סיפורים מוזרים

סיפורים מוזרים / מפי רבי יהושע בן חנניה

 

"להעיר ולהאיר את החיים"

במסכת עירובין נג: מספר לנו רבי יהושע בן חנניה את ה"סיפור" הבא:

"מימי לא ניצחני אדם,  חוץ מאשה,  תינוק  ותינוקת".

אשה מה היא?

פעם אחת נתארחתי  אצל אכסניא אחת. עשתה לי פולין.

פעם ראשונה סעדתי ולא שיירתי מהם כלום, פעם שניה סעדתי ולא שיירתי מהם כלום. פעם שלישית- הקדיחתם במלח. כיוון שטעמתי- משכתי ידי מהם.

אמרה לי: רבי, מפני מה אינך סועד?  אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום.

אמרה לי: היה לך למשוך ידך מן הפת, שמא לא הנחת פאה בראשונים?

ולא כך אמרו חכמים? "אין משיירים פאה באלפס, אבל משיירים פאה בקערה"

תינוקת מה היא?

פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה.  והייתי מהלך בה.

 אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו?  אמרתי לה: לא דרך כבושה היא זו?

אמרה לי: ליסטים שכמותך כבשוה.

תינוק מה הוא?

פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק  יושב על פרשת דרכים.

אמרתי לו: בני, באיזו דרך נלך לעיר?  אמר לי: זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה.

הלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר, מצאתי שמקיפים אותה גנות ופרדסים.

חזרתי לאחורי.   אמרתי לתינוק: בני לא כך אמרת לי? "זו קצרה"!

 אמר לי: ולא כך אמרתי לך? "וארוכה"!

נשקתיו על ראשו ואמרתי לו:

אשריכם ישראל, שכולכם חכמים אתם, מגדולכם  ועד קטנכם.

 

ניתוח ה"סיפור"/  ע"י ב"צ בר-עמ"י

הכל נשמע מוזר!!!  לסיפור הזה שאלות רבות והרהורים כמעט על כל פרט ופרט!

 

רבי יהושע "המנצח הנצחי" ניצח כל ימי חייו??!! וכי יש אדם כזה בנמצא?

 

• מעניין, אדם כזה, חזק וחכם שאין מי שמנצח אותו, בכל-זאת, שלושה,  שלא היינו מצפים שיינצחו אותו, הם הם שניצחו אותו?
• מה הקשר בין ה"שלושה"?
• ר' יהושע מספר לנו שהתארח באכסניה  שלושה ימים יומיים ועוד יום.. מבקר אצל אשה… אין מסופר כי היו עוד אנשים נוכחים… כמו שהיה לבדו בסיפורים האחרים: "תינוקת ותינוק". סביר להניח שהיה כך , לבדו בסיפור הראשון… הכיצד?
• האם באמת מענין אותנו מה היה תפריט הארוחה?

           את מי זה מענין מה אכל ר' יהושע לפני יותר מ-1800 שנה? ("פולין")

           (ידוע המשפט המצוטט כמעט אצל כולם: "שכחתי מה אכלתי אתמול").

• ר' יהושע מתנהג  שלא בדרך ארץ.. בד"כ האורח מתבייש בימים הראשונים ומתנהג בעדינות..  והוא, רבי יהושע אוכל כרעבתן, כבר בימים הראשונים באכסניה וגם "משקר"…  "סעדתי מבעוד יום"
• מה כל שיחות המוסר  שמקבל ר' יהושע  מה"גבורים" שבשלושת הסיפורים?

והשאלות הן רבות.. הבה ונתבונן כי הסיפורים הללו לימוד הם צריכים.

הסיפור הזה נגרר במסורת ישראל כמעט אלפיים שנה כנראה יש לו מסר לדורות מסר נצחי!

רבי יהושע מדבר על שלושה חלקים שבאדם  והם:

 

 

יש הרואים שלושה חלקים אלה בחלוקה שסימנה : "מל"ך" :מח , לב וכבד

כאשר:    ה"כבד" רומז לגוף .   ה"לב" רומז לרגש.    ה"מח" רומז לשכל.

 

 

 

 בסיפורו של רבי יהושע ה"גוף" רמוז ע"י האשה.

 וכן חכמים בשפתם הקדושה הורו לנו :"אשתו כגופו" "ומכבדה יותר מגופו" "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" הזוהר אומר "שרה" זה ה"גוף"

ר' יהושע מתאר תחילה את כוחות הגוף, התאוות, הצרכים הגשמיים, כגון: אכילה. מזון..

ה"אכסניה" זה העולם הזה. רומז לנו ג"כ לגוף .הנשמה באה לעולם הזה לבית מלון(מקום זמני) אל הגוף הזמני, ומתאכסנת בו. אוכלת ושותה..

 אוכלת: "פולין".  למה ירמזו ה"פולין"?

 לדברי הגוף אל האדם- אל הנשמה "פה-לין". "פה- בעולם הזה, מלונך היחיד"

 אכול ושתה,   "חיים רק פעם אחת".

 

חייו של האדם מחולקים לשלוחה חלקים "בחרות, גבורות וזקנה"

בזמן הבחרות: האדם מספק את תאוותיו עד הסוף, "כסוס- כגבור לרוץ אורח"

מקביל ליום הראשון,  בסיפורו של רבי יהושע-   "אכל ולא שייר כלום"

בזמן הבחרות, מרגיש האדם : "אין דומה לי בכח, בעצמה.."

 

גם למחרת" "פעם שניה, סעדתי ולא שיירתי מהם כלום". גם בחלק השני של חייו האדם מנצל את כל כוחותיו, תאוותיו.. עד הסוף, ואינו משייר כלום"

"ביום השלישי" בחלק השלישי של החיים האדם "יורד"  בתאוותיו, ברצונותיו.

 אין הגוף חם ולוהט כבתחילה, טעם החיים כבר אינו דומה ל"יומיים" הראשונים

("הקדיחתם במלח") והנה האדם מושך את ידיו מתאוות העולם הזה.

 

עיין סוף ספר קהלת, (פרק יב) המתאר בצורה  מיוחדת את הדעיכה של הגוף..

"וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה אשר תאמר אין לי בהם חפץ: עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם: ביום שיזועו שומרי הבית והתעוותו אנשי החיל ובטלו הטוחנות כי מיעטו וחשכו  הרואות =בארובות…"וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח  תשוב אל הא-להים אשר נתנה: הבל הבלים אמר הקוהלת…"(מומלץ לעיין במפרשים)

 

הגוף, (ה"אשה") שואל : מדוע אינך ממשיך להיות להוט  אחרי האכילה והשתיה כבעבר… עונה האדם: כבר שבעתי! היו לי ימים שבהם נהניתי, ורצוני עכשיו לנוח ("כבר סעדתי מבעוד יום") אינו מודה בחולשתו.. ה"סיפור בא ללמדנו (כדברי ה"אשה") שהאדם חייב להיות בשליטה על תאוותיו  בעודו באבו. כל עוד כוחו במתניו, כי מה טעם "להתגבר"  על יצרים ותאוות בזמן שהינם דועכים ואינם קיימים?

 

מה ההבדל בין "אלפס" ו"קערה"? שב"אלפס" אין משיירים.. אלא מנצלים עד הסוף! ואילו ב"קערה" חייבים להשאיר ולא לנצל עד הסוף.

ה"אלפס" ירמוז על "אלפ-ס": "סוד האלף" ענינים רוחניים.

האות "ס" רומזת לסודות ההויה והיקום "סוד ה' ליראיו" סוד ה"אלף" .

בעניינים רוחניים, ככל שתהיה לנו תאווה ללמוד ולהשיג יותר ויותר, ללא מעצורים, ללא הגבלה! אשרינו מה טוב חלקינו! "האלף לך שלמה" לשלמה השלם!  – להגיע אל השלמות יש צורך להתעמק בסודות ה"אלף".

ואילו ה"קערה" תרמוז לחיי שעה, עניני העולם הזה.( "קערה" בגימטריה "שעה")

 הבדל משמעותי בינהם:

 מה שנמצא באלפס (סיר הבישול), האידיאל הוא, שיהיה חם יותר ויותר כדי להתבשל,.

הקערה (צלחת של ימינו) מהווה רק עדיפות שניה, כי לולי האלפס אין צורך בקערה,

כל מה שנמצא בקערה, המטרה היא שיתקרר ויצטננן כדי שיהא אפשר לאכלו, ירמוז לרעיון "אשר קרך בדרך". כן נמצא את האותיות "קרה" במלה: "קערה"(האות "ע" תרמוז להתבוננות) .

 

סוד התינוקת

לאחר שהבנו–את תיקון  הגוף, הבה ונשמע את דברי ה"רגש" דברי התינוקת".

מספר ר' יהושע: פעם אחת הייתי מהלך בדרך…".

מה חשוב לדעת ש"היה מהלך בדרך"? מה משמעות הביטוי הזה?

מושגים אחרים כמו "לעלות בהר…" או לחרוש בהר…" יכולים לקבל גם משמעות של להרהר, לעלות ולרדת בהרהורים ובמחשבה ולהגיע לידי מסקנה ברורה והחלטה  משמעותית.

"להלך בדרך" יכול להתפרש כמחפש דרך ראויה  ולהרהר על דרכו  והתנהגותו.

(בימינו – רואים את הקשר בין הנהיגה של האדם ברכב, לבין התנהגותו בחיי יום יום)

ה"שדה" מסמל את החוץ.

מסמל את הענינים שאינם "קשורים" ישירות עם הענין העיקרי, עם העיר.

העיר- מקום מושבו הקבוע של האדם, מקום שאדם שואף להגיע אליו.

התורה, כמעט ולא צוותה על הרגש. אילו חכמים הקפידו ביותר, לומר לנו,  כי המידות הקשורות לרגש הן דבר חיוני ביותר  כדי להיות אדם שלם. חכמים הבליטו זאת במקומות רבים  וכן כתבו מסכת שלמה: "פרקי אבות": "איזהו גיבור הכובש את יצרו, "האדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו"  "איזהו מכובד המכבד את הבריות.." ועוד ועוד..

הכל תלוי ברגש, שיש לכבשו, לנווטו בנתיב הנכון לעבודתו יתברך.

התינוקת . מסמלת את הרגש (כמה רגשות של אהבה וחיבה  פועלים על כל אדם בזמן שרואה את הטוהר והתמימות של כל ילדה קטנה..)

האדם מטבעו מתנהג כסביבתו, הוא מרשה לעצמו להתנהג כמו הסובבים אותו.

(מזכיר לנו את ההתנהגות של חיילי מילואים ב"תרבות" המילואים) האדם בד"כ מושפע מסביבתו , ולכן אנשים רבים ונבונים מקפידים לבחור סביבה מתאימה לגור בה או בית-ספר מתאים לאורח חייהם ולרוחם. בפרסומות של מכירת בתים  מדגישים  את איכות הסביבה ועוד.. "האדם הוא פרי נוף חייו"..

האדם אשר רואה כי בסביבתו, נוהגים בהתנהגות מסוימת, "כולם מלכלכים את רשות הרבים"  "כולם מתבטאים כך" (הדוגמאות הן רבות…) גם הוא מתנהג כמותם, הדבר נעשה כ"מחלה-מדבקת". אנשים מרשים לעצמם להתנהג כמו אנשי המקום "הלכת לקרתא הליך בנימוסה"  "לנהוג על פי מנהגי המקום", בעיקר הדבר מדובר בעניינים של רגש., ביטויי רגש  מידות והתנהגות, "דברים המסורים ללב"

האדם מוזהר! כי יידע לנהוג כהלכה במידותיו, התנהגות בשדה החיים  מחוץ לאורח החיים ההלכתי. לכן קמה תנועה חשובה בעם ישראל  תנועת המוסר ודרשה בכל תוקף לעבוד על המידות נוסף לכל  החיים הנוהגים על פי ההלכה, שלא להיות חלילה, "נבל ברשות התורה."

התינוקת "רואה את ההתנהגות של האדם". (ר' יהושע) שהוא  הולך בשדה, בדרך, בשביל, בו הלכו רבים לפניו. מרשה לעצמו  האדם להלך בה כי כולם נוהגים כך, הזהיר   הרגש  את האדם ומודיע לו: אין לנהוג כך.!!!

