סוד השמות
הקדמה – 'בעזרת השם'
מה זה שם? – לשם שלכם בודאי יש השפעה על המסלול שלכם בחיים!!! אם לא באופן ישיר, בודאי באופן עקיף. אנשים רואים בשם שלהם, הכתוב בתעודת הזהות, יותר מאשר אוסף מקרי של אותיות. הם רואים בשמם, חלק מאישיותם ומחייהם.
היהדות טוענת שאותיות השם מעידות על נשמתו של הנושא אותו וצירופן קובע את גורלו. ה"זוהר" מגלה לנו שכל אות יש בה קדושה ובאמצעות האותיות של השם, עוברת הקדושה מהאלוקות אל האדם הנושא את השם.
כעקרון, שם הניתן לאדם בזמן לידתו הוא השם הקובע, ואין להחליפו.
עם זאת ישנם מקרים מיוחדים שמומלץ להוסיף אותיות לחיזוק השם, כגון אותיות משם "הוי'ה", כמו אברם אשר הוחלף שמו אברהם, ושרי אשר הוחלף שמה לשרה. (לקראת סוף ההקדמה נברר עניין החלפת השם.)
קיימת תפישה מעניינת שאומרת שהנשמה היורדת לעולם, יורדת כבר עם השם המקורי שלה, ההורים רק "חושפים" את השם ע"י זה שהם "בוחרים" אותו עבור הרך הנולד. הגישה הזו מסבירה, כי הנשמה שמקורה בעולם העליון, יורדת לעולם הזה עם תכניות והתחייבויות, וגם מתווה לעצמה ייעוד ומטרה נכספת בעולם הזה, כדי לחזור לאחר "מאה ועשרים" שנה, עם "תיקונים" שזכתה בה הנשמה על פי התכנית המיועדת לפני בואה לעולם הזה. הנשמה עושה זאת כדי לזכות במעלות רוחניות גבוהות ונשגבות בעולם ממנו באה.
לפני ירידתה של הנשמה אל העולם הזה, היא מתחייבת. כאילו "חתמה חוזה" ומקבלת על עצמה התחייבויות להתנהגות מסוימת. היא יודעת לכמה זמן היא מגיעה לכאן, היא מקבלת על עצמה אי אילו ייסורים ועוצמות של סבל, אשר יהיו לה בעולם הזה. הכל רשום בהתחייבות, ואין זה סותר את עניין הבחירה החופשית, כי האדם במרוצת חייו יכול לעשות כרצונו ב"זמנו החפשי", אך לעולם לא יחוש סיפוק פנימי אם סטה והחטיא את מטרת ייעוד חייו! – הנשמה כאילו זועקת לו מבפנים — לא זו הדרך!!!
רעיון זה מצאנו אצל בעל "שפת אמת" שכתב כי כל כוכב ומלאך נבראו לדבר מיוחד, ויש להם שליחות מהקב"ה. לכן קודם נקבע לכל אדם "שם עליון" כדי שתדבק פעולתו בכח עליון. כלומר, נתינת ה"שם" היא הכח של שליחותו ותפקידו, אותם צריך האדם להוציא מן הכח אל הפועל. כמו כן כל איש ואיש מישראל יש לו שם מיוחד שניתן לו ע"פ שליחותו ותפקידו בזה העולם, ובקביעת שמו נטבע בו הכח להוציא לפועל שליחות זו. כאשר האדם מוציא לפועל את הכח שבו, אז הוא עובר לרמה הבאה והיא: "שם-טוב".
כמו שהנשמה בחרה את ייעודה בחיים האלה, היא גם בחרה מי יהיו הוריה, באיזו משפחה תגדל, וכן בחרה לעצמה שם כדי שלא תשכח את ייעודה. השם בשבילה, הוא מעין מצפן למסלולה בחיים.
יש הרואים בתוך המילה 'נשמה' את האותיות הפנימיות "שמ" המחוברות גם אל השם יתברך, שהוא נשמה לנשמה. ההורים בזמן חיפושם אחר שם לרך הנולד, נעזרים כביכול בכל מיני כוחות עזר… עד שהם חושפים ומגלים בעצמם, את השם של הנשמה אשר בחרה בהם כהורים.
אימתי נדע כי אכן זה השם האמיתי של הנשמה? –
השם האמיתי יתגלה ויקבל עוצמה רוחנית גבוהה וחיובית ביותר, כאשר שני בני הזוג מרגישים ביחד אושר ושמחה משותפת בזמן קביעת השם.
ראו עד כמה הדברים עמוקים!
נמצא ברמז כי גימטריא: 'שם אדם'= 385= 'שכינה'= 'שפה'.
נאמר בבראשית: "נפש חיה היא שמו". (בראשית ב יט) בשמו של האדם נגבלת (מהפועל לגבל) נפשו ותמצית מהות חייו. השם של האדם מורה על הפעולה שעליו לעשות בחייו, ולכן מובא בְּ"שער הגילגולים" שקביעת השם היא מעין נבואה קטנה.
בספר "אהבת שלום" בפרשת וירא, כותב כי עיקר חיותו של האדם הוא שמו, והיא היא נשמתו, הוא מוכיח זאת בדוגמא: כאשר מנסים להעיר אדם מתרדמתו קוראים לו בשמו ואז כאשר יקראו בשמו הוא מתעורר. (כאשר יקראו שם אחר הוכח שאינו מתעורר…)
כמו כן הוא מעודד אותנו להזכיר בשבת את המילה: 'שבת' כי מילה זו מעוררת חיות קדושת שבת. שהיא "צרורא דלעילא דביה חיי כולא" (שורש רוחני עליון שבו חיי הכל) וכן: "שבת- שמיה דקודשא בריך הוא" (שבת- היא שמו של הקב"ה). מכאן סגולה כאשר מבקר אדם חולה בשבת, צריך שיאמר לו בזו הלשון: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". אז הוא מעורר את הכח העצום והנורא, הטהור והזך, שכולו חסד ורחמים גמורים אשר נקרא 'שבת' וע"י הזכרת המילה: 'שבת' גורם שהחולה יזכה לקבל את רפואתו במהרה.
בספר "בני-יששכר" נכתב כי היה צדיק קדוש שהיה כותב שם 'שבת' בקמיעות, והיה מועיל לשמירה מפני מפגעים, כי כפי שהוסבר השם 'שבת' הוא שורש רוחני הכולל סודות גבוהים לאין שיעור.
תיקון השם
האדם הצועד במסלול ייעודו הרוחני בחייו מאיר את אותיות שמו, והן הופכות להיות מקור של אור להמשיך את דרכו בעולם. כל מעשיו אחר כך יהיו בעלי משמעות וזרימה מחיל אל חיל. לעומת זאת, אדם אשר מקלקל את דרכיו, והתנהגותו הרוחנית יורדת, באותה מידה, פוחת האור באותיות שמו, ויוצר חסימות של שפע והצלחה, (עד כאן) המגיעים לכל אדם הנמצא בדרגות גבוהות.
אדם המתקן את מעשיו, יכול להעצים את האורות שבשמו. יכול להתבונן באותיות שמו, בעצימת עיניים ולראות אותן מאירות…
כל אות יש לה כוחות משלה. כל שם יכול להיפתח לאותיות נוספות ועוד יותר, ועוד יותר… אפילו שם קצר כמו 'גד', יכול להתחלק לאותיות "ג.י.מ.ל. ד.ל.ת," ואותיות אלו יכולות להיפתח לאותיות נוספות…
מצאנו בספר "ערבי-נחל" רמז למציאות בה יכול האדם להעצים את שמו, ע" הארת האותיות היוצרות את שמו. כאשר האדם מתעלה מבחינה רוחנית, (תיקון המידות וקיום המצוות) אותיות המילוי הנלוות לאותיות היוצרות את שמו מתחילות להתחזק ולהאיר.
לדוגמא השם 'יצחק' מורכב מארבע אותיות, אבל כל אות בנויה בד"כ משלוש אותיות יסוד: י.ו.ד. צ.ד.י. ח.י.ת. ק.ו.ף. וכאשר יצליח להגיע לרמות רוחניות גבוהות יותר, יוכל להאיר גם אותיות הנחשבות למילוי של מילוי, כנראה עד חמש רמות כנגד חמש הרמות הרוחניות "נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה". הרמות הללו הן בשורש הרוחני הנמצא "למעלה".
כאשר האדם מרשיע, ומקלקל את מידותיו, נחלשות תחילה אותיות המילוי, ורק אח"כ אותיות היסוד של שמו וזה סוד: "ושם רשעים ירקב". (משלי י ז)
סגולות הקשורות לשם האדם
להלן יובאו סגולות אחדות היכולות ומסוגלות לעורר באדם עוצמות רוחניות.
שם משפחה
הרוצים לדייק באותיות השם, מבינים כי האותיות הראשונות בשם הפרטי שלנו, בעלות עצמה גדולה יותר מאשר האותיות האחרונות שבשם.
אנו מבינים כי האות הראשונה בעלת הכח הדומיננטי ביותר, ואפילו בעצמה כפולה כדין בכור, אשר לו הזכות של כפליים. ויתר האותיות, החל מהאות השנייה, ערכה ללא שום הפחתה, (ערכה לא יופחת) ויתר האותיות, מהאות השלישית) (ערכן יורד ב2% מאות לאות. (כדין תרומה… תרי ממאה.)
גם לאותיות שם המשפחה יש השפעה על חיי האדם כמו המשך טבעי של השם הפרטי. כמובן על פי ההגדרה כי ערך האותיות הולך ופוחת החל מהאות הראשונה של השם הפרטי. שם משפחתה הקודם של אשה נשואה, עדיין מלווה אותה ברמה של שם שלישי.
חכמת האותיות
כל אות מהווה אינפורמציה בסיסית מקורית. כל אות אוצרת בתוכה, חכמה, כח, עצמה ויכולות, הקשורות להתהוות היקום כולו.
האותיות נחשבות ל- ד.נ.א של כל ההוויה כמו שרים של מעלה אשר כל העצמה
הא-לוקית עוברת דרכן. הן "בריות – קודש".
בספר הניקוד לרב יוסף גיקטיליא ישנו באור של עצמתן וקדושתן של כ"ב האותיות בשרשן, אשר בהן נבראו שמים וארץ, כל העולמות כולן. בספר היצירה, מגלה וחושף בפנינו אברהם אבינו, מעט מזעיר מסודות האותיות. ואחר כך, התנא הגדול "אביר יעקב" הלוא הוא "רבי עקיבא" שהיה דורש אותיות וכתרי אותיות… (מדרש אותיות דרבי עקיבא)
כל חכמת הקבלה מדברת על סוד האותיות. כל הצירופים והשמות, אשר דרכם אנו מסוגלים להוריד שפע ומבטלים גזרות… שה"פשע" ייהפך לדבר חיובי – ל"שפע". שה"רשע" ימצא לעצמו "שער" כדי להיכנס לעולם החכמה. "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". (תהלים קיח כ) שה"נגע" יהפך ל"ענג" ו"צרה" לצהר" ועוד ועוד…
כל הכוחות בנויים על סוד האותיות. יש להתחבר אל האותיות הקוסמיות הראשיתיות, אשר הופיעו בהוויה עם תחילת הבריאה, כפי שנרמז לנו:
"בראשית ברא א-לקים – א-ת"
כדי להתחבר אל העצמה של האותיות, מומלץ ביותר להכיר אותן מקרוב, להבין את המשמעות שלהן, את הביטוי שלהן, את מה שהן מייצגות. לחקור מה מסתתר בתוכן, להתחבר אליהן, ולדעת אותן. מעניין הביטוי: "וידע האדם את…"
הנועזים יותר, ישכילו גם לחלום עליהן, לדבר איתן, גם אם בהתחלה כביכול, לא יענו לדובר אליהן, כי חכמות הן, בודקות מי באמת אוהב אותן, מי חפץ בהן, ומי משתדל להתחבר אליהן… כפי שנאמר: תחילה – "אני לדודי…" ואז נזכה שגם "דודי יהיה לי…"
אז! יתעוררו האותיות לתחייה! יתחילו האותיות לרחוש כדבר חי, תתעורר הנסיכה ותניע את אבריה, ותמלא כל משאלות לבך הטהורות, להיות לך לעזר ולפעול לפניך למשימות חשובות, להעשיר את חייך וחיי קרוביך וחיי כל הדורשים בטובתך.
יגלו לך האותיות החיות את סודות ההוויה, סודות היקום, סוד העצמה שבשמך. תשמע את האותיות מספרות כי סוד הנשמה של האדם הוא סוד שמו. יבקשו ממך האותיות לראות את המילה הפנימית שבמילה 'נשמה', ותגלה את האותיות: 'שם'.
כאן יחשפו האותיות: 'ש' וְ'מ' את מה שהן מייצגות, ויגלו לך כי האות: 'ש' רומזת לאנרגית ה'אש', ה'זכר' המשפיע, והאות 'מ' תרמוז ל'מים', האנרגיה ה'נקבית'
(שהיא ה"כלי" המקבל ומשלימה בכך את תופעת ההשפעה )המשלימה את ה"כלי" המקבל, אשר בו תתקיים ההשפעה… (בפירוש ובהדגשה! אין קשר בין מה שנאמר בשורות האחרונות, למושגים של 'זכר' ו'נקבה' אשר אנו רגילים להשתמש בהם בשפת היום יום. המושגים 'זכר' ו'נקבה' הבסיסיים כן רומזים ל'יין' ו'יאנג')
האותיות 'ש' וְ'מ' רומזות לאיזון בין כוחות מנוגדים, והמושג 'מנוגדים' פירושו 'משלימים'!
האותיות הללו נמצאות במושגים אשר בהם נמצא איזון כגון: 'שלום', 'מקדש', 'משיח', 'משכן', 'ירושלים', כעיר שחוברה לה יחדיו. 'מחשבה' ועוד… כמו כן בפועל המבטא את איבר האיזון 'שמיעה'.
סביר להניח כי בשמות של אנשים בהם נמצא אותיות אלו, יש שם פוטנציאל של איזון! הוי אומר 'השם'!!! הוא ה'דבר' המאוזן ביותר בהוויה כפי שמנסים לכנות "אותו" אנשי החסידות והקבלה: "הכח המחבר בין הניגודים".
האותיות ככוכבים הן – ראית אותן מרחוק כנקודות אור זעירות – התקרב אל הכוכב, ככל שתתקרב אליו יותר כך תגלה את עצמתו וגודלו המדהים וזכית בהתפעלות הנשמה…
ככל שנהיה קרובים אל המקור של עצמת האות כך נזכה לקבל את המושגים החיוביים הנובעים ממנה… כמו המים הזכים והטהורים נמצאים קרוב לבקיעת המעין….
סגולה ללידה קלה
הרב שלמה מניקילשבורג מביא סגולה: לכתוב שם הבעל ושם אמו ע"ג דף או קלף. לקפל קיפול מיוחד ולשים מתחת מראשותיה של היולדת, אז תלד לידה קלה מאד!
הכנה לקראת קריאת השם
קודם הברית וקודם קריאת השם, ישתדלו ההורים באותו יום או לפני כן להשתדל מאד לגמול חסד בגופם, לסייע אפילו בזמן קצר לאדם הזקוק לעזרה, אולי לבקר חולים. יכולה היולדת להתכוון בזמן שהיא בבית חולים לבקר את חברותיה היולדות לשם מצוות ביקור חולים. או ישתדלו לעשות חסד בממון, לתת צדקה הגונה לאדם הזקוק לעזרה כספית. טוב יותר לתת הלוואה ללא ריבית, או להקים קופת גמ"ח (להתחיל) לנזקקים. (מומלץ להתחיל גם קופה קטנה, כל אחד עפ"י יכולתו)
שינוי שם
דעות שונות וכמעט סותרות זו את זו נאמרו ביחס לשנוי שם. כעיקרון! אין לשנות שם לידה. שם שניתן לאדם ביום מילתו או ביום הולדתה. שם זה אי-אפשר להינתק ממנו, אלא במקרים מיוחדים מאד, כאשר יש בעיה חמורה, בעיה בריאותית קשה, יש להתייעץ עם אדם מוסמך…
כשלב ראשון מומלץ רק להוסיף שם, ולא להחליפו, וזאת בכדי לתת חיזוק לשם המקורי.
אם הוחלט על שינוי שם או תוספת, כדאי שהדבר ייעשה ע"י 10 אנשים מומחים, מומלץ שייעשה בטקס מאורגן, מלווה בהשפעות רוחניות, כגון מתן צדקה, הקמת קופת גמ"ח, סעודה לנזקקים וכדומה… כל אלה משפיעים רוחנית…
עשרה נוכחים יהיו בזמן שינוי השם, וחשוב ביותר, אם אפשרי שהאדם אשר מתייחסים אליו, יהיה נוכח בזמן הטקס. "כל בי עשרא שכינה שריא" – אם אין להשיג עשרה אנשים, יעשה טקס זה לפחות לפני שלושה יהודים כשרים לעדות. (לא קטינים)
אם האדם שמשנים את שמו, נמצא בהכרה ויכול להביע את הסכמתו, העניין חשוב ביותר לקבל את הסכמתו.
מומלץ ביותר לעשות זאת בבית הכנסת, לקרוא שם שלושה פרקי תהילים: פרקים כ', ק"ל, קמ"ב. לאחר מכן יאמרו את התפילה הבאה בכוונה גדולה:
"ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה, הרי אנחנו נושאים עינינו למרום ומבקשים רחמי שמים על פלוני (יזכיר את השם הישן) בן פלונית, שיפתחו שערי ישועה ורחמים, שערי רפואה ושפע טוב. והרי אנחנו מקיימים את דברי רבותינו הקדושים, ששינוי השם קורע גזר דינו של אדם. ועתה אנו מכריזים כי שמו של פלוני בן פלונית יהיה מעתה: אלמוני (השם חדש או תוספת השם.) בן פלונית, ולסלק ממנו מידת הדין בגזרות קשות, ולבטל מעליו כל קללה ועין הרע וייחשב לפניך אלמוני (שם חדש) בן פלונית כתינוק שנולד. ואם נגזר על (שמו הישן) פלוני בן פלונית גזרה קשה או רוע מזל, על אלמוני בן פלונית, לא נגזר כי אחר הוא.
ויהי רצון שיתקיים באלמוני בן פלונית הפסוק: והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך. אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. אמן סלה."
לאחר התפילה חשוב שייקראו פסוקים נבחרים מפרק קי"ט עפ"י אותיות של שמו החדש, ולאחר מכן פסוקים של אותיות 'ה.צ.ל.ח.ה.' ולהקפיד ללכת לבית הכנסת ולעשות: "מי-שברך…" עם השם החדש.
במקרה דחוף ביותר, כאשר אין שהות לארגן את כל הנזכר לעיל, יאמרו "מי שברך" עם כוונה גדולה בבית הכנסת, וה' ישלח רפואה שלמה לכל מי שזקוק בכלל כל חולי עמו ישראל אמן.
להלן רמזים לכוחות האצורים באותיות, (רמזים בלבד!)
א' – אחדות ומקור החכמה
האות 'א', הנחשבת לאות הראשונה, מבטאת את העולם הרוחני, עולם האידאות, עולם הערכים, עולם האין-סוף!
היא כוללת בתוכה את כל הכוחות של כל האותיות, כקרן אור לבנה הכוללת בתוכה את כל הצבעים.
צורתה: ללא גבולות, אין לה גג מעליה ולא בסיס מתחתיה, גם לא "קירות" חוסמים בצידיה. מסמלת: אין-סוף.
היא אות המייצגת אמת אבסלוטית, המחברת את כל מה שאפשר לחבר ואכן שמה: 'אלף', המורכב מאותיות א. ל. ף. הרומזות לכך. יש הרואים בצורתה כי היא מורכבת מ3- אותיות י. ו. י. שערכן: 26 כמספר שם הוי'.
האות 'א' רומזת ל 'חכמה'
האדם הנושא בשמו את האות 'א', יש בו חכמה ודרכיו לא תמיד מובנות למי שנמצא לידו. יש בו מידה של קנאות ושל מחמיר, אך גם את מידת הרחמים. הוא מסוגל לחדש חידושים בחבר ה או בעולם כי יש בו מוטיב של הראשיתיות.
יש בו תכונה מאלפת, המסייע לאנשים אחרים, מקנה למישהו הרגלים עד לדרגת אומנות, הופך להיות מעין "אולפן" לאחרים.
צורת האות 'א' יכולה להסביר גם את עצמתה: היא מעין סולם המטפס ועולה מעלה, כשהיא נתמכת ברגל אחת יציבה בצידו התחתון ומעליה 'יוד' נוספת השואפת להגיע לשמים.
לאדם זה נטייה לרוחניות או לחיבור גשמיות עם רוחניות. שואף לעלות ולהשפיע על הסובבים אותו לעניינים רוחניים. רוחניות פירושה התעלות מעל האגו ולהשפיע ולהעניק לאחרים.
האות 'א' היא האות הראשונה, התנועה הראשונה, המייצגת את הראש.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'א' בשמו:
החלטיות- מאמצים, כח, רצון, תקיפות, תכלית, מטרה, יזמה- פתיחות, שאר רוח, דחף, אנרגיה, אומץ- תעוזה, אי-רתיעה, עשייה ללא חת, בטחון עצמי.
כאשר ה'א' היא האות הראשונה בשם, הדבר מציין עניין כללי רב בחיים וטבע עצמאי.
'א' נוספת בשם, מעידה על יכולת שכלית רבה וכשרון לפתור בעיות סבוכות.
התבטאות שלילית של האות 'א' :
אם מדכאים את בעל האות, הוא נוהג לשלול את מאמצי זולתו ולזלזל בהם.
ב' – ברכה ובריאה, פילוג וריבוי
האות 'ב' המבטאת את העולם הגשמי, האות בה התחיל ספור בריאת העולם הפיזי.
אות 'ב' המבטאת את הגוף ביחס לנשמה המבוטאת באות 'א'.
האותיות 'א' וְ – 'ב' משלימות זו את זו. 'ב' מהווה "כלי" משלים לאות 'א'.
'ב' רומזת לחלוקה, לריבוי לשפע וברכה גשמית, כפי שנאמר: "להניח ברכה אל ביתך…" (יחזקאל מ"ד ל)
הנושא בשמו את האות 'ב', הוא בעל עצמה ויכולת לראות את העולם הדואלי להתייחס אל מכלול הדברים לראות קצוות וגם לחבר אותם. נכון, הוא נמצא פעמים רבות בתוך דילמה, (במקום לרשום-התלבטות) ועניין הבחירה היא מנת חלקו. לפעמים יתגלה כחלש כמתלבט, ולפעמים דווקא בזכות האופק הרחב שלו, והנתונים הרבים שהוא שולט בהם, יש לו יכולת ניתוח אנליטי ואפשרות להגיע למסקנות נבונות ביותר.
דבר והיפוכו, לבעל האות 'ב', אינו מסמל ניגוד אלא השלמה והרמוניה הנוצרת ממיזוג שבין ההפכים.
(זכרו את המושגים "יין ויאנג"). התורה התחילה באות 'ב' רומזת כי העולם שלנו הוא עולם דואלי.
כל החכמה האזוטרית והמושגים היסודיים בתורת ישראל מתבססים על רעיון הזוגיות:
התורה ניתנה לנו על שני לוחות הברית, אדם וחוה, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, העולמות גשמי ורוחני, העולם הזה, והעולם הבא… יצר הטוב ויצר הרע, האיברים בגופנו השלם מורכבים בזוגות. אפשר לשתף איתו פעולה, נוח להתחבר אליו.
אות זו יוצרת 50% של המילה: 'לב' כי הלב הוא משכן הרגשות הנתפסות בקצוות, בניגודיות שבהן: אהבה – שנאה, קנאה – אהדה, רחמים – אכזריות, רכות- גסות, רגשנות – אדישות, עליזות – כבדות, שמחה – עצבות, גבורה – פחד, חום – קור ועוד…
המילה: 'לב' נכתבת גם כמילה : 'לבב' – "ויין ישמח לבב אנוש…" אדם הפותח את ביתו.
האות 'ב' מבטאת גם רגש, ביחס לאות 'א' אשר יכולה לסמל 'שכל'.
האות 'ב' פתוחה מצד שמאל, ובכך רומזת על אפשרות שהיא פתוחה לקראת הבאות, לקראת מה שצופן העתיד. גם רומזת לפתיחת הדלת בפני אורחים ובפני הזולת, רומזת לאפשרות לקבל רעיונות חדשים, אנשים חדשים, שכן אלה יגרמו להעשיר את חיינו.
'ב' היא האות השנייה, ומייצגת את הרגשות, אות הניתנת להשפעה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ב' בשמו:
ידידות- סימפטיה, רעות, אירוח, משפחתיות- אהבה למען המשפחה, שקט, שלוה, 'ב'נקבה, תצטיין כאם אוהבת, בעוד ש'ב'זכר, יפגין אהבה רבה לטבע ולחיי כפר, לשניהם צורך לחיים משותפים עם בן-זוג, ורתיעה מחיי רווקות. דעות קבועות- רגשות שאינם משתנים, אמונות מעוגנות.
התבטאות שלילית של האות 'ב':
אם מדכאים את זרימתו של בעל האות – עלול להיות מאד אנוכי, שקוע בעצמו, רכושני ורודף-בצע, חסר גמישות, עודף רגישות- נרגש עד למתיחות יתר, ואף עצבנות גלויה.
ג – חסד והתעלות לשיא
'לגמול' פירושו 'להעניק', 'לתת'
האות 'ג' רומזת לכח הנתינה. גמילות חסדים. צורתה כאדם שיצא מביתו, מהאות 'ב', וצועד לעבר ה'דל'(ת) -כדי להעניק ולספק לו את צרכיו, להשלים את חסרונו.
הנושא בשמו את האות 'ג' יהיה בעל מוטיבציה חזקה לתת, להעניק ולתרום לחברה, להשפיע. הרעיון של הנתינה חרוץ בנפשו של האדם אשר מעורר בעצמו, מתוך פנימיותו, את ערך הנתינה. הנתינה תגרור בעקבותיה הצלחה, שפע ומזל לאדם הנותן, כי בפעולותיו האדם מניע את גלגלי השפע בעולם, ובזכות זה יקבל גם הוא מהשפע הזורם בעולם.
אדם זה מכיר בסגולות הנתינה, ובעל יכולת פנימית להבין כי כל "ביזבוז" מצידו הוא רק השקעה אשר תביא בעקבותיה, הצלחה חוזרת. הביטוי: "הטיפש נותן והחכם לוקח" מוסבר על ידו(על ידי הטפש כי הוא נותן ומבזבז..) כי הטיפש חושב שהוא נותן ומבזבז… ואילו החכם מבין כי הוא גם מקבל, מקבל אישיות של נדבנות, מקבל את החיים הערכיים שיש בהם סיפוק. ועוד…
עצמתה של האות 'ג' יכולה לאחד בין ניגודים, ליצור שלמות אחת משני ניגודים. לחבר את הקיצוניות שבין 'א' לְ – 'ב'. תפקידה לאחד את האיברים השונים והמנוגדים, ליצור מהם ישות אחת, להיות גשר ביניהם.
יכולתה של האות 'ג' להביא לגמר הבשלה. כלומר, להתפתח עד תום, עד שניתן להינתק מהמקור, כמו תינוק היונק משדי אמו וכאשר הוא חדל הוא נגמל.
יש באות 'ג' גם עניין הקשור לתשלום עבור מי שעשה מעשה, להחזיר למישהו כגמולו.
האות 'ג' מייצגת אנרגיה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ג' בשמו:
מזג נח, עליז, מלא חיים, חביב, בעל רצון טוב, אדיב, חפשי מדאגה, הפרזה- למחוק מתון, רחב-לב, מומחה- מהימן, בקיא, גמיש, חרוץ וזריז. נואם- מליצי, גלוי-לב, מרצה, בקיא בשיחה, מארגן- מתכנן, מקדם, מהנדס, ממציא, ספונטאני.
ביטוי שלילי של האות 'ג':
אם ידכאו את זרימתו של בעל האות, עלול להיות חסר בושה, מוזנח, חסר הבנה, לא מוסרי, חסר מצפון וחסר עקרונות.
הפרזה, בזבזן, אינו רואה את הנולד, פזרן, אימפולסיבי- חסר סבלנות, פועל בדחף רגעי.
ד – ארבעה מימדים ודאגה לזולת
האות 'ד' רומזת לכח הקבלה. כח הקבלה הוא עצום ביותר. בלעדי כח זה לא יוכל הנותן להעניק לאיש… רק המקבל – מגלה את כוחו של הנותן ולכן חשיבותו רבה.
(חובה להבדיל בין המושגים 'מקבל' ו'לוקח'. הראשון חיובי והאחרון שלילי…) כח המקבל הוא יכולת "ספיגה", לקבל גם את הזולת כפי שהוא, לקבל את העולם כפי שהוא, כמובן מתוך יכולת הבנה להבדיל בין מה לקבל בגלל שאי-אפשר לשנות ובין מה שניתן לשנות…
נודעת חשיבות רבה לנתינה, והנה אדם המעניק מעצמו וממה שיש לו לאחרים, נחשב למי שקיבל גם הוא דבר מה, הנמדד ביסודות רוחניים. עצם הנתינה, נותנת לאדם תחושה טהורה שעשה מעשה נעלה ונכון. הוא עצמו מקבל מעצם המעשה שעשה הרבה מאד, אין לראותו מבחינת נותן בלבד, אלא גם בבחינת מקבל.
אין דבר שישווה לתחושה הפנימית המלווה אדם שזכה לתת מעצמו לאחרים ולעזור לזולתו. הקבלה יש בה יסוד מוצק של נתינה, כי ללא קבלה אין מציאות של נתינה!
באות 'ד' יכולת ריפוי… ריפוי אנרגטי הוא ריפוי של קבלת האדם כפי שהוא וממקום זה לעזור לו… רופא אינו כועס על חולה שפתאום מקיא עליו… הוא מקבל את המגבלות שלו.
צורת האות 'ד' – כעומדת רק על רגל אחת, לעומת שלושת האותיות הראשונות שיש לכל אחת מהן שתי רגליים או בסיס לעמוד עליו. כך גם האות 'ר' (דל ורש) אות הצניעות.
ג-ד: החיבור בין שתי אותיות אלה רומז למזל כי רק ע"י כח ההשפעה, כח הנתינה, והיכולת של הזולת לקבל, אפשר לזכות במזל טוב, שפע והצלחה. נרמז באות שתבוא אחרי האות "ד". (באנגלית מכנים את הבורא: "גד") (נראה לי מתאים)
האות 'ד' מייצגת איזון.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ד' בשמו:
כח רצון- תכלית, מטרה. התמדה- סבלנות, יכולת עמידה, ריכוז, עשייה. מארגן- מתכנן, בנאי, מעצב, מקדם.
בעל האות 'ד' יכול לנצל את כוחותיו החיוביים וליצור לעצמו תכונות של הפעלת סמכות, עצמה, מנהיגות, השפעה, הכרעה, פיקוד. החלטיות. תקיפות (ללא תוקפנות).
התבטאות שלילית של האות 'ד':
אם ידכאו את זרימתו של בעל האות הוא יכול להיות עקשן, חסר תקנה, שאינו מוכן לפשרות.
ה – הצלחה, שפע נועם הליכות וייחודיות
'ה' היא אות ההצלחה, השפע, הפריון והיכולת לשגשוג והשפעה. כפי שאמר יוסף הצדיק השולט בעושר העולמי במצרים: "הא לכם זרע וזרעתם." (בראשית מז כג) המילים: 'הצלחה', ו- 'השפעה', מתחילות ומסתיימות באות 'ה'. (אין להסיק מכאן שכל אות המתחילה ומסתיימת באות 'ה' מבטאת שפע)
"הא לכם זרע". האות 'ה' מבוטאת בצורה קלה ביותר. היא אות בה נברא העולם הזה. אולי יש מכאן רמז לאמונה העממית שהמספר 'חמש', הוא סגולה לשפע ועצירת כל מרעין בישין… עין הרע וכדומה. (ראה גם הסבר לאות 'נ' הרחבה של האות 'ה')
האות 'ה' נכתבת כאות 'ד', ובתוכה האות 'י' הרומזת לחכמה. צירוף אותיות 'י' וְ – 'ד' יוצר את המילה 'יד', ומכאן ערך ההצלחה הקשור לאות 'ה' המסמלת 'יד'. (שנכתבת ע"י 2 האותיות :"י" ו"ד")
– במקום שאתה עוזר (גם לעצמך…) בשמיים יעזרו לך בהצלחה, כפי שנאמר: "וברכך ה' א-לקיך בכל מעשי ידיך אשר תעשה" "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱ/לֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (דברים י"ד כ"ט) אם האדם עושה- מתברך, ואם לאו-לא.
האות 'ה' מוצמדת לצורת הנקבה בלשון הקודש, רומז ל'אשה' ואכן אמרו חז"ל בלשון ארמית: "אוקירו נשייכו בדיל דתתעתרו: פירוש: "כבדו נשותיכם בשביל שתתעשרו". וכן נאמר: "ולאברהם הטיב בעבורה". ודרשו חז"ל ב'זכות שרה'. או בלשון אחרת: 'בעבור – ה' – בעבור האות 'ה' שנמצאת אצלו, או אצל שרה אשתו.
האות 'ה' אות קלילה להגיה וביטוי, רומזת ליכולות גבוהות ללא התאמצות, וכנראה עוד יותר אם ישקיע… אין צורך במאמץ.
לאות 'ה' תפקיד חשוב בשפה העברית: 'ה' הידיעה. שכן היא אחראית ליידוע. מילים מקבלות את משמעותן הייחודי בזכות תוספת ה'ה' (האות "ה" שלפניהן) לפניהן. הבה ונזכור כי היא משמשת גם כאות השאלה. לרמוז על אפשרות התבוננות וחקירה שתוביל לְ – 'ה' הידיעה. אות זו מבטאת גם את חופש הבחירה של כן בן אנוש להיות חפשי ולהחליט בעצמו מה הכי מתאים לו.
יש לאדם אפשרות להשתמש בפרצות שנתנו לו, ולעשות בחייו כראות עיניו, על האדם לבחור בדרך הנכונה מתוך רצון כן שלו ולא מתוך כפיה.
'ה' היא אות של חזרה אל המקוריות אל הרוחניות, היכולת לחזור בתשובה.
'ה' היא אות חזקה במיוחד, ומייצגת תקשורת בונה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ה' בשמו:
בעל חושים חריפים- בעל חוש התמצאות, וראיה מפוכחת. אינטלקטואל- נבון, מלא מחשבה, ראות מעמיקה, מודע.
עצמאי- זקוק לחופש, מרחב תנועה, שונא מגבלות. מיומן- גמיש, חרוץ, בקי. בעל דמיון- אידיאליסט, יוצר, מקורי, מחדש. משעשע- מבדר, מעניין, מסיח דעת, משיב נפש.
במידה והאות 'ה' מופיעה ראשונה בשם- ההדגשה מציינת, שנושא השם, יזכה לחיים מרגשים מלאי אירועים.
אדם שבשמו יותר מ'ה' אחת, יתגלה כבעל מזג חם במיוחד, בפרט במקרים של 'ה' הפותחת ומסיימת את אותו שם עצמו.
התבטאות שלילית של האות 'ה':
אם נושא אות זו בשמו, יעוכב בזרימת חייו, עלול האדם הזה, לסגל לעצמו תכונות של: חוסר אחריות, חוסר מהימנות, חוסר יציבות, אימפולסיבי , קל דעת.
ו – שלימות וחיבור
האות 'ו' נחשבת לאות החיים. משום היותה אות החיבור, רומזת לחיבור בין הנשמה לגוף והרי כך נוצרו החיים.
גם נאמר: "וייצר ה' א-לקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים". (בראשית ב ז)האות 'ו' רומזת לכח החיבור של האדם. בעיקר כח חיבור במובן של העולם הגשמי. יוסף הצדיק שהוא המידה הששית, ספירת יסוד, (ספירת היסוד הנקראת: המידה הששית) שלט בעולם החומר.
האות 'ו' רומזת לעולם החומר אשר בנוי מששה כיוונים: קדימה אחורה, ימין שמאל, למעלה ולמטה.
מי שיש בשמו אות 'ו' סביר להניח שיש לו יכולת להשכין שלום.
אות 'ו' מחברת בין ימין לשמאל, בין ידידים לאויבים, בין שונים לשווים. בצורתה היא זקופה ואיתנה. כולם יכולים להישען עליה.
היא אינה מתכופפת כי אין לה סיבה להתבייש או להיכנע. אינה תופסת מקום לרוחב, היא מצמצמת את מימדיה, כדי שאפשר יהיה להתקרב אליה. היא אינה חוצצת בין המתקרבים, נהפוך הוא, היא משמשת כדבק ביניהם.
האות 'ו' מציינת שלמות, דבר מושלם שאין בו מתום, מסמלת משיכה ישירה מלמעלה למטה, וחיבור ביניהם. (אולי: וחיבור בין שמים וארץ.) (חיובי
לכן היא נחשבת לעמודו של עולם. מסמלת את ספירת התפארת, כפי שאפשר לראותה במרכז עץ החיים – היא בין הספירות: דין וחסד, בין הספירות העליונות לתחתונות. היא היחידה המקשרת בין כל הספירות. היא מתעלה מעל מימד הזמן, מערבת עתיד עם עבר, מה שמביא להרמוניה מושלמת.
האות 'ו' מסמלת את הדרך האידיאלית, את שביל הזהב.
לאות, 'ו' יש תפקיד נוסף והוא 'ו' ההיפוך. הנושא את האות 'ו' בשמו יש בו גם את התכונה לראות את הצדדים השונים הקיימים במציאות, וגם להתייחס אליהם.
האות 'ו' מייצגת את האהבה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ו' בשמו:
מבוית- אוהב חיי בית, אבהי/אימהית. ידידותי- סימפטי, חברותי, מארח, נעים הליכות, מתכנן- מארגן, מקדם, מעצב, בנאי.
עוזר, אדיב, חם-לב, אוהב, אינו אנוכי, מנחם- חנון, אנושי, עדין ומתחשב נאמן- אחראי, איש כבוד, מוסרי, מצפוני, נאמן להתחייבויות שלו.
התבטאות שלילית של האות 'ו':
אם תתעכב זרימת חייו של הנושא את האות 'ו' עלול להיות מלנכולי, עגום, מדוכא ועלוב, יכול להיפך טיפוס מודאג מוטרד ומטריד, מאוד לא נעים, נודניק שקשה להיפטר ממנו.
ז – רווח, מחיה ומאבק, נקודת המוקד
האות 'ז' רומזת לפרנסה, למזון, למלחמה, למלחמת הקיום, מלחמת היצר ועוד.
צורתה כצורת חרב, המבטאת התנצחות ונצחון.
מעניין כי מצאנו שמות משותפים בלשון העברית הקשורים לאוכל מחיה ומלחמה, כגון:'"לחם' – 'מלחמה', 'שלחן' – 'שלח' (=חרב), 'מאכל' 'מאכלת', 'סכין' 'סכנה', 'מזון' 'כלי-זין' ועוד…
הנושא אות זו בשמו, יש לו יכולת טובה להתפרנס ולחיות בכבוד, תהיה לו הרגשת ביטחון, והרגשה פנימית של הגנה עצמית. בעל יכולת הישרדות טובה במיוחד.
האות הזאת רומזת גם לקדושה בתוך הטבע. וגם נאמר: "כל השביעין חביבין" (ויקרא רבה כט יא)
אות 'ז' רומזת שיש בה (סגולה) כשרון ויכולת לחולל ניסים. גם 'פרנסה' נכללת בתוך הקטגוריה של ניסים. מפתח הפרנסה נמצא רק בידי בורא עולם (תשאלו את העצמאיים והם כבר יספרו לכם כמה זה נכון ומוחשי).
בשל השפעת האות 'ז', הנושא אותה בשמו, הוא אדם מהרהר אודות הערכים והמטרות של חייו, השקפותיו וחזיונות ה"אני" שלו, לבין הסביבה שבה הוא חי. כל דבר המתרחש מסביבו משפיע עליו. הוא שואל את עצמו, עד כמה עליו להשקיע מאמצים? עד היכן ירחיק נדוד כדי להשתכר למחייתו? עם אילו אנשים עליו לבוא במגע? האם שכניו ותנאי חייו הולמים את ציפיותיו מעצמו? אילו דברים עליו ללמוד מסביבתו ומשכניו, ואלו השפעות עליו לדחות?
האדם כמו נמצא במרכזה של מערכת גורמים, כאילו עומד הוא במרכז ומסביבו ששת המימדים: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. ששת הכיוונים הללו משפיעים ופועלים עליו באורח מתמיד.
'ז' היא אות מאוזנת, אות זקופה ויש לה שני קוים מאוזנים בראשה, לשני הצדדים, מסמלת גם את אישיותו של הנושא בשמו אות זו.
יש בו כוחות מאוזנים, כמו השבת המסוגלת לאזן באדם את כוחותיו הפיסיים עם כוחותיו הרוחניים.
כן נמצא כי השבת נמצאת ב"אמצע" השבוע. פירוש: שלושה ימים לפני השבת כביכול הכנה לקראת שבת, ושלושה ימים אחרי השבת אשר אנו חשים עדיין את השפעת המנוחה והקדושה מהשבת שחלפה. "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה.." (ציטוט מהפיוט "לכה דודי")
האות 'ז' היא האות השביעית, ומייצגת את הנסתר והאמונה .
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ז' בשמו:
תכליתי- החלטי, בעל רצון חזק עושה את דברו. תקיף ממציא- בעל דמיון אידיאליסט, יוצר מקורי. ייצרי- בעל חוש התמצאות, בעל שאר רוח, וראיה מפוכחת. מסודר, שיטתי, ממושמע ערוך ונכון, מצטיין בנקיון.
התבטאות שלילית של האות 'ז':
אם נדכא את בעלי האות 'ז', או נעצור את מסלול זרימתם בחיים, ייהפכו להיות בעלי תכונות שליליות: אימפולסיבים, מזלזלים בזולת, מתעבים עצות, יתרחקו מהזולת ויחששו מחדירה לתחום הפרטי שלהם.
עלולים לרכוש תכונות של ספקנות עקשנים וקשים לשכנוע.
ח – על-טבעי, חן-א-להי וחיים
האות 'ח' מסמלת את יכולתו של האדם לפרוץ את גבולות המציאות הגשמית, לכן האות הזאת יכולה לרמוז לדברים שהם מעל-לטבע. יכולת טובה לפתוח ולהתבונן דרך ה"עין-השלישית" ולגלות דברים נסתרים.
אנשים בעלי אות 'ח' יש להם תכונה להיות קשורים למיסטיקה.
מצאנו את המספר שמונה במקורות שלנו במושגים רוחניים נעלים ביותר, כגון: התורה, שמחת תורה שנקרא גם שמיני עצרת, חג השבועות החל בשבוע השמיני של ספירת העומר, ברית מילה, בגדי הכהן הגדול, שמונה פתילים בציצית, ועוד.
הנושא בשמו את האות 'ח', יש לו את הסגולה המיוחדת להוציא תכניות מן המחשבה אל המעשה, מן הכח אל הפועל. הוא כביכול מקבל מתנת חנם מכוחות על-טבעיים. הוא בעל חן, חנון, כמו נח שמצא חן וניצל, הוא ובני ביתו מהמבול. גם משה רבינו בקש להשיג את התכונה הזאת, "הודיעני את דרכיך למען אמצא חן בעיניך…" הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ )שמות ל"ג, י"ג)
וגם אנו מבקשים זאת בברכת המזון: "ונמצא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם…"
אם כן היכולת של האות 'ח' לקבל אורות מיוחדים. הנושאים אותה בשמם הינם אנשים מקובלים ותורמים בחן לחברה.
קרוב לודאי שנמצא אנשים שיש בהם אות 'ח' שפניהם מאירות במיוחד.
האות 'ח' מסמלת 'חיים', חן וחנינה. קשורה לחכמת חיים.
היא נוצרה בכתיבה המקורית משתי אותיות 'ז' כאשר יש חיבור ביניהן מלמעלה.
משום שהאות 'ח' נחשבת כאות רוחנית היא יכולה לגרום לחוסר התקרקעות וריחוף,
כך היא גם יכולה לרמוז על פחד (חיתת, חת) ועל חטא, שהם חלק בלתי נפרד מחיי האדם בעולם.
בעלי האות 'ח' מייצגים יצירה ועצמה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ח' בשמו:
איפוק- עצמאי, שלם, אוהב טבע- משמר טבע, מתעניין בחי ובצומח, זוכה בהצלחה, נושא רווחים, מנצח שאינו מובס.
גורף כספים- פורע חשבון, אמיד, מושך כסף, אשף פיננסי, עשיר כקורח.
התבטאות שלילית של האות 'ח' :
אם החיים יחסמו את זרימתו של בעל האות 'ח' הוא עלול להיות גרגרן רודף בצע, זאב בודד, רכושני, מעוגן בעצמו ואנוכי.
ט – טוב- האות 'ט' רומזת למושג החשוב:
"הטוב- המוחלט"
"הרואה 'ט' בחלום סימן טוב לו ". (בש״ס ב״ק דף כ״ה)
האות 'ט' רומזת לחיים טובים, לבריאות טובה, לעסקים טובים, לשנה טובה, ולהצלחה גשמית.
סגולת האדם שבשמו האות 'ט' הינה לעבור מגשמיות עבה למציאות רוחנית, ויכולת להפוך התחפרות והתבוססות, להתקדמות אל עבר תוצאות רצויות וטובות.
הנושא בשמו את האות 'ט', יש בו תכונה לראות בכל דבר את הטוב הצפון בו, כי בסופו של דבר על פי האמת, כל מושגי העולם הם יחסיים.
האדם הוא בן אנוש ומתייחס אל הטוב על פי ראות עיניו. הראיה היא מאד סובייקטיבית ותלויה יותר במה שצפון בלבנו.
הכלל ידוע : "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (ברכות נה ב) –
דבר הנראה לאדם אחד כחיובי, יכול להתפרש בעיני רעהו כדבר שלילי בתכלית. לא כולנו מייחסים למושג 'טוב' אותה משמעות.
בעל האות 'ט' הוא אופטימי מטבעו, ויכול להראות לאחרים את הטוב המסתתר בכל עניין. לפעמים בעל האות 'ט' אופטימי במיוחד וכמעט ללא גבולות, אז עלול הוא לשקוע בתוך עולם של טיט וחומר גשמי עבה ביותר, בו הוא עלול לשקוע ולא להתקדם לשום מקום. מסקנה: לאדם כזה יש צורך להמשיך ולהיות אופטימי עם זהירות מסוימת…!
יש לו יכולת גם להוריד טוב אל העולם, דרך ברכות תפילות ואיחולים. מומלץ מאד לעשות זאת, כי על ידי כך הוא גם זוכה בעצמו לטוב המגיע לעולם בזכותו.
האות 'ט' מייצגת את החוק והמשפט.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ט' בשמו:
חן- סגנון, טעם, רגישות, אמנותיות. חם-לב, עוזר, חסוד, אוהב, דואג לזולת ,עדין, חנון, אנושי, ענוג מתחשב, מתמצא, מלא השראה.
התבטאות שלילית של האות 'ט':
אם החיים יחסמו את זרימתו של בעל האות 'ט', הוא עלול להיות עצבני, חסר בטחון עצמי, נפחד מהוסס, בעל מזג רע. נוח להתרגז ונפגע בנקל. עלול להיות גם אימפולסיבי וייצרי.
י – סוד ההוויה, בריאה ומטאפיסיקה
האות הקטנה ביותר, ובעלת העצמה הגדולה ביותר! עצמה רוחנית המובילה ליצירה נפלאה של עולם מאורגן יפה ומסודר.
האות 'י' נחשבת לאות הראשונה שבקעה בשרשרת האותיות אשר יצרו את העולם.
האות 'י' נחשבת למקור כל הכוחות, להתחלה של כל עניין רציני וחשוב.
אמרו אנשי הסוד: "מאן דאיהו זעיר איהו רב" פירוש: מי שהוא קטן הוא באמת גדול ובעל עצמה.
כפי שאומר המשל העממי: "דברים גדולים נארזים באריזות קטנות".
כמו שראינו, את האות 'א' הרומזת לחכמה, האות 'י' היא מקור החכמה. בפיוט "בר-יוחאי" נאמר: "יו"ד חכמה קדומה…"
האות יו"ד רומזת גם לענווה. אכן הענווה האמיתית היא העצמה הגדולה. מי לנו כמשה עליו נאמר:
"והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה.." (במדבר יב ג) ענוותנותו הטהורה: "ונחנו מה…", "מי אנכי …" הובילה אותו שלא מבחירתו להיות איש הא-להים איש שזכה בחייו למה שלא זכה אדם עלי אדמות.
האות 'י' מציינת בצורת כתיבתה המינימליסטית, כי דווקא הדברים הגדולים והנשגבים, ראוי להם כי תהיה בהם מידה של קטנות וצניעות.
אמנם האות הזאת מסמלת את המיטפיסי העל-אנושי והעל טבעי, אך היא מורכבת משני ווים קצרים, כמעט "פסיקים" בלבד.
דווקא בשל גדלה הזעיר עצמתה גדולה, והיא מרמזת שכדי להגיע לדברים שהם מעבר לגשמיות ולארציות ומעבר למקום, לזמן לחומר ולמרחב, אין צורך בשימוש בדברים ראוותניים. היא מציינת כי יש לנקוט דרך של צניעות וענווה.
עם ישראל נמשל לאות 'י' ומכאן רמז לשם 'יהודי', בעל כח הישרדות מדהימה וכח ההתבוננות וחכמה.
צאו וחשבו… כמה בעלי פרס נובל בעולם שהם יהודים ביחס לגודלו של העם היהודי…?
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'י' בשמו:
כן- הגון,ישר, נבון, ייחודי, מהימן, נאמן. יצרני- מקורי, חדשן, בעל דמיון. עוזר- חסוד, בעל תכונות טובות, טוב לב, חם לב, נבון- מבריק, משכיל, מחונן, מזהיר, פיקח.
אם בשם האדם נמצא את האות הראשונה אות 'י' תהיה אישיותו מזהירה. במידה והיא מופיעה פעמיים, הרי זו הדגשה חיובית של מעלותיה. שלוש פעמים ומעלה, מעידים על קו הפרדה דק מאד בין השלילה והחיוב.
התבטאות שלילית של האות 'י':
אם החיים יפריעו לזרימתו של בעל האות 'י' הוא עלול להיות עצלן, קהה חושים וחסר חיים- ייתכן כי יאבד גם את המטרה המוגדרת של חייו.
כ – הכתרה והגשמת מטרות אות העשייה
אות 'כ' רומזת למילה 'כף'. כף יד המבצעת הפועלת ועובדת.
אות המגיעה אל דרגת המלכות. המילה: 'מלך' יכולה להידרש 'מל' מלשון ("מי ימלל") האות 'ך', 'כ' מלשון "עשיה". "ברוך אומר ועושה".
האות 'כ' רומזת גם ל'כתר' המגיע למישהו הנמצא ברמה גבוהה ביותר. מובן שהאות הזאת רומזת לעשייה, פרקטיקה המסמלת השגות גבוהות ואכן מגיע לאדם כזה- כתר על ראשו!
האות 'כ' ערכה 'עשרים', והערך הגימטרי של כל האותיות המרכיבות את המילה 'עשרים' = 620 בדיוק כמו המילה: 'כתר'.
האות 'כ' יש בה כח הדמיון וההשוואה, הכשרון לייחס דברים זה לזה ולבדוק את ההבחנה ביניהם.
נראה כי האות הזאת היא התפתחות של האות 'ב' המייצגת את ה'בינה' להבין דבר מתוך דבר. כאילו האות הזאת מייצגת כפיפות לקראת ראיה עמוקה יותר לראות מקרוב את מה שאנו רוצים לראות כהלכה.
הנושא בשמו את האות 'כ' יכול לבטא כי סגולתו לשלוט, כביכול בכל הדברים הנמצאים תחת ידו. יש לו יכולות פוטנציאל, לשלוט בעצמו או לכוון ולהדריך אחרים, מעין: "הכל בשליטה".
לאות 'כ', בתור 'כף' יש סמליות כפולה: מחד גיסא, מייצגת היא את כף היד המשמשת כבית קיבול, ומאידך גיסא, את נפחו של אותו בית קיבול.
כף מסמלת גם פוריות והישגים המגיעים על-ידי מאמצים פיזיים או נפשיים, שלא כמו האות 'י'- יד, המייצגת כוח, קניין, ואחיזה ברכוש.
נזכיר כי בברכת ההבדלה במוצאי-שבתות וחגים, מתייחסים למעבר מקודש לחול. כדי להצביע על ההבדל הזה, נוהגים לפתוח ולסגור את כף היד אל מול הנר – היד הפתוחה מסמלת את מנוחת השבת היוצאת, החופשית מעבודה, בעוד שהיד הסגורה מבטאת נכונות לפעולה ורכישה, נכונות לשוב אל עולם המעשה והעבודה.
נוכל להבין כי סגולת האות 'כ' לתת תכונות מיוחדות של הבחנה בין העבודה והמנוחה, מתי להשקיע יותר ומתי להפסיק את ההשקעה.
האות 'כ' מייצגת גם קיצוניות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'כ' בשמו:
חיוני- חזק, כוחני, בעל-און, תאוותן, עצום אינו נכנע- עמיד, מאריך
ימים, אינו חדל, יציב. גמיש- מגיב מהירות, בעל תחושה, נלהב. יצרני
מקורי, בעל דמיון, ממציא, אידיאליסט. סמכותי- מנהיגות, השפעה,
פיקוד, שלטון.
התבטאות שלילית של האות 'כ':
אם ידכאו את בעל האות 'כ' או יחסמו אותו בזרם חייו, הוא עלול להגיע למצבים שליליים, ללקות בהתקפי פחד, הססנות, בהלה ועצבנות או רפיון ידיים כללי, עליבות רבה וחוסר סיפוק.
ל – לימוד ומטרה
האות 'ל' היא האות האמצעית, האות ה – 12 בין 22 האותיות. היא מהווה לשון מאזניים של החיים, כי ללא לימוד אין חיים משמעותיים.
'ל' היא האות היחידה הגבוהה מכל האותיות, כמגדלור המאיר או כצופה העומד על מגדל גבוה ורואה למרחקים.
האות שלפניה היא האות 'כ' ה"כפופה", בעוד ה- 'ל' מתנשאת לגובה, והמבין יבין כי דווקא מתוך כפיפות תבוא הגדולה.
האות 'ל' היא האות הגבוהה ביותר, מרמזת לכך שיכולת זו של לימוד היא הכישרון הנעלה ביותר של האדם, תפישתו השכלית היא מתנה נשגבה לו מאת יוצר האדם. באמצעותה הוא יכול להגיע להשגות גבוהות ביותר של קדושה והתחברות לבורא, וכן להשרות רוחניות על הזולת.
האות 'ל' רומזת למרכז – ללב, או לכל דבר הקשור ברגש ובמחשבה.
'ל' היא האות המשלימה את הרעיון של 'כ' (במובן של כ' הדמיון) גם האות 'ל' מייצגת את הבינה: "לב-מבין".
מצאנו את הביטוי "חכם-לב" בכל מעשה המשכן, הבא לבטא את השילוב האידיאלי בין 'מח' ובין 'לב'= רגש.
כמו שהמשכן מטרתו היתה אמצעי לחבר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, כך כל התורמים וכל העושים במלאכה היו צריכים להיות "חכמי-לב". מכאן גם סגולת הנושא בשמו את האות 'ל', יכול לחבר עוצמות גבוהות ורוחניות עם עולם חמרי וגשמי.
אולי נבין יותר את צירוף האותיות "י-כ-ו-ל" המצטרפות במשמעויות שלהן למילה
(אם נצרף את שלושת האותיות הרצופות, י, כ, ו-ל , נקבל את המושג המבטא את הכוחות הפנימיים שבאותיות האלה ותיווצר המילה :"יכול")
'יכול'. יש הרואים באות 'ל' הרחבה של האות 'י'.
האות 'ל' סגולתה להיות כלי מעביר מצד לצד אחר, היא גם יכולה לחבר הפכים, או להיות כלי עזר לגשר בין דברים מנוגדים.
בנוסף לזה אות 'ל' גם משפיעה על התכונה הבסיסית של האדם אשר יחוש בתוכו ויגלה בעצמו את היעוד והמטרה של חייו.
יש הרואים באות למ'ד' ראשי תיבות המביעות את סגולותיה: "ל'ב מ'בין ד'עת" הנושא בשמו את האות 'ל' יש בו את הסגולה ללמד את עצמו, לימוד עצמי וגם ללמד אחרים.
מבחינה צורנית אפשר לראות אותה כאות 'כ' ועליה אות 'ו' (ערכן ביחד = 26, רומז לשם "הוי'ה")
האות 'ל' מייצגת גם פעילות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ל' בשמו:
טוב-לב, נדיב, עושה צדקות, שופע, ניהול- פיקוח (מגדל פיקוח) שליטה, מנהיגות, יכולת-ניהול, נאמן, הגון, ישר, מדויק, ייחודי.
בעל מוסר, מהימן, מוכשר- פיקח, מבריק, משכיל, נבון, אינטלקטואל, מאוזן- אחיד, הרמוני, מתואם, אינו משוחד.
נסיעות- שינויי מקום תדירים, תנועה, טיולים.
מ – נגלה ונסתר, משה ומשיח
המילה 'מם' קרובה ודומה ביותר למילה מים. המים מצמיחים, ויוצרים, המים הם החיים לעולם – לכן האות הזאת מבטאת יצירה. כל מקום שנזכר המספר 40 הוא מבטא יצירה. 40 יום וְ-40 לילה, 40 שנה במדבר, 40 יום יצירת הוולד ברחם אמו.
המילה: 'מים' באה בלשון העברית מלשון רבים ולא ככל השפות הידועות שהיא באה בלשון יחיד. לשון זו מייצגת את עצמתה של ההפרדה והחיבור בין הכוחות הנמוכים והכוחות העליונים, סגולתה של האות 'מ' לחבר וליצור, הרי היא כקשת בענן ששתי רגליה על האדמה וראשה מגיע השמימה – כפי שהקשת היא חיבור בין אדי המים הגשמיים שבאוויר עם קרני האור הרוחניים, כך האות 'מ' מסמלת חיבור.
לא בכדי נמצאת האות הזאת באמצע המילה 'אמת'.
האות "מ" לבה של המילה "אמת". היא מביעה את הזהות המוחלטת עם הערך:"אמת" שהוא חיבור…
המבטאת את משמעותה של המילה 'אמת', שהוא חיבור של כל גווני הקשת יחד עם התחלת האותיות 'א' וסוף האותיות 'ת'– והיא כוללת את הכל!
על משה רבינו נאמר: "כי מן המים משיתיהו…" (שמות ב י) תכונת הנושא בשמו אות זו, לראות דברים נסתרים וסתומים וגם לפתוח אותם.
יש באדם זה תכונות של יצירתיות ברמה גבוהה ביותר, לא כל דבר שיעשה בעל האות 'מ' יהיה מובן לכל אחד, כמעט רק לו לעצמו. (רמב"ם). השם 'משה' רבינו מתחיל באות 'מ', ומייצג את ה'מ' הפתוחה, את החלק הנגלה בתורה, משה החל לחשוף את חכמת התורה האינסופית בפני בני-אדם, ברמה שיוכלו לקבלה. את התורה קבלנו לאחר 40 יום ולמדנו אותה 40 שנה במדבר. משה לא העביר את כל התורה לבני ישראל. החלק הנסתר שבה יתגלה ע"י המשיח, אשר גם זמן גילויו נסתר מבני אדם. יש לשים לב כי גם ב'מם' הפתוחה יש אות 'מ' סתומה- פירוש: גם בדברים הנראים לכאורה ברורים ומובנים עדיין יש בהם משהו מסתתר.
הנושא בשמו את האות 'מ' ניחן בתכונה מיוחדת של רחמים.
האות 'מ' מייצגת גם רוחניות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'מ' בשמו:
חרוץ- עמלני, פעיל, אינו נלאה, שקדן, יעיל, אינו מותש, אמיץ- לוחם, סוער, נועז, חוצפן חיובי, בוטח בעצמו.
סבלני- סובלני, אינו מתלונן, עמיד, מתנזר, בעל כח סבל. מבוית- אוהב בית, צורך עז לביטחון אימהי, כוחות נפש- רחב אופקים, בעל תפיסה, בעל ראיה המפוכחת.
התבטאות שלילית של האות 'מ':
אם ידכאו את בעל האות, את זרימתו בחיים, עלול להגיע לתכונות שליליות, להיות פזיז ללא הבחנה, חסר סבלנות, נדחף ודוחק, רע מזג ונוח לכעוס.
נ- נאמנות, נשמה וצמיחה
האות 'נ' רומזת לדג אשר נמצא במים. (הנרמזים ב'מם'- האות שלפניו) דג מסמל פריה ורביה והמשכיות, כפי שנמצא במילים: בן, נכד, נין.
האות 'נ' מבטאת קביעות ויציבות. זאת אפשר לראות כאשר האות 'ן' נוספת למילה. היא מצביעה על ההבדל בין תופעה מקרית להרגל, על מקרה פרטי או על מצב קבוע: יש מתעצל ויש עצלן, יש סולח ויש סלחן, יש מתלוצץ ויש ליצן.
מאחר ורומזת לתכונה של קביעות היא גם מבטאת נאמנות, אדם המקיים את דברו ושאפשר לבטוח בו.
'נ' היא אות הנשמה. היא מסמלת את הניצוץ הא-לוקי. היא מעבר לגבולות השכל הרציונאלי.
יש הרואים את הנשמה כאות 'נ' כפופה ה"שבויה" בתוך הגוף, ומסוגלת להגיע אל 'נ' שערי בינה, החזון הגדול ביותר הניתן להשגה.
בספר אותיות 'דרבי עקיבא' נאמר: "כל נשמה ונשמה, פעמים שהיא רובצת כמו ה'נ' הרבוצה ופעמים שהיא זקופה כמו האות 'ן' הזקופה" – שעה שאדם רובץ, חסר תנועה ופעילות, גם נשמתו רובצת. ובזמן שאדם מלא חיות ושאיפות, נשמתו מזדקפת לגובהה המלא.
האות 'נ' מבטאת נצחיות- האדם יעסוק בדברים והשקעה רבת-טווח עד כדי יצירתיות הקשורה לנצח.
האות 'נ' מייצגת גם דמיון.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'נ' בשמו:
בטוח- ודאי, חיובי, לא ניתן לערעור, בטחון עצמי, עצמאי בדעותיו, עוסק בכתיבה- מחבר, עורך יומן אישי, עיתונאי, עורך רשימות.
דובר, שליח, מוציא לאור, שגריר, מתווך, בעל יכולת לדימוי, (בעל דמיון)יצרני, חדשן, בעל השראה, בעל תחושות, הנאה- שביעות רצון, בריאות בגוף ובנפש.
אם יחסמו את מרוצת חייו, עלול להגיע לתכונות שליליות, כגון התמכרות לתענוגות, עלול להיות צר-עין, חמדן וקנאי, צריך להיזהר במיוחד ביחסים זוגיים.
ס– תמיכה הגנה וזכירה
אות 'ס' מגלמת שלמות והרמוניה בזמן ובחלל.
האות 'ס' פותחת שתי מילים: המדגישות את אופיה: 'סביב', וְ- 'סגור'.
'סביב' פירושו- מכל הצדדים, במלוא ההיקף, סחור סחור. אנו מוצאים כי משמעות המילה 'סביב' מתאימה לקווי האופי של האות 'ס'.
הדבר הבולט באות 'ס' הוא האינסופיות, המעגל שאינו נגמר, המסגרת שסובבת ללא התחלה וללא סוף. גם המילה: 'סגור' מתחילה באות 'ס' ומתייחסת לדבר שאין לו פתחים. לעיתים הכוונה בְּ-'סגור' היא לדבר נעול, כלומר סגור ומסוגר. גם משמעות המילה הזאת היא מידה של רציפות, של היקף.
האות 'ס' מעניקה לנושא אותה הגנה כחומה, אדם מוגן. וכן אדם שאפשר לסמוך עליו, נושא הבטחון האישי שלו, וכן ושל אלה הצמודים אליו, הוא ברמה גבוהה.
נאמר בשיר השירים: "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות".
ערכה המספרי של האות 'ס' = ששים=60 מכאן שהאות 'ס' רומזת להגנה וחומה.
יש המבינים כי המספר 60 רומז ל- 60 האותיות המרכיבות את שלושת הפסוקים של "ברכת כהנים":
"יברכך י-ה– ו-ה וישמרך.
יאר י-ה-ו-ה פניו אליך ויחנך.
ישא י-ה-ו-ה פניו אליך וישם לך שלום"
האות 'ס' רומזת גם לשוויון. נאמר: " לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב …" וחכמים דורשים שהרמז הוא לגבי האות ה – 15 של הא"ב הלא היא האות 'ס' הסגורה כמעגל ומסמלת שוויון בין כולם.
אכן גם בְּ- 4 הדרגות של חכמת התורה הנקראות: 'פרד'ס' (קיצור של פשט רמז דרש סוד) האות האחרונה, היא האות 'ס', הרומזת לחומה שאין האדם יכול להגיע עדיו, סודיות, סופית סמוי ועוד.
הנושא בשמו את האות 'ס' יהיה בעל תכונה חיובית של 'סומך נופלים' – הווי אומר משען ועזר לנופלים ולאלו הזקוקים לעזרה. סומך- מך. גם נאמר: "סומך ה' לכל הנופלים" אפשר לסמוך עליו. עוסק בתורת הנסתר והמיסטיקה.
האות 'ס' מייצגת גם 'סבלנות'.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ס' בשמו:
מלומדות- בוחן כליות ולב, חקרן, תולעת ספרים, שכלתן, מגלה בקיאות, אינטלקטואל- מעודכן, בעל מודעות, נאור, עילוי- חסיד, דתי, ירא א-לוקים, מוסרי.
אם האות 'ס' מופיעה בראש השם, היא מדגישה גילוי לב ויסודיות.
אם היא מופיעה פעמיים בשם, הדגש הוא על תמימות רבה. אם היא מופיעה בשם יותר מפעמיים (כולל שם המשפחה) היא תצביע על עקשנות, מונוטוניות, דבור איטי טיפוס כבד ואיטי.
התבטאות שלילית של האות 'ס':
אם יחסמו את זרימת חייו של נושא האות 'ס' יהיה אדם חסר שליטה ברגשותיו, יגזים לפעמים בשיחה אודות רגשותיו העמוקים. "יענוד את לבו על צוארו" ועלול להגיע לקנאה הרסנית.
ע – ראיה חיצונית ופנימית
האות 'ע' רומזת לחכמת ההתבוננות בעולם הגשמי. מסמלת את ההבנה ואת היכולת לראות מעט יותר פנימה.
העין חושפת הרבה יותר מאשר שאר החושים. גם אמרו (וידוע) "אינה דומה ראיה לשמיעה". (מקור?) נמצא רק בסיפרות השות"ים
החושים, הבנויים בפניו של האדם, אשר אנו גם מתייחסים אליהם בשעת ההבדלה, הם: הטעם, הריח והראיה, הם נמצאים גם בפנים ביחס מלמטה למעלה: חוש הטעם כמו חוש המישוש – יכול לקלוט רק אם מקרבים דבר, ממש קרוב אליו. רק בצורה כזאת יכול לחוש את הטעם. חוש הריח – אנו מסוגלים לקלוט ריחות גם ללא מגע וקרבה פיזית, גם במרחק של מספר מטרים. חוש הראיה מגיע כמובן עד למרחקים עצומים. נוכל אולי להעריך את עצמת המחשבה לאן היא מסוגלת להגיע…
ואם עיני השכל לנו – נצליח להגיע בתפישתנו ? לא רק למרחבים אלא גם לעומקים ופנימיות…
"החכם עיניו בראשו" (קהלת ב יד) יש בשמו את האות 'ע', ובמיוחד כאשר האות "ע" היא האות הראשונה בשמו בראש שמו. מבחינה צורנית לאות 'ע' הן בדפוס והן בכתב, כעין משושים (אנטנות) המשמשים כקולטנים.
המילים: 'עשיר' וגם 'עני' מתחילות באות 'ע' וההבדל ביניהן הוא גדול. מי הוא ה'ע'-'ני'? – אדם המסתכל בעיניו במה שיש לו אך אינו שמח בחלקו, הוא מיילל הוא בוכה ('נ'- מלשון בכי)!לעומתו ה'ע'-'שיר'? – אדם המסתכל בעיניו במה שזכה להגיע ומאושר ושמח ושר "שיר".
האות 'ע' רומזת לראיה כוללת רחבת אופקים, שלמות אמיתית. ערכה 70, כפי שנרמז:
"70 פנים לתורה". הסנהדרין – "עיני העידה" יש שם 70 חכמים, שכל אחד היה צריך לדבר בְּ-70 לשון. למספר 70 יש ערכים רבים, לכן גם מנהיגי העם נקראים "עיני העידה", משום שיש להם עצמה של ראיה ודאגה לכל אחד כפרט, ועל הדור כולו ככלל.
באור דומה. נאמר גם בתלמוד: "כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה" (תענית כד, עא) מכיוון שעיניה מביעות חום אנושי, רשאים אנו להניח שאופייה הכללי טוב.
אדם הנושא בשמו את האות 'ע' מבטא גם טוב לב ועזרה לזולת, השתתפות והזדהות, עזרה הבאה מתוך הנפש פנימה. אדם שעזרתו תתבטא גם ברוחניות וגם במוסריות.
סגולת האות 'ע' לשאוב גם עושר גשמי. וכן יכולה לבטא כלי מושלם לקבל אור רוחני גבוה ביותר.
בספר תורה, עור הקלף אוצר בתוכו את אור הקדושה של אותיות התורה. כן גם גוף האדם, כולו עטוף ב-עור אשר מתחבר לאור ההילה העוטפת ויוצרת את הגוף הפיזי.
האות 'ע' מייצגת גם עוצמה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ע' בשמו:
מחונן- מבריק נבון, פיקח, משכיל, נאור- בעל ידע נרחב, מודעות רבה, מעודכן, אינטלקטואל, חכם- מלא מחשבה. אדם שֶ – "ראשו על כתפיו", ריאליסט, ענייני, בעל כושר ביטוי- נמרץ, מובן, ישר לעניין. הגיוני, בעל השפעה- משליט, פוקד, עצום, מרשים.
התבטאות שלילית של האות 'ע':
אם יחסמו את זרימת חייו של בעל האות, הוא עלול להיות סוער, פזיז חסר סבלנות, נמהר, דחוף ומבוהל.
עלול להיות רכושן, מקובע ומעוגן בתוך עצמו , אנוכי לחלוטין, לא יקדיש לזולת מזמנו או מאמצעיו.
פ – פתיחה דיבור ושתיקה
האות 'פ' מסמלת פתיחה, התחלה, פריצה של דבר מה שהיה חסום עד עכשיו ומרגע זה הוא נפתח.
בדיוק כמו הַ'פֶּה' של האדם אשר נמצא סגור ואין מכירים את טיבו, אבל לאחר שפותח הוא את פיו, מכירים הכל מי הוא, לטובה או לרעה ח"ו.
מקומה של ה'עין' הוא לפני הַ'פֶּה', ובכך רומז לרעיון כי כל דבר הנשמע כמעט ואין לו ערך, גם לא ערך משפטי, ולכן כל עדות של פתיחת פה, או כל התייחסות לדבור של אחר, לא די שיספרו לנו אלא חייבים אנו לראות זאת בעינינו ורק אז לשפוט ולהגיב.
מבחינה צורנית יש הרואים את האות 'פ' כאות 'כ' ובתוכה האות 'י' מה שרומז לשילוב הגשמי (כ) עם הרוחני (י).
אכן דיבורו של האדם מורכב מכלים גשמיים – מיתרי הקול, והאויר היוצא מהריאות, ומחשבה רוחנית המסדרת את הדיבור להיות משמעותי.
בכתיבה המקורית, בקרבה של האות 'פ' קיימת אות אחרת והיא האות 'ב'. (החלל הלבן של פנים ה'פ' צורתה 'ב'.
כאשר האות 'ב' מבטאת פנימיות: "מבית ומחוץ תצפנו." (שמות כה יא) והאות 'פ' מבטאת חיצוניות המגלה את הפנימיות.
האדם הוא הפה! ידוע שישנם ארבע דרגות בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. כל התקשורת של האדם היא דרך הפה.
משם הוא שואב אויר, משם מקבל את מזונו, ודרך דבורו הוא יוצר קשר עם בני אדם מסביבו. באמצעות הדיבור, יכול האדם לבטא את הגיגי נפשו ולהעבירם לאחרים.
כל מעשה ופעולה בכל מישור – רוחני, גשמי או רגשי, לא יצאו מן הכח אל הפועל, אלא אם כן ימצאו ביטוי במילים.
הנושא בשמו את האות 'פ' יש לו יכולת ריפוי. "פותח שערים" פותח את דלתי הכלא בו נמצא האדם החולה ומוציא אותו לחפשי. נמצאת בפתיחת המילים: "פדות" וגם "פקד פקדתי…" משום שהמילים והפה הוא כל האדם, מומלץ לזכור:
המילים יכולות להיות כמו הים, רוגעות או סוערות- מלים טובות הן יקרות ערך, כפנינים אשר על קרקע הים.
האות 'פ' מייצגת גם מקוריות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'פ' בשמו:
פיקוד- סמכות, מנהיגות, השפעה שלטון. תקיף- החלטי, חזק, עניני, מצטיין בכח רצון.
פיקח- משכיל, נבון, מבריק, נואם- דובר, מרצה, דובר גלויות, מליצי, להוט- מרוכז, נלהב, מסוגל למאמץ רב.
עלום- איש חידה, מעמיק, מסתורי, קשה לניתוח, אינו מוכר במלוא מהותו.
התבטאות שלילית של האות 'פ':
אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות הוא עלול להתגלות כאגרסיבי, משעמם באופן קיצוני. במידה והוא פטפטן, נושא שיחתו יהיה הוא והישגיו בלבד.
צ – צדקות וענווה
האות 'צ' רומזת בשמה לערך: 'צדק' או 'צדיק'. היא נמצאת ברשימת אותיות ה- א'ב' במקום ה-18 המבטא את המילה: 'חי'. על פי מה שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה…" (חבקוק ב ד)
יש הרואים באות 'צ' צירוף של שתי אותיות: 'נ', וְ – 'י' כאשר הבסיס היא האות 'נ' ומעליה האות 'י':
האות 'נ' רומזת לענווה והאות 'י' רומזת לחכמה. ענווה ורוחניות המשולבות זו בזו.
נכון שקיימת שאלה נוקבת המנסרת בחלל העולם כבר דורות על גבי דורות "צדיק ורע לו..? רשע וטוב לו?! "
לפי סוקרטס: (גם הרמב"ם היה חסיד של סוקרטס) עושה הצדק יוצא נשכר, כי אין נזק של ממש בעולם- אלא הנזק לנשמה. ואין אבדן- אלא אבדן של המידות.
נוכל בהחלט לדון ולשאול האם היינו ממליצים ללכת בכל צעד ושעל בחיינו לפי הצדק, לפי הדין…? אולי מומלץ לפעמים להשתמש במושג: "לפנים משורת הדין"???
"צדיק יסוד עולם"- בעל האותיות 'צ' יש לו יכולת לפרנסה טובה, בזכות מעשיו הטובים יקבלו אנשי שלומו שפע והצלחה גשמית.
יש לו יכולת טובה לשאת תפילות ובקשות ליושב בשמים, כדי להגן ולעזור לאנשים הנמצאים במצוקה, לצאת מאפילה לאורה. יש להם את היכולת להפוך מחשבה למעשה.
הנושאים בשמם את האות 'צ', יש בהם אנשים מיוחדים המקרינים אור כלפי הסובבים אותם, ההילה שלהם מוגברת במיוחד, עקב מעשיהם הטובים.
יש להם כח פנימי, ובעלי יושר וכנות. חשובה להם דרך האמת, ונכונות. בעלי מידות העושים צדק, ישר ותמים.
המילה 'צדיק' מופיעה בתנ"ך כמתארת גם את מידתו של הבורא וגם את מידותיו של יציר אנוש ההולך בדרכיו.
אכן האידיאל הוא להגיע לדרגה של צדיק. כל אחד הוא בפוטנציאל להיות כזה.
גם נאמר "ועמך כולם צדיקים". (ישעיהו ס כא)
נראה כי בהשפעת האות 'צ' בשמו – עומד האדם בניסיונות רבים בעולמו, ועליו להתגבר עליהם כי דרך חייו זרועה במשוכות רבות, ויש לו כח פנימי לעבור את כולן!
האות 'צ' מייצגת גם אפשרויות והזדמנויות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'צ' בשמו:
חם לב- עוזר, חסיד, אוהב, חושב על הזולת, רחום- עדין, ענוג, מתחשב, אנושי, סובלן – סבלני, בעל מזג יציב, רגוע, מאוזן, מיושב בדעתו. נלהב- תאב, פעיל, מלא חיים, מסור עמלני.
התבטאות שלילית של האות 'צ':
אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות הוא עלול להיות טרחן, מרגיז. נוהג לאבד חפצים, או להניחם בפינה נשכחת.
פועל בניגוד לכללים- או מפר חוק. נפגע להחריד, כשמונעים ממנו להפר חוק. מכביד בנוכחותו וקצר רוח.
ק – קדושה ומעגלי צמיחה
האות 'ק' רומזת לשני עקרונות כמעט הפוכים, או לשני כוחות המנוגדים ובכל זאת יש קשר ביניהם.
מצד אחד האות 'ק' רומזת לקדושה, לפנימיות, להעמקה של החכמה עד דרגת הקדושה, ומצד אחר: 'ק' היא האות המביעה את ההיקף, או את ה"'קוף' המחקה את האדם כקוף אחר בני אדם.
נוכל לומר כי האות 'ק' יכולה לבטא מטוטלת של כוחות מן המרכז החוצה ומן ההיקף פנימה, זאת הודות לחכמה האצורה בה.
כי הרי האות 'ק' היא הרחבה של האותיות 'א', וְ – 'י' המביעות חכמה. (סדר א.י.ק: א=1 י=10 ק=100)
ה'חכמה' היא כח אדיר, אבל כמו כל כח בעולם יכולה להיות בעל משמעות חיובית או להיפך – בעלת משמעות שלילית.
יש הרואים בה רמז לקב"ה אשר משני צדדיו נמצאות האותיות: 'צ' וְ- 'ר', קרי: "צדיק או רשע" שניהם נמצאים בקרבתו של הקב"ה.
יכולת האדם הנושא אות 'ק' בשמו, היא יכולת של שליטה עצמית, שליטה על יצריו ותאוותיו, עד צמצומם למינימום האפשרי. טהור ונעלה במוסריותו, משתדל מאד לעשות מעל ומעבר למצופה ממנו. רצונו להתחבר בצורה כמעט מוחלטת אל המקור הרוחני.
הגימטריא של האות המלאה – 'קוף', כמו זו של המילה 'מקום' (=186) שהוא אחד מכינוייו של ה'. (רמז: שם ההוויה בהרחבה)
חלקה הנסתר והנגלה של האות, גם הם מרמזים כל אחד בפני עצמו, לשם מהשמות הקדושים: את החלק הנגלה ('ק') – יש סופרים הכותבים באמצעות חיבור האותיות: 'כ'+'ו', שערכן ביחד 26 הרומזות לשם הוי'ה. בשם זה קיימת השלמות האבסולוטית והטוהר המוחלט.
החלק הנסתר- 'וף' ערכו בגימטריא 86 כמו הגימטריא של השם: 'א-לוהים' . גם בחיבור זה, נראה חיבור של שני ניגודים: שם רחמים, הוא שם הוי'ה, ושם של דין, השם: 'א-להים' שהוא גם בגימ' 'הטבע', ומסמל את הקצוות, ואת כשרון ההיקף מקצה לקצה, מצד אחד בעולמות הרוחניים, ומצד שני האפשרות של ירידה והתבוססות בחומריות הטבע.
האות 'ק' היא הרחבה של האות 'א' וגם של האות 'י' הרומזות לחכמה, הרואה את הכל בשלמות אחת את ההיקף בשלמותו.
האות 'ק' גם מייצגת התחלות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ק' בשמו:
רגשות חזקים- להיטות, מסירות, ריכוז מאמצים ויכולת גדולה לשאת בהם, משיכה- קסם, ברק, השפעה, שובה לב, התפעמות.
אהבה- חום, נועם, תשוקה, התקשרות, מסירות.
כספים- עושר, אמצעים, הון, סולידי מבחינה פיננסית. ראשוניות- התחלות, דף חדש, פתיחות, חונכות.
התבטאות שלילית של האות 'ק':
אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות, הוא עלול לגלות אלימות וגם לחוות מפלות וזעזועים רבים במהלך חייו, נוטה לפעול באימפולסיביות וללא מחשבה.
ר – תנועה, בחירה בין גדולה ושפלות
האות 'ר' מביעה תנועה. היא המנוע, הגלגלים, המניעים את כל מה שזקוק להנעה.
היא הרחבה של האות 'ב' ושל האות 'כ' (סדר אותיות ב. כ. ר: ב=2, כ=20, ר=200) המביעות יצירה, יצירת כפיים, פעילות. ואכן זו האות 'ר', מביעה את הכח המניע.
האות 'ר' מבטאת את המושג ראשית, 'ראש', כמו שהראש פורץ קדימה בזמן הלידה כך האות הזאת מבטאת את הפריצה. כמובן מי שעובד רק עם הראש ואינו עושה משהו מעשי נחשב ל'רש' (או 'ראש' ללא 'א') וזאת מאחר והבורא מצווה עלינו להמשיך ולעשות את מה שהשאיר לנו לעשות כפי שנאמר: "..אשר ברא א-לקים לעשות" (בראשית ב ג)
האות 'ר' נחשבת לפרוזדור, וסגולתה לחבר בין העולמות שמים וארץ.
אדם הנושא בשמו את האות 'ר' יש בו סגולה להצית ולהמריץ, לעודד ולעורר כל דבר, ולדחוף קדימה רעיון, ולהוציאו מן הכח אל הפועל, ובזה הוא זוכה להיות ראש וראשון בכל מקום אשר השפעתו נמצאת שם.
בעל האות 'ר' יכול להיכנס לתכונה חיובית של פתיחת ערוצים חדשים, או פריצת דלתות סגורות אפילו במנעול ובריח.
יכול להתחבר, לחדור ללבבות אשר סגורים ואינם נפתחים בקלות לכל אדם.
מצד אחר הסגולה הניתנת לו בכשרונו המיוחד לפתיחה, יכולה להיות "מסוכנת". הוא עלול כביכול ללא חשש לפתוח תיבות פנדורה, בלי להתייחס לתוצאות.
צורת האותיות 'ד' וְ – 'ר' כמעט זהה. ההבדל ביניהן הוא בפינה הימנית העליונה. שם מתעקלת ה'ר' כדי להתאים את עצמה לקו האנכי. בעוד ה – 'ד' מייצגת זוית חדה ובלתי מתפשרת. ה – 'ד' מסמלת קביעות ונאמנות ואילו ה – 'ר' יכולה לייצג הלך רוח וכח בלתי יציב.
אנשים בעלי עצמה פנימית יזכו לכח חזק בסגולת האות 'ר', ואילו אנשים שעדיין לא מצאו את נתיבם, עלולה ה – 'ר' ה"רוח" הזאת, להוביל אותם אל חוף מסולע ולא אל חוף מבטחים.
כמעט כמו ההבדל במילים: 'להפקיד' לעומת 'להפקיר', "א-ל אחד" לעומת "אל אחר"
יש הרואים באות הזאת גם רמז ל'רש-ע', אשר יש לו את תכונות ההתפרצות ללא גבולות והאות 'עין' נמצאת רק בסופו, בניגוד לחכם שעיניו בראשו.
האות 'ר' מייצגת גם צמיחה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ר' בשמו:
פעולה- תנועה, פעילות, סמכות- מנהיגות, שליטה, השפעה, פיקוד, שלטון, יצירה- סגנון- עשייה – מתייחס לצורות עיצוב. תכנון אפנה, ייצור, התפתחות- צמיחה, בנייה גידול, התעצמות, התרחבות. דתי- חסיד, רוחני, רציני, ייחודי, מוסרי.
התבטאות שלילית של האות 'ר':
אם יחסמו את זרימת חייו של בעל האות הוא , עלול להיות חוסר מנוחה, מחסר שקט
עלול להיות רגשן מעבר למידה, מושפע בנקל מדעות ,אנשים אלה מומלץ שילמדו ללמוד שליטה עצמית, הן במחשבה
והן במעשה.
ש – כוח וכתב א-לוקי אך גם שחיתות
האות 'ש' מבטאת את האנרגיה, את הדלק ואת האש הבוערת בתוך המנוע, תלוי בגודל ה"מנוע". ככל שנפח ה"מנוע" גדול יותר, נכנסת בו אנרגיה בהתאם. החכמה – לנווט את עצמו למקום הנכון.
האות 'ש' יוצרת את האיזון בין האנרגיות היוצרות תופעות חיוביות לבין האנרגיות בעלות כוח ההרס, ויצירת ה"שלום".
'ש' היא אות המסמלת את הקשת אשר רומזת לשילוב כל הכוחות והגוונים שבצבעי הקשת. האות הפנימית של המילה 'קשת' היא האות 'ש'.
האות 'ש' בנויה משלושה קווים: ימין, שמאל ומרכז, ומסמלת איזון וחיבור.
ה'גרון' מסמל בכל החכמות חיבור. דרך הגרון אנו מתחברים אל העולם הזה. דרך המזון האויר, ודרך הדיבור אשר בעצמו נוצר ע"י חיבור בין האויר, המח ומיתרי הקול הגשמיים. "גרו"ן" נוטריקון: "ג'וף ר'וח ונ'שמה". שלשתם יחדיו מהווים את שלימות האדם.
המתבוננים באות 'ש' רואים בשלושת הקווים המאונכים היוצאים מבסיסה, כשלהבות אש העולות מעלה.
יש הרואים בה שרשים של שן הקבועה בפה, הרומזת לתכונות: שינון, חקירה, התבוננות חודרנית, כך גם השן לועסת ומפרקת ומבררת כתכונת האש.
יש המעמיקים לראות בה את ספינת השמים, את מרכבת האש אשר איתה עלה אליהו הנביא בסערה השמימה.
עלי פרח השושנה היפה, יש בו תכונה של פריחה והסתעפות כמו האות 'ש'.
סופר סת"ם אשר יוצר את האות 'ש' כותב בתחילה שלוש פעמים את האות 'י', ומחבר ביניהן. רומז בכך לחכמה מורכבת ומשולשת.
יש הכותבים את האות 'ש' שלוש פעמים האות 'ו', ומחברים ביניהן. אלו רומזות לערך 18 של המילה 'חי' , המבטאת את אנרגית החיים.
האש יוצרת ומניעה עולם מלא אך גם צד אחר לה, היא עלולה לכלות כל חלקה טובה, יש צורך בעצמה גדולה ביותר לכוונה לדרך החיובית והיוצרת. לכן במקרים קיצוניים האות 'ש' יכולה לבטא שחיתות.
האות 'ש' דומה לספינה השטה על פני מערכות ההוויה ובה שלושה מלחים, או שלושה משוטים, ומגלים בה סודות ורמזים על הליכות העולם, סיבובו, מסעיו ומטרותיו הסופיות ולכן קוראים לאות 'שין' ספינת השלום של אחרית הימים.
האות 'ש' יכולה לרמוז לכח השינוי שסגולתו חשובה בחיי האדם, כדי להגיע אל ה'תכלית' הנרמזת באות הסמוכה לה, האות 'ת' האחרונה.
האות 'ש' מייצגת גם שמחה והתלהבות לחיי זוגיות.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ש' בשמו:
תענוגות- נהנה מחייו, אוהב נוחיות, חושני- רגיש לכל עניין בסביבתו. משתדל ליזום ולהשפיע.
הנושא את האות 'ש' בשמו בגלל תכונותיו החיוביות והמעלות בעלות עצמה מיוחדת, כגודל עוצמתו כך גודל סכנת נפילתו.
התבטאות שלילית של האות 'ש':
אם יחסמו את מרוצת חייו עלול להגיע לתכונות שליליות רבות. שקרן, אינו כובש את יצרו, מתמכר, כעסן, הולל, מגדיש את הסאה, רודף ריגושים, עשוי להיות אישיות חסרת הבחנה, שאינה נאמנה להתחייבויותיה או למי שמוסר לו אהבה.
ת – תכלית אמת ושלמות
האות 'ת' מבטאת: 'תכלית', שלמות, אמת וחיים.
סגולת האדם הנושא בשמו את האות 'ת' היא יכולת ההתבוננות, תפישה על חושית.
מושגים של 'אמת', 'שלמות', ותכלית, הם מושגים אשר מגיעים אליהם רק בסוף, כמו האות 'ת' הנמצאת בסוף רשימת האותיות. אנו תמיד ב"דרך", כדי להגיע אל כל האידיאלים הנזכרים. האות 'ת' היא אות החיים, כי במשך כל ימות חיינו אנו נמצאים בשלב של להגיע ולהשיג: 'תכלית', 'אמת'. חיים שיש בהם משמעות!
אנו רואים את האותיות כמעגל אשר "תחילתו" האות 'א' ו"סיומו" באות 'ת'. מ"אלף עד תו".
מספר אותיות האלף בית הוא 22, האותיות הן קודים מיוחדים לנשמה, והן גם רמז למעגל השלם, אשר (בנוסחתו הקבועה הנקראת בלע"ז "פאיי" אנו משתמשים…)את נוסחתו אנו משתמשים ע"י החלוקה של המספר 22 ב 7-! (22:7= 3 ושארית 1=א ) האמת היא שהאות 'ת' לא נחשבת כסיום ממשי אלא חוזרת ומתחברת אל האות 'א', היא שואפת לקבל את כוחה מהאות הסמוכה לה במעגל האותיות מן האות 'א' הרוחנית, כך היא מקבלת משמעות, ולא סיום וניתוק חלילה.
לכן מומלץ מאד לנושאי האות 'ת' בעיקר בסוף שמותיהם, להתחבר אל הרוחניות, אל החכמה, לעזרה לזולת, בכדי להעצים את כוחם!
מעניין שנמצאו רבים ששמותיהם מסתיימים באות 'ת' ומתחברים לרוחניות בצורה חזקה ובאופן טבעי, כי האות 'ת' צמודה לאות 'א'. יש כאן רמז למילה 'תא', הרומזת ליחידה בסיסית שמרכיבה אורגניזם שלם חי.
'ת' נכתבת במילוי אותיות 'תיו'. 'י' רומזת לחכמה 'ו' רומזת לחיבור, כך שסוף האות "תי-ו" היא האות 'ו' אות החיבור המתחברת אל האות הסמוכה האות 'א'. (שתי האותיות: י' ו' הן אותיות משם הויה, והן אותיות של רחמים)
'ת' אות של תמימות, שלמות, התמימות נמדדת ומוערכת רק בסוף.
האות 'ת' מיוצגת ע"י יעקב אבינו, אחרון האבות לפני יצירת האומה היהודית משבטי י-ה, שתכונתו היתה שלמות ומידת האמת.
אדם הנושא בשמו את האות 'ת', לא ייראה כמשכנע, מבטיח או מושך. לא יתגלה במלוא עצמתו בהתחלה, אך לאחר חקירה ובירור, תתגלה עצמתו ואיכותו. ידעו כולם כמה אמת וצדק יש בו, וכמה איתנה ומוצקה דעתו.
האות 'ת' מייצגת גם תקוה.
תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ת' בשמו:
אמון- מהימנות, תקווה, ציפיות, אמונות, מתינות- עדינות, מבין, מתחשב, אנושי, ענוג.
שכל ישר- מוכשר, מהיר מחשבה, בעל יכולת, מעשי עניני. דיפלומטי- מתווך, עושה שלום, דיסקרטי, חכם, מאוזן.
התבטאות שלילית של האות 'ת':
אם יחסמו את מרוצת חייו של בעל האות הוא עלול להגיע לתכונות שליליות ולהיות חסר סבלנות ועקשן, במידה קיצונית. חייב ללמד את עצמו לחשוב בטרם יפעל.
סיכום ואחרית דבר
כל אות היא עולם בפני עצמו, עם יכולות מגוונות של כוחות ועצמה.
כל מה שנאמר לעיל משמש ומובא כבסיס להבנת משמעות האותיות.
עולם האותיות עולם קסום רוחש בתוכו את כל ההווי'ה וסודותיה.
מומלץ להבין גם את צירופי האותיות, כיצד הן מתחברות זו ליד זו ומה משמעות החיבור שביניהן.
אם נתחבר שכלית ורגשית אל סוד האותיות נשיג השגות גדולות ויתגלה לפנינו עולם שלם נפלא וקסום. והאותיות תהיינה כיצורים של שליחי הא-ל, לעזר לנו לכל תכלית ומשימה.
מהאותיות הללו נבנים מלים, מהמילים, משפטים, שאותם אנו מדברים במשך כל ימי חיינו.
עלינו להבין כי המשפטים אשר אנו מוציאים מפינו יש להם כח לפעול, להחיות נשמות, לעודד את רוח האדם ועוד.
כוחו של האדם כיצור חי, אינו נמדד בכוחו הפיסי, כי הרבה יצורים חיים, יש להם יכולות גבוהות יותר. לא נמדד כוחו לא בריצה ולא בשחייה, אף לא בחוש ההתמצאות שלו (זכרו מה כוחן של הצפרים והדגים בקטע הזה)
אם-כן במה נמדד כוחו של האדם? – בשפתו! בדיבורו! (יש האומרים שגם בחיוכו).
חכמים חילקו את כל ההוי'ה ל – 4 דרגות זו מעל זו: דומם, צומח, החי והמדבר ומשום כך העדיפו לכנות את האדם: "מדבר".
הבה ונעריך גם אנו כוחן של אותיות כאבני היסוד של הדיבור והשפה. כדי שהאותיות יתעוררו ויכירו את מי שמכיר אותן, וחיינו יחדיו באושר שלווה ובטחון.