו, הרי זה אותו שער… וממשיך האומר ומספר:מצאנו הרבה אנשים שבאים לרב ושואלים אותו בענייני כשרות..הקשורים לאוכל האם מותר או אסור…האם לסמוך על ההכשר הזה או …בהחלט חשוב שהדבר ייעשה כך ולעודד לעשות זאת..אבל לצערנו לא מצאנו הרבה אנשים המתדפקים על דלת הרב ומבררים בעניין משפט מסויים שאמרו לחבר..או לבת זוגו או היא לבן זוגה ..לא רגילים לשאול האם זה נכון היה להוציא מהפה את הדברים האלה על פי ההלכה ואולי נכשלתי שם… ומי שאינו שת לבו לשמור פיו בשעת הצורך ונותן דרור ללשונו , אם באכילת מאכלות אסורים או בדיבור מיותר וק"ו בדיבור הגורם נזק לחברו, קרי: לשון הרע וכדו' הרי נהפך ה"ענג" ל:"נגע" ומיד נסמכת פרשת מצורע והיא פרשת הנגעים המופיעים על גופו של האדם והמבשרים לכל וגם לאדם עצמו שפיו לא נשמר כראוי, וכדי לזכות לגוף נקי חזרה, יש לשמור את הפה כבתחילה ויש במראה הנגע מן הסמליות של מידה כנגד מידה. כשם שמשתנים פניו של הנפגע …כלשון שמציינים חז"ל" אזיל סומקא ואתי חיוורתא" (פירוש הולך הצבע האדום מעל פני המבוייש ומופיע הצבע הלבן..") ולכן חכמים אמרו שגם זה נחשב ברמה מסוימת כרצח ח"ו..כפי שסר האודם מפניו והופיע הצבע הלבן ..כך נטמא המצורע כששער הנגע הפך ..לבן והתיקון לחטא: בידודו מהחברה, שנאמר : "ויצא אל מחוץ למחנה.." מפני שהוא מערער את שלוות החברה ולכן לא ראוי להימצא בתוכה. כפי שאמר הרמב"ם :"שלט יתעסק בשיחת הרשעים שהם ליצנות ולשון הרע.
ממשיכה התורה להוכיח את כוח הפה..ואומרת כי טומאתו וטהרתו של המצורע היא על : פ י הכהן להוכיח כמה גדול כוח הדבור ועוג ד יותר מה מביא המצורע כקרבן? ציפורים…. מסביר המדרש כי הצפרים דכן לפטפט ל לצפצף..מפעילות הרבה את הפה שלהן ..יבוא הפטפוט ויכפר על מעשה פטפוט..על פי זה יובן המדרש בתחילת הפרשה:
"אשה כי תזריע.." זה שאמר הכתוב : אחור וקדם צרתני" אם זכה האדם אומרים לו :אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לא : אומרים לו אפילו יתוש קדמך"…אם האדם שומר על מוצא פיו נקרא :"קדם" דהיינו ראשון במעלת הנבראים כי כוח הדיבור הוא הכוח היחיד של האדם ואם חלילה משחי את פיו נקרא:"אחור" דהיינו ניפסד מכל הנבראים שקדמו לו בבריאה – שאינם חוטאים בלשון הרע…ובתיקון הפה, נשאר לנו לנצל את הפה לשבח ולעודד אנשים וידידים ובני משפחה קרובים וכמובן גם לשבח ולפאר את הקב"ה ולהודות לו על הכל ובמיוחד השבוע שיחול בו יום העצמאות נודה ונשבח על שהסתיימה הגלות והגענו למקום מבטחים חזרנו הביתה…כמובן שעדיין יש הרבה מה לתקן בבית… אבל עדיף בית פרטי..מאשר מלון שאינו שייך לך…"תהילת ה' ידבר פינו.." ונזכה עוד ל:"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה .."שיהיה עת הגאולה במהרה בימינו אמן