"שואל אותה ר' ישמעאל: "הרי כולם נוהגים כך! ומדוע יש עלי תלונה ..?

עונה לו הרגש: "ליסטים שכמותך כבשוה!" אתה מרשה לעצמך, גם אחרים הרשו לעצמם. הדברים יצאו מידי שליטה עד שנעשית דרך  קלוקלת שרבים חשבו כמותך ש"מותר להם"..רואים אותך ואחרים ינהגו כך בטעות, ואין לדבר הזה סוף..

הערה: בסיפור זה קיים השימוש בביטוי: " דרך כבושה" לפחות משתי סיבות:

א.      מזכיר לנו את הביטוי "איזהו גבור ?- הכובש את יצרו"  ענין הקשור למידות והתנהגות.

ב.       ביטוי זה מזכיר את הפועל "בושה"(וכלימה) הקשור לרגש בזמן התנהגות שאינה  נאותה.

סוד התינוק:

התינוק  מסמל את השכל, את המח. השליט העליון .

התינוק יושב על פרשת דרכים. מסמל, מחשבות רבות מתרוצצות.

תפילין של ראש מחולק לארבעה בתים, כמו ארבע רוחות השמים או כמו ארבע דרכים של פרשת דרכים. תפילין של יד בו יש בית אחד. לסמל לנו כי מחשבות  יכולות להתרוצץ לכל הכיוונים, תיאוריות ופילוסופיות שונות, מתנגדים וחסידים, חסידויות שונות, ערוצי מחשבה  שונים.., אבל העשיה חייבת להיות אחת! כולם מקיימים אותו הדבר, המעשה – הוא אחד, וכולם שווים בעשיה.

אי לכך ה" פיזור" נחשב ליסודות  המחשבה.

האדם שואל בעולם: מהי הדרך האמיתית והנכונה  כדי להגיע אל התכלית, אל העיר?

השכל(הנשמה) אשר נתן לנו הבורא: מזהיר ואומר ישנן שתי דרכים, יש דרך ארוכה שהיא קצרה ויש דרך קצרה שהיא ארוכה.

יש דרך  "קשה",  דרך "ארוכה ומעייפת". דרך מיעוט התענוג,  חיי-צער, יסורי הצדיקים,   אבל היא היא הדרך הקצרה ביותר להגיע אל התכלית.

יש דרך "קצרה". "קיצורי דרך" חיים ללא הגבלות.  יש דרך "קצרה" רק להושיט את היד, לקבל ולהשיג, כתינוק הרוצה כל דבר "עכשיו" בלי להתייגע,  בלי שהוא משקיע  משהו כדי להשיג אותו. אולם מגיעים בסופו של דבר למבוך  ואין דרך להגיע  אל התכלית,("מצאתי שמקיפים אותה גנות ופרדסים") כל הזמן נמצאים רק ב"היקף" ולא "בפנים" .

יש לחיות חיים עם משמעות פנימית, אחרת מה תכלית החיים?!!!

 הרבה אנשים בסופו של דבר מגלים, כי רק זו הדרך, ואין אחרת ("חזרתי לאחורי")

השכל כביכול שואל את עצמו והרי ההגיון אומר שהדרך הקצרה היא עדיפה.!

מתגלה האמת! הדרך הקצרה היא בסופו של דבר דרך ארוכה וכל המהלך בה  יהלך שם לשוא, חייב הוא לחזור אל הדרך הארוכה שדובר עליה כי רק היא תוביל אל העיר, אל תכלית החיים..

בסיפור התינוק ישנם ביטויים  המגלים לנו  כי מדובר כאן בהרהורי המחשבה המח והשכל.

הזכרנו את הביטוי "פרשת דרכים",..

המספר קורא לתינוק בשם: "בני" מלשון "בינה"

המספר מספר: "נשקתיו על ראשו". מה חשוב  איפה נשק לו? ביד או בלחי?

 אלא, נשק מלשון חיבור, התחבר למחשבה שבראשו..

 הביטוי: "אשריכם ישראל, שכולכם חכמים", ענין של חכמה ומחשבה..

יש לציין כי ר' יהושע שואל את התינוק: "בני, באיזו דרך נלך לעיר" – בלשון רבים.

 

 

 

הוא מסיים ואומר אשריהם עם ישראל  אשר כולם יודעים את הדרך האמיתית להגיע אל התכלית, מקטנם ועד גדולם.  בכל ארחות חייהם, מגיל צעיר  ועד  גיל מבוגר.

 

לסיכום: סיפורו של רבי יהושע הוא לא סיפור אישי, ולא סיפור של מקרים בודדים ללא ערך. אלא בהם טמון סוד הנצח של עם ישראל, וסוד הנצח של כל אדם ואדם ההולך בדרך האמת. לשעבד את גופו רגשותיו שכלו ומוחו לעבודת הבורא.

זה תיאור של  דו -שיח בין הנשמה לכל חלקי האדם, הגוף הרגש והשכל, להדריך אותו ולכוון אותו להגיע אל התכלית אשר בגללה נשמה הגיעה אל העולם.

 

הביטוי "מימי לא נצחני אדם" יכול להתפרש  "נצחני" מלשון "נצח" ותכלית. "האדם שבתוכי", אומר רבי יהושע, "יתקיים וימשך אל הנצח בזכות התיקון של שלושת כוחות אלו אשר הטביע בנו  היוצר להגיע דרכם אל התכלית."

 

יש להבין מדוע דווקא רבי יהושע בן חנניה  הבין שהוא צריך למסור את המסר הזה?

קרוב לוודאי שר' יהושע התבונן בשמו,  ואמר מה תכליתו בעולם?

"יהושע". מה מקור השם "יהושע"? הראשון ששמו כך, הוא יהושע בן נון. משימתו בעולם הזה היתה לשלב את חיי הרוח, התורה, הקדושה,  עם העולם הגשמי, על הארץ הטובה.  בכיבוש הארץ (הארציות), בקיום מצוות התלויות בארץ, (לעומת משה אשר היה רוחני ביותר ולא  היה מתאים להיכנס לארץ).

 יהושע קבל את הסגולה לשלב  את עולם החומר עם עולם הרוח  ע"י חיבור שתי האותיות י' ו-ה' כפי שרמז לו משה רבנו "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

שמו: רבי יהושע בן חנניה, התכלית היא מציאת חן בעיני א-להים ואדם, כפי שנאמר על נח "ונח מצא חן בעיני ה'".

"חנניה" הוא גם אחד משמותיו של המשיח. רומז לתכלית גבוהה ביותר של הדרגה הנעלה. זו תפילנו בסיום כל ארוחה גשמית: "הרחמן הוא יחיינו ויזכנו לימות המשיח  ולבנין בית-המקדש (המשלב גשמיות ורוחניות) לחיי הנצח לחיי העולם הבא."

 

אני מעודד את כל החוקרים את שלושת ה"סיפורים" האלה לראות אותם כשלושה חלקים אשר מדברת עליהם  הקבלה: נפש רוח ונשמה:

 

כך גם מתחיל רבי יהושע את סיפוריו  "מימי לא נצחני אדם .."

 

שימו לב לסדר! "חוץ מאשה תינוק ותינוקת" קודם ,אשה. אח"כ תינוק, אח"כ תינוקת. וד"ל

אדם –  בן-אדם

 

מאמר חז"ל אמרו: "אתם קרויים אדם". נמצא על פי המקורות כי הגוף הנוצר מחומר אשר מעפר ומאדמה יסודו – הוא זה הנקרא אדם. האדם כמו האדמה המצמיחה מתוכה, כך האדם מצמיח במציאות "אדם" שבו יש בן-אדם. בן-אדם הוא כבר תוצרת של האדם, לאחר עבודה עצמית יכול להיקרא "בן-אדם". האדם מוליד מעצמו דבר נוסף בדיוק כמו שהאישה יולדת תינוק או תינוקת. האדם מוליד מעצמו ע"י הכוחות הניתנים לו וע"י הכוחות אותם צריך לכבוש וע"י הכלים של שילוב גוף רוח ונשמה יחד.

לכן מומלץ שה "סיפור" של אישה תינוק ותינוקת, יהיה תמיד מול עינינו.