"…וזה סוד מסודות התורה"
תורת ה' תמימה
1) איסור: "לא תוסיפו ולא תגרעו…. " דברים פרק יג
(א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו:
2) ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג ד"ה יא ועתה
. ואמרו (סנהדרין צט ב): מי שמקל בענין מצות עשה, כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה, שנאמר (שמות כג, טו): "את חג המצות תשמור", אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת, שנאמר (דברים יג, א): "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".
3) ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מא ד"ה הקדמה דע
וצריך שנתעורר על מעט מהם שנזכרו שם לפי ענין זה המאמר, מזה מה שנתלה בזקן ממרא, אומר, כי כאשר ידע השם יתעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכל זמן לפי התחלף המקומות והחידושים ולפי הנראה מן העניינים, להוסיף על קצתם ולגרוע מקצתם, הזהיר מן התוספת ומן המגרעות, ואמר
לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, כי היה זה
מביא להפסד סדרי התורה ולהאמין בה שאינה מאת השם,
והותר ג"כ לחכמי כל דור, רצוני לומר ב"ד הגדול, לעשות סייגים כדי לקיים משפטי התורה האלו בעניינים שיחדשום לשמור התורה וישאירו הסייגים ההם קיימים לנצח, כמ"ש ועשו סייג לתורה, וכן הותר להם ג"כ לבטל קצת מעשי התורה ולהתיר קצת הנזהר ממנו לפי עניין אחד ולפי מאורע אחד, אבל לא יעמידוהו לדורות כמו שביארנו בסדר פירוש המשנה בהוראת שעה,…
4) תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א
אמר רב המנונא: מאי קרא : (דברים ל"ג)– "תורה צוה לנו משה מורשה…" "תורה" בגימ' :
שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.
בא דוד והעמידן על אחת עשרה,
דכתיב: +תהלים ט"ו+ מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך
מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו, נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח
עושה אלה לא ימוט לעולם.
הולך תמים – זה אברהם, דכתיב: +בראשית י"ז+ התהלך לפני והיה תמים. פועל צדק -כגון אבא חלקיהו. ודובר אמת בלבבו – כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו – זה יעקב אבינו, דכתיב: +בראשית כ"ז+ אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע. לא עשה לרעהו רעה – שלא ירד לאומנות חבירו. וחרפה לא נשא על קרובו – זה המקרב את קרוביו. נבזה בעיניו נמאס – זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה' יכבד – זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו: (אבי אבי) רבי רבי, מרי מרי. נשבע להרע ולא ימיר – כר' יוחנן, דא"ר יוחנן: אהא בתענית עד שאבא לביתי. כספו לא נתן בנשך – אפילו ברבית עובד כוכבים. ושוחד על נקי לא לקח – כגון ר' ישמעאל בר' יוסי. כתיב: עושה אלה לא ימוט לעולם,……
(יש המשך…. להלן )
בא ישעיהו והעמידן על שש,
דכתיב: +ישעיהו ל"ג+ הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמו דמים ועוצם עיניו מראות ברע. הולך צדקות – זה אברהם אבינו, דכתיב: +בראשית י"ח+כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. ודובר מישרים – זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים. מואס בבצע מעשקות – כגון ר' ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד – כגון ר' ישמעאל בר' יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים – דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק, כגון ר"א ברבי שמעון. ועוצם עיניו מראות ברע – כדרבי חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. וכתיב: +ישעיהו ל"ג+ הוא
מרומים ישכון [וגו'].
בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב: +מיכה ו'+ הגיד לך אדם מה
טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך. עשותמשפט – זה הדין. אהבת חסד – זה גמילות חסדים. והצנע לכת – זה הוצאת המת והכנסתכלה. והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא – אמרה תורה: והצנעלכת, דברים שדרכן לעשותן בצנעא – על אחת כמה וכמה.
חזר ישעיהו והעמידן על שתים,
שנאמר: (ישעיהו נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.
בא עמוס והעמידן על אחת
שנאמר: (עמוס ה') כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק,
אימא: דרשוני בכל התורה כולה! אלא, בא חבקוק והעמידן על אחת,
שנאמר: (חבקוק ב') "וצדיק באמונתו יחיה. "
מה האינפלציה ? מי מעז להפחית ממספר המצוות ?
מה ה"חכמה" הזאת.. אולי ברצינות: מה החכמה הזאת ?
5) מאור ושמש בעניין הדגלים..במדבר…פרק ב' דגל מחנה ..דגל מחנה… איש על ידו לדגליהם…ד"א : הביאני אל בית היין, בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף רבבות של מלאכים שנאמר :,רכב א-להים רבותיים אלפי שנאן והיו כולם עשויין דגלים דגלים שנאמר דגול מרבבה כיון שראו אותן ישראל שהן עשויין דגלים התחילו מתאוין לדגלים אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר הביאני אל בית היין זה סיני ודגלו עלי אהבה אמרו אלולי הוא מגדיל עלי אהבה וכן הוא אומר נרננה בישועתך. אמר להם הקב"ה : מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך מיד מודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו איש על דגלו באותות…
המדרש הזה בלתי מובן(לשונו של מאור ושמש)..וצריך להבין החמדה זו מה היא?..ויחמוד לזה עבודה כמו מלאך…? ועוד צריך להבין הענין דגלים של המלאכים מה היא וכי דגלים של מפות היו להם ..גם המדרש אין ראשו סופו…"ונראה בזה דהן אמת שעם בני ישראל צריכין להיות יחד בקשר אמיץ וחזק באחדות גמור באהבה ואחוה וריעות אך עכ"פ צריך האדם להתבונן ולידע ערכו ודוגמתו…כמו שאיתא במדרש צדיק כתמר יפרח מה תמר זו יש בו פירות ויש בו עלין ולולבין וגו' כך ישראל יש מהן בעלי מקרא בעלי משנה בעלי אגדה לכן צריך האדם להכיר ערכו באיזה מקום יהיה מקומו ובין איזה אנשים יהיה מנוחתו אשר יוכל להשיג ערך עבודתו ליוצרו ואם מי שהוא בערך הגדולים לא יאמר אשב בין קטני ערך ושם אוכל וכן ההיפך…..רק כל אחד חונה במקומו הראוי לו ומיהכא נתאוו לזה שכל אחד יכיר ערכו אמר המדרש הביאני אל בית היין והמדרש הזה בעצמו איתא בפר' יתרו ושם איתא יכול אף ע"פ שרבים ניו דחוקים היו- תלמוד לומר :"שאנו והשקט ואיתא שר"ת :"שאנ"ן" הוא : "ש'ור א'ריה נ'שר" ונ'ון פשוטה רומז לאדם שבמרכבה ורומז שירד הקב"ה על הר סיני עם כל המרכבות והן מלאכי ימין ושמאל מזרח ומערב ואין שום מלאך היה משתוקק למקום חבירו ולא דוחק את חברו לכנוס למחיצתו כמו שאיתא יכול אע"פ שרבים היו דחוקים הוו ? ר"ל שכל אחד עמד במקומו שאנן והשקט אף שלכל אחד היה נדמה שבמקום חברו שם הוא התגלות השכינה יותר אף על פי כן לא זז ממקומו הראוי לו..
דגלים נתאוו לדגלים כמו המלאכים אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות..לכל מלאך תפקיד מיוחד
חיבור של כל הדגלים יחד…
"…..עושה אלה לא ימוט לעולם"
כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט ?!
אמרו ליה: מי כתיב עושה כל אלה?
עושה אלה כתיב, אפילו בחדא מינייהו;
דאי לא תימא הכי, כתיב קרא אחרינא: ויקרא י"ח אל תטמאו בכל אלה, התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא, בחדא מינייהו לא?
אלא לאו, באחת מכל אלה,
הכא נמי באחת מכל אלו.
הערות: גם לשון הגמרא היא שמדובר בבודדים…כגון:…כגון….
מה לומדים מהלשון :"והעמידן.."?
הוא היה אומר…(אבות)
6) יצחק לא כמו אברהם..7 אושפיזין
יעקב מברך את בניו…משה מברך את השבטים….
7) בעש"ט: "כל אחד ואחד הוא יחיד במינו.
אל תשווה עצמך לאף אדם –
פן תקלקל את ה ת כ נ י ת ה א-ל ו ק י ת ! "
("פרצופיהם שונים..")
כל אדם בא במטרה… לכל אחד יש ייעוד ייחודי….. .דוגמאות רבות:
החפץ חיים …מוגדר כשמירת הלשון..למרות היותו מחבר משנה ברורה ועוד…
הרמב"ם ריאליסט… 13 עיקרים…צריכים את כולם….
אבן-עזרא…דקדקן..
8) כלי יקר סוף פרשת :"שלח" סוף הפירוש :"ועשו להם ציצית" …".
..הדרך השני היא שכל המצוות נמשלו לבגד שנא' :בכל עת יהיו בגדיך לבנים.." אמנם יש הבדל ביניהם כי סתם בגד ארוג דווקא מן חוטים הרבה , כי חוט אחד אין בו כדי להתכסות אבל מלביש הנשמה אינו כן אלא אפילו חוט אחד יש בו כדי לכסותה..
כדדרש רבי יוחנן במסכת סנהדרין (י"א א .) :"לבלי חוק.." למי שלא שמר אפילו חוק אחד הא אם שמר אפילו חוק אחד ניצול מגיהנום וטעמו של דבר לפי שברית כרותה שמצוה גוררת מצוה וא"כ מיד כשעשה רק מצווה אחת היו כל המצוות בכוחו לעשות אף על פי שלא יצאו מן הכח אל הפועל מ"מ הדבר שהוא בכוח דומה כאילו עשאו.
וזה סוד חוט תכלת המזכיר את כל מצוות ה' כי על ידו נעשה בגד שלם לנשמה ואינו נקבר ערום עד שיהיה כאדם הראשון שרק מצווה אחת היתה לו ונתערטל ממנה ,
ויש עוד מצוה אחת המזכרת את כל המצוות והיא :"ואהבת לרעך כמוך.."
"וא"כ חוט אחד יכול להביא את האדם לידי תכלית
כהוראת לשון :"תכלת" וזה סוד מסודות התורה" ע"כ.
9) קהלת פרק ח
(ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה:
(ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם:
ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעח
שומר מצוה לא ידע דבר רע (כתוב ברמז תתל"ב), א"ר חנינא בר אידי כל העושה מצוה אחת
כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, רב אשי
ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר באשר דבר
מלך שלטון וסמיך ליה שומר מצוה וגו'…..
השלמות בע"פ
"הוא היה אומר…"
מעגל – גלגל להחזיק במקום אחד…חסיד סערט ..לימד אותי..
גנב רצה תיקון אבל אני לא יכול להפסיק…אמר לו הרב קבל עליך מצוה אחת ואותה בלבד תשמור אבל הרמטי במאת האחוזים..ומה היא ? לא לשקר…. אתם מתארים לעצמכם…
חג שבועות לקחו את כל הפריטים הגענו ל-50 שלמות של הכל התימנים אומרים נותנים להם "פרס" אומרים "שלמי"
עדות רבות –עם אחד לשמור על הייחוד
יח"ד שבטי ישראל…ידענים חכמים ודקדקנים לכו מצאו מי ומי…
לו ידעתי שאמרתי פעם אחת בחיי "יהא שמה רבא…" כראוי, הייתי יוצא מהעולם הזה רגוע….
ספר העיקרים מאמר שלישי פרק כט
וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל בסוף מכות רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, הנה בארו שלכך נצטוו ישראל רוב המצות כדי לצדקם ולזכותם.
והוא מבואר שאם היו כלם הכרחיים לקנית השלמות לא היה זה זכות אלא חובה, ולזה הוא שאמר רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרת עליהו הכי אלא למי שלא קיים אפילו חק אחד מן התורה.
וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, וזה לשונו על אותה משנה. מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן ולא ישתף עמה דבר מכוונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא,
ועל זה אמר כי בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה, בעשותו אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה, וממה שיורה על העקר הזה רבי חנינא בן תרדיון ששאל את רבי יוסי בן קסמא מה אני לחיי העולם הבא, והשיב כלום בא מעשה לידך, כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן, והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות בכל מה שאפשר וזכה בה לחיי העולם הבא, עד כאן לשונו שם.
ונתבאר לפי זה מה שאמרנו כי מצוה אחת בלבד תספיק לתת השלמות האנושי, ואולם מה שנמצאו בתורה מצות רבות לא היה זה על צד ההכרח, ואבל על צד היותר טוב, כדי שלא ימלט אדם מישראל שלא יזכה לעולם הבא על יד אחת מהן אי זו מהן שתהיה.
ותא חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה הרמב"ם ז"ל, שאמר כי דעת רבותינו ז"ל הוא כי רבוי המצות לא היה להעמיס עלינו משא כבד אשר לא נוכל שאתו, אבל היה חסד מהשם יתברך לזכות את ישראל ולהצדיקם, כי הגדיל את התורה והרבה מצותיה כדי שיהיו להם דרכים מתחלפים כדי שיקנו על ידם השלמות האנושי, ואף על פי שהם לא ישערו בזה, כי להיותם עם בזוז ושסוי יחשבו שיהיה רבוי המצות להעמיס על העם משא כבד, וזהו שסמך אל פסוק ה' חפץ למען צדקו וגו' והוא עם בזוז ושסוי וגו',
רוצה לומר כי יחשבו כי לפי שאין מצוה אחת בלבד מספקת אל שתדבק בהם השגחה האלהית בכל פרטי מעשיהם להצילם מצרתם, יאמרו כי בעבור זה לא תספיק להקנות שום שלמות לנפש, ואין הדבר כן, כי אפילו מצוה אחת עשויה כהלכתה כמו שבארנו תספיק אל שיקנה האדם בה חיי העולם הבא, ובעבור זה אמרו רבותינו ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כי אי אפשר שלא יעשה כל אחד מהם מצוה ממצות התורה שעל ידה יזכה למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואולם כפי רבוי המצות שיעשה כן תגדל מדרגתו שם, ולזה היה משה כוסף ותאב להכנס לארץ כדי שעל ידי קיום המצות התלויות בארץ יזכה בלי ספק למדרגה יותר גדולה בעולם הבא.
ופעמים יגיע רבוי המצות המקויימות על יד איש אחד אל שיהיה במדרגה שיושגח בעולם הזה בכל פרטי עניניו, כרבי חנינא בן דוסא וזולתו מן החסידים, וכבר אפשר שימצא רבוי המצות או כללותם באישים מתחלפים ויהיה כלל האישים ההם מושגח יותר מן האיש האחד, וזה כי הכלל ההוא ישוב במדרגת האיש האחד שימצאו בו רבוי המצות, וזאת היא סבה שיהיה הכלל לעולם יותר מושגח מהפרט להמצא בכלל רבוי המצות או כלל מצות התורה יותר ממה שימצאו באיש האחד, ולזה יהיה הכלל לעולם נענים בתפלתם ומושגחים ומנוצלים מהמקרים יותר מהפרט.
וזה אמנם יהיה בהצלחת העולם הזה, אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד ואחד לפי מעשיו ורוב המצות שיעשה. וגדולה מזו נמצא לרבותינו ז"ל במקומות הרבה, שאפילו בעשית פעל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה, אם יכוין העושה בעשיתו לשם שמים ולכבוד השם יתברך או כבוד תורתו יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות על ההוא כובס דהוה בשבבותיה דרבי וסליק לאגרא ונפל ומית, שיצאת בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא, שיראה מזה שאפילו מי שנצטער על שלא כבד החכם במותו ומת מתוך הצער ההוא, בכוונה ההיא זוכה לחיי העולם הבא אחר שצערו ומיתתו היתה לשם שמים.
וכן במסכת עבודה זרה אמרו על השוטר שהיה ממונה להמית את רבי חנינא בן תרדיון, כי לפי שקרב מיתתו כדי שלא יצטער רבי חנינא ביותר, שהיה מזומן לחיי העולם הבא. וכן במסכת תענית בפרק סדר תעניות בתרא מביא הרבה מעשים מאנשים שאמר אליהו עליהם שהיו מזומנים לחיי העולם הבא, ואף על פי שלא היו עושים מעשים שיהיו מצוה או אזהרה אלא פעולות טובות, כמו שומר בית הסוהר שהיה מפריש הנשים מהאנשים כדי שלא יבואו לידי הרגל עבירה, וזולת זה שם הרבה.
וכבר בארו רבותינו ז"ל כלל הפעולות הטובות המביאות האדם להשגת חיי העולם הבא מזולת המצות המפורשות בתורה, אמרו והלכת בדרכיו (דברים כ"ח ט'), מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים מה הוא קובר מתים אף אתה קובר מתים וכו', וכלל הדברים הוא כי כל פעולה שיעשה העושה אותה לשם שמים זוכה בה לחיי העולם הבא, ואף אם הפעל ההוא יחשב בו שהוא רע, אמרו רבותינו ז"ל בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה, ואמרו עוד גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והבן זה העקר ודעהו כי הוא הכרחי לתורת משה, שאם לא כן לא יהיו כלל ישראל זוכים לחיי העולם הבא על ידי התורה אלא אחד מעיר או יחיד בדור, ותהיה החבה יתרה שחבב הקדוש ברוך הוא את ישראל לתת להם התורה, כמו שאמרו חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה וכו',
במה הארכת ימים?
הגמרא במסכת מגילה
דף כז עמוד ב יש שם סידרת שאלות ששאלו את החכמים "במה הארכת ימים"? נראה מתשובותיהם כי הקפידו לפחות בדבר אחד הקפדה מיוחדת שאחרים לא נהגו בה.
וכך נאמר:
שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי…, ולא כניתי שם לחבירי, ולא ביטלתי קידוש היום
שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת, ולא פסעתי על ראשי עם קדוש, ולא נשאתי כפי בלא ברכה.
שאלו תלמידיו את רבי פרידא: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש
גם מצאנו במסכת מגילה דף כח עמוד א
שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי.
שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול, (אמר לו): במה הארכת ימים?… אמר לו: מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי
שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? – אמר לו: קצת בחיי? – אמר לו: רבי, תורה היא וללמוד אני צריך. אמר לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע. דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע
שאלו תלמידיו את רבי זירא: במה הארכת ימים? – אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי (בחניכתו) +מסורת הש"ס: [בחכינתו]+, ואמרי לה (בחכינתו) +מסורת הש"ס: [בחניכתו]+.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד ב
מאי הוה עובדיה דרב אדא בר אהבה? כי הא דאתמר: שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת ארעי, ולא ששתי בתקלת חברי, ולא קראתי לחבירי בהכינתו, ואמרי לה בחניכתו.
ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמג
מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה, באת לפני ר"י (הגלילי) בן חלפתא אמרה לו רבי זקנתי יותר מדאי ומעכשו חיים של נוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה ואני מבקשת ליפטר מן העולם, אמר לה במה הארכת כל כך ימים, אמרה לו למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי וגו', מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים,
ספר חסידים (מרגליות) סימן רי
אם ראית ת"ח שהאריך ימים דע לך שהוסיף דקדוקים על חבירו דברים שאינם כתובים בתורה שהרי בפירוש אמרו במסכת מגילה במה הארכת ימים וכו' ואין שם דבר אחד מן התורה אלא דקדוקי של סברא שאינן של תורה.
ספר סודי רזיי חלק א פתיחה
וכן במה הארכת ימים והגיד להם במה האריך (מגילה כח, א) כדי שיעשו גם הם. וכל מצוה עשה בסתר שנאמר (מיכה ו, ח) והצנע לכת עם אלקיך …וכל מה שתוכל לעשות מצות בחייך עשה לשם שמים שנאמר (איוב לה, ז) אם צדקת מה תתן לו, וכל מצוה שאין לה עוסקים עסוק בה, ושים אהבת בוראך בלבך ויראת צורך על פניך, והוי זהיר וזריז לעשות המצוה בשמחה…
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב
אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא: לאשתי ביתי, ולשורי שדי. אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. איני? והאמרו ליה לרבי: מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש? אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. – ברבי מילתא אחריתי הוה ביה – שלא הכניס ידו תחת אבנטו. ואמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן – אני עולה. ואמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.
אמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת.
אמר רב יהודה: תיתי לי דקיימית עיון תפלה.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש.
אמר רב ששת: תיתי לי דקיימית מצות תפילין.
ואמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית מצות ציצית.
וכן מצאנו ביטוי "אביך במאי זהיר טפי"
אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית. יומא חד הוה קא סליק בדרגא, איפסיק ליה חוטא – ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה. ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